הצלחת טראמפ מחזקת את המסר של ביידן לנתניהו: קבל את הסיוע הביטחוני

(ביידן נועד עם נתניהו בירושלים: "אנו הממשל שעשה הכי הרבה להעצמת ישראל", ביום רביעי)

הריאיון הנרחב עם נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, שפורסם השבוע במגזין "אטלנטיק", הוכיח פעם נוספת עד כמה מתוחים היחסים האישיים בין הנשיא האמריקני לראש הממשלה בנימין נתניהו. אמנם לפני ארבעה חודשים, בתום פגישתם האחרונה בבית הלבן, ניסו מקורביו של נתניהו לצייר תמונה אידילית של קירבה ואמון בין השניים, אך היא לא היה אמינה כבר אז והיא בוודאי אינה אמינה כיום - לאחר שהתפרסמו דבריו של אובמה בריאיון.

לאורך הריאיון הארוך - 19 אלף מילים בסך הכול - הוזכר נתניהו כעשרים פעמים, לרוב בהקשר למחלוקות בינו לבין הנשיא האמריקני. בין היתר תיאר אובמה את חוסר הסבלנות שלו כלפי ההרצאות המתנשאות שנתניהו נשא בפניו, עד כדי כך שבהזדמנות אחת אמר לו: "ביבי, אתה חייב להבין משהו. אני אפרו-אמריקני, בן של אם יחידנית, ואני חי פה, אני גר בבית הלבן. הצלחתי להיבחר לנשיאות ארצות הברית. אתה חושב שאני לא מבין על מה אני מדבר, אבל אני כן".

הציטוט הזה הצטרף לשרשרת העימותים הארוכה מאד בין שני המנהיגים, והדגיש מדוע בסביבתו של נתניהו "סופרים את הימים" עד שאובמה יסיים את תפקידו, בעוד קצת יותר מעשרה חודשים. אבל כאשר בוחנים את תמונת המצב הנוכחית במערכת הבחירות שתקבע מי יחליף אותו, המסקנות אינן מעודדות עבור נתניהו. יכול להיות שהוא עוד יתגעגע לנשיא הנוכחי.

לקריאה נוספת בוואלה! NEWS:
טראמפ ינאם בכנס השדולה הפרו-ישראלית איפא"ק בוושינגטון
ביידן לריבלין: "הטרור לא ייפסק רק בכוח הזרוע"
סקר וואלה! NEWS: הישראלים מעדיפים לראות את קלינטון בבית הלבן

השבוע ביקר בירושלים סגנו של אובמה, ג'ו ביידן, ובין השאר דן עם נתניהו ארוכות בחבילת הסיוע הביטחוני הנרחבת שמדינתו מציעה כעת לישראל. האמריקנים מדברים על חבילה בשווי של קרוב ל-40 מיליארד דולר, שתאפשר לישראל גישה למיטב החימוש האמריקני ותבצר את "היתרון האיכותי" שלה על פני כל שכנותיה במזרח התיכון. אלא שנתניהו מסרב לחתום, בגלל תנאי חשוב שהאמריקנים הציבו: ברגע שישראל תקבל את הכסף מהממשל, היא לא תוכל לגייס סכומים נוספים בקונגרס.

התנאי לגבי גיוס כסף מהקונגרס נובע בעיקר מסיבות תקציביות, אבל יש לו גם משמעות פוליטית - הוא מונע מהקונגרס לקחת בעלות על הנושא הישראלי ומחזק את מעמדו של הנשיא מול ישראל, באופן שיקשה על נתניהו להפעיל לחץ על הנשיא או הנשיאה הבאים. לכן, נתניהו התנהג לאורך תקופת המשא ומתן על חבילת הסיוע הביטחונית כמי שיש לו זמן וסבלנות. אם לא נצליח להגיע להסכמות עם ממשל אובמה, הסביר, תמיד אפשר יהיה לסגור על חבילה נוחה יותר עם הממשל הבא.

אובמה אמנם מסיים את תפקידו ולא ייהנה מפירות ההתעקשות הזו, אבל אין ספק שמי שיחליף אותו בבית הלבן - לא משנה מטעם איזו מפלגה - ישמח מאוד לנהל את מערכת היחסים מול ישראל מעמדה של עוצמה, בלי שתוכל לעקוף אותו דרך הקונגרס.

ביידן הגיע לכאן כדי לשכנע את נתניהו שלא כדאי לו לחכות ועדיף לחתום על החבילה הנדיבה של אובמה, למרות ההגבלה בנושא הקונגרס, מאשר לקחת סיכון עם הממשל הבא. לא ברור אם נתניהו השתכנע, אבל הוא בוודאי הקשיב לביידן, חברו הוותיק מזה עשרות שנים. השניים מיודדים עוד מהתקופה שבה ביידן היה סנאטור זוטר ונתניהו היה סגן שגריר ישראל בוושינגטון.

בזמן הביקור של ביידן בישראל, התרחש במדינתו אירוע דרמטי מבחינה פוליטית: דוננלד טראמפ ניצח בבחירות המקדימות במישיגן, במיסיסיפי ובהוואי, באופן שהידק את אחיזתו במועמדותו לנשיאות מטעם המפלגה הרפובליקנית. אצל הדמוקרטים, ברני סנדרס הסוציאליסט הפתיע עם ניצחון דחוק במישיגן, מה שצפוי להאריך את ההתמודדות על המועמדות הדמוקרטית, גם אם בסופו של הילרי קלינטון צפויה לנחול ניצחון.

