מתחת לפני השטח מתבשל לו המשבר הקואליציוני המשמעותי ביותר של נתניהו

(המופע של אראל מרגלית בישיבה של המחנה הציוני, השבוע)

מתחת לפני השטח, בשקט-בשקט, מתבשל לו על אש קטנה המשבר הקואליציוני המשמעותי ביותר של ממשלת נתניהו הרביעית, שסוד כוחה בשנה שחלפה מאז הבחירות היה טמון בכך שידעה להתנהל על מי מנוחות ובלי דרמות מיותרות. על הפרק שתי החלטות שמחזקות את מעמד הרפורמים והקונסרבטיבים: פתיחת רחבה נוספת בכותל, ופסיקת בג"ץ ולפיה ייאסר על הרבנות למנוע מהתנועות הרפורמיות והקונסרבטיביות לקיים טקסי גיור במקוואות ברחבי הארץ, מה שמבטל את מונופול הרבנות על המקוואות.

גם הפעם, המשבר מתנהל הרחק מעיני התקשורת. אבל אם לא שמעתם עד עכשיו את יעקב ליצמן מאיים בפרישה מהקואליציה, זה לא אומר שהנושא לא על הפרק מבחינתו. סעיפים 37-35 בהסכמים הקואליציוניים בין הליכוד ויהדות התורה מעגנים היטב את מעמדו של הסטטוס קוו בענייני דת ומדינה, כך שגם לא ניתן יהיה לקדם חקיקה בכנסת אם היא מהווה שינוי בסטטוס קוו. ומבחינת יהדות התורה, הנ"ל בהחלט נופלות בקטגוריה של שינוי הסטטוס קוו.

גורמים בכירים בקואליציה העריכו אמש (חמישי) כי ללא התקדמות של ממש בנושא זה מצדו של נתניהו, קרי שינוי החלטת הממשלה בנוגע לרחבת הכותל כך שלא תשתמע ממנה הכרה רשמית במעמדם של הקונסרבטיבים והרפורמים, ומציאת פתרון שיאפשר את המשך המצב הקיים במקוואות, ראש הממשלה עלול למצוא את עצמו ללא קואליציה. "באגודת ישראל, כשמחליטים משהו אי אפשר להזיז אותם", אמרו בקואליציה, "הם מסוגלים חד משמעית לפרוש על זה מהממשלה, זו לא שאלת של מה עדיף להם, ולא ניתן להתפשר איתם בנושא".

לכל הטורים של "סיעת יחיד"

בינתיים, נשלח השר יריב לוין לגשר בין החרדים לנתניהו, עד כה ללא תוצאות. עם זאת, בקואליציה שאבו עידוד מיו"ר ועדת הכספים משה גפני, שהסיר הצעת חוק בנוגע למקוואות מוועדת השרים לענייני חקיקה, על מנת לשמור על ערוץ הידברות.

הצעד של גפני הוא סימן לכך שיש עדיין רצון טוב של הצדדים להגיע לפשרה. אך זה לא אומר שבליכוד מתכוונים למרוח את החרדים בלי תשובות. ממש לא. כדי להמחיש עד כמה ביהדות התורה לא רואים בעיניים כשהם מרגישים שמופר הסטטוס קוו בענייני דת ומדינה, הביאו אותם הגורמים כדוגמה את החלטת הסיעה לפרוש ממשלת ברק ב-1999, זמן קצר לאחר כינונה, בגלל משחן (טורבינה) של חברת החשמל שנסע בשבת. "הרי המשחן ההוא כבר נסע. הוא נסע. הם לא פרשו כדי שלא יהיו עוד משחנים שייסעו בשבת".

בקואליציה מספרים על שיחות קשות שנערכו השבוע בין נתניהו ושר הבריאות ליצמן. לטענתם, ראש הממשלה מתייחס למשבר ברצינות. עתה ייצטרך לבחור בין שתי חלופות - שתיהן בעלות מחירים כבדים. אפשרות אחת היא למצוא דרך לבטל את שתי ההחלטות בנוגע לכותל ולמקוואות, דבר שיגרור עימות חריף עם קהילות רפורמיות וקונסרבטיביות ברחבי העולם, ובמידה פחותה עם "כולנו". השנייה היא לקחת את הסיכון שהמשבר הנוכחי יסתיים בפירוק הממשלה, כשנה לאחר הבחירות לכנסת. לפי שעה, לא נראה שיש דרך לרבע את המעגל הזה.

אם לא די במשבר הזה, התמודדה השבוע הקואליציה גם עם מיני-מרד, כאשר חברי הכנסת דודי אמסלם ואברהם נגוסה מהליכוד החליטו להיעדר ממליאת הכנסת בימים שני עד רביעי במחאה על אי העלאת 9,000 בני הפלשמורה שנותרו באתיופיה, והשאירו את הממשלה ללא רוב פרלמנטרי. בשלב זה, על הנייר, היו צריכים להודיע על הפסקת הישיבה, והסרת כל ההצעות מסדר היום. אז איך זה שכל ההצבעות השבוע עברו חלק?