המצב הזה מחזק את הטיעון של ביידן לנתניהו, שעדיף לחתום מול אובמה מאשר לחכות ללא נודע. אם המועמד הרפובליקני אכן יהיה טראמפ, אין זה ודאי שהוא ירצה לתת לישראל חבילה נוחה יותר מאשר אובמה. טראמפ מציג את עצמו כידיד ישראל וכחברו של נתניהו, אבל אחרי שנאלץ לפני חודשיים לבטל ביקור בארץ, הוא הביע ביקורת על האופן שבו נתניהו הסתייג מאמירותיו נגד הגירת מוסלמים לאמריקה. "זה היה לא ראוי מצידו", אמר טראמפ על ראש הממשלה.

בנוסף לכך, המיליארדר תאב הכוח מסתמן כמי שדווקא יאהב את הרעיון של אובמה להגביל את גישתה של ישראל לקונגרס. חברי הקונגרס הרפובליקנים בזים לו ורואים בו נטע זר במפלגתם, בעוד הוא בתמורה מזלזל בהם ורואה בהם חלק מה"ממסד" השנוא. למה שיעניק להם את הכוח להעביר תקציבים לישראל, ובכך יחזק את מעמדם בעיני תורמים יהודים? יש סיכוי לא רע בכלל שהוא יעדיף לשמור על התנאי המגביל של אובמה.

גם במקרה שקלינטון תזכה יישארו לנתניהו סיבות לחשוש, על אף שהיא מסתמנת כמתונה וכנוחה יותר מאובמה. ראשית, מערכת היחסים בין נתניהו לביל קלינטון הייתה קשה ומתוחה לא פחות מזו שהוא מנהל עם אובמה. שנית, כשהילרי קלינטון כיהנה כשרת החוץ בממשל אובמה, קשריה עם ראש הממשלה לא היו טובים במיוחד. הוא בוודאי זוכר את שיחת הטלפון ביניהם במרץ 2010, שבמהלכה היא צעקה עליו ונזפה בו במשך כ-43 דקות בגלל הודעה על בנייה מעבר לקו הירוק בירושלים, שפורסמה בזמן שביידן ביקר בעיר.

מעבר לכל זה, ההתמודדות המתארכת בין קלינטון לבין סנדרס מכריחה את המועמדת הדמוקרטית המובילה לזוז שמאלה בעמדותיה הפוליטיות, כדי לשמור על יתרונה מול הסנאטור היהודי והסוציאליסט ממדינת ורמונט. קלינטון מחזיקה אמנם בעמדות ניציות בתחום מדיניות החוץ, בוודאי בהשוואה לסנדרס וגם לאובמה, אבל המצביעים של המפלגה הדמוקרטית ברובם אינם מסכימים עם עמדות אלה. כדי לא לאבד את המועמדות, היא חייבת לרצות את המחנה השמאלני במפלגתה, ונתניהו יודע היטב עד כמה חשוב לשמור עליו מרוצה, גם אם המועמד הופך למנהיג המדינה. לכן, מי שבונה על כך שקלינטון תשנה את המגמה של אובמה, לוקח סיכון.

חשוב להבין שלאובמה, בניגוד לקלינטון ולטראמפ, יש אינטרס ברור "לפצות" את ישראל על הסכם הגרעין עם איראן, שהוא הנשיא שהוביל אותו. חשוב לו לבצר את המורשת שלו כמי שתרם לביטחון ישראל יותר מכל נשיא אחר לפניו. כפי שישראל כבר למדה על בשרה, כיום בארצות הברית התחייבות של הנשיא הקודם לא תמיד מפורשת באופן הכי נוח לישראל על ידי הנשיא הבא.

הדוגמה הטובה ביותר לכך היא הפרשנות שהעניק ממשל אובמה ל"מכתב בוש-שרון" משנת 2004, שישראל ראתה בו הכשר לבנייה בגושי ההתנחלויות. ממשל אובמה לעומת זאת, צמצם אותו למסמך המאפשר סיפוח עתידי של הגושים הללו לישראל במסגרת הסכם קבע. על אותו המשקל, אין שום ודאות שמי שיחליף את אובמה ירגיש מחויב לקיים את התנאים שהנשיא הנוכחי הציע לישראל – הרי על ההסכם עם איראן חתם אובמה, לא קלינטון או טראמפ, שבכלל הבטיח לבטל אותו.

כל הדברים הללו נכונים להיום, אך עשויים להתהפך עם הזמן. טראמפ אמנם מסתמן כמועמד המוביל להנהגת הרפובליקנים, אבל למרקו רוביו וטד קרוז, מועמדים שיהיו נוחים יותר לנתניהו, יש עוד סיכוי תיאורטי, גם אם קלוש, לבצע נס פוליטי ולגבור עליו. בצד הדמוקרטי, קלינטון עשויה להסתבך בגלל פרשת האי-מיילים שלה, מה שיסלול את הדרך למועמד נוח יותר עבור נתניהו - אולי אפילו ג'ו ביידן עצמו. אבל בינתיים, בהיעדר אירוע מפתיע מאוד מהסוג הזה, ההתפתחויות בפוליטיקה האמריקנית מחזקות את האמירה של ביידן לנתניהו: תחתום עכשיו, פן תתחרט אחר כך.