יו"ר הקואליציה צחי הנגבי צריך לשלוח את הפרחים לאביגדור ליברמן, שהיעדרות של שניים מחברי הסיעה שלו אפשרה לקואליציה שוב להיות בעמדת רוב. אבל האם ליברמן עשה ג'סטה להנגבי או שמא שניים מחברי הכנסת שלו במקרה נעדרו? על כך הדעות חלוקות. בקואליציה מדברים על "ערוץ תקשורת שנפתח בין הצדדים", ולא על דיל עם פרטים ספציפיים. בישראל ביתנו דחו את הדברים. "כמה חברי כנסת נעדרו והיה בלגן עם הקיזוזים, אבל אין לנו שום תיאום עם הקואליציה", מסרו.

לגבי ההתנהלות של ליברמן, אין מה להיות מופתעים. הוא תמיד דאג אך ורק לאינטרסים של ליברמן. אבל מה עם יתר סיעות האופוזיציה שהבטיחו למרר לקואליציה את החיים? מדוע חברי הכנסת של יש עתיד, המחנה הציוני, מרצ והרשימה המשותפת לא דאגו להתייצב בנוכחות מלאה לשבוע האחד שבו שני חברי כנסת מהליכוד נעדרים ויש להם סיכוי של ממש להעביר הצעות חוק בניגוד לעמדת הממשלה? לא ברור. מה שבטוח, הכמו-פוזיציה הצליחה שוב להחטיא פנדל מול שער ריק.

ביום שני האחרון נערך בכנסת כינוס של שדולת ארץ ישראל במחאה על הקפאת הבנייה במעלה אדומים. חברי כנסת רבים ושרים רבים הגיעו, ובהם לא פחות מארבעה מסיעת יש עתיד. מי שבלט בהיעדרו היה דווקא שר החינוך נפתלי בנט. בשדולה שיגרו אליו כמה הזמנות לכנסים שונים שנערכים מדי פעם בכנסת, אולם הוא מקפיד שלא להשתתף. גורם בימין שנכח בכינוס השבוע התאכזב לגלות ששוב בנט לא הופיע.

"בזמן שלפיד שובר ימינה, זה נראה שבנט מנסה לקרוץ למצביעי המרכז. הוא מתעלם כמעט לחלוטין מנושא ההקפאה ומנושאים מגזריים אחרים", אמר הגורם. "עד שלא עשו לו קמפיין על הראש לפני שלושה חודשים ערב התקציב תחת הכותרת 'ביבי מקפיא אותנו ובנט שותק', הוא לא עשה כלום. כשזה עשה לו כבר כאב ראש אז הוא הלך לביבי והוציאו 300 יחידות דיור בירושלים כדי שיעזבו אותו בשקט. יש משהו מצחיק בזה שבנט ולפיד, כל אחד מהם קורץ לאלקטורט של השני".

מלשכתו של בנט לא נמסרה תגובה.

המופע של אראל מרגלית השבוע בסיעת המחנה הציוני הוא צלצול השכמה מהדהד ליצחק הרצוג. לפני חודש הוא הצליח להעביר בוועידת המפלגה את תכנית ההיפרדות שלו מהפלסטינים. מאז הספיק לשווק אותה בישראל וגם בכמה פגישות מדיניות בעולם. לרגע היה נראה שדימום המנדטים ממנה סובלת המחנה הציוני בחודשים האחרונים נעצר. ואז בא הסקר בערוץ 1 השבוע, שנותן ללפיד יתרון של שישה מנדטים על פני הרצוג, והציף מחדש את השאלה לאן היו"ר מנווט את הספינה של המפלגה השנייה בגודלה בכנסת הנוכחית, ומדוע הוא מתחמק באופן סדרתי מלקבוע תאריך לפריימריז.

אותה תקרית מביכה ביום שני, שאף הודלפה לתקשורת, בה מרגלית תקף את הרצוג במלים חריפות, התעמת עם לבני וכינה אותה "אורחת במפלגה", הן יותר מסתם קריאת תיגר. הן מסמנות את השחיקה במעמדו של הרצוג בתוך הסיעה, ומציגות אותו כמי שמפחד מבחירות, ולא בטוח שבצדק. אם היום היו נערכים פריימריז בעבודה, סיכויו של הרצוג להיבחר מחדש היו לכל הפחות טובים. הסירוב לקבוע תאריך במשך חודשים ארוכים עושה שירות טוב למתנגדיו.

מרגלית, אגב, לא מתנצל על התקרית. "המלך הוא עירום", הוא אומר. "כולם רואים שהמפלגה מתרסקת ולפיד אוכל אותנו. בליכוד עשו פריימריז, ומפלגת העבודה, בזמן שהיא מתרסקת, דוחה את הפריימריז". יומיים לאחר התקרית, עלה חוק שלו להצבעה במליאת הכנסת. לדבריו, הוא רקח מאחורי הקלעים הסכמות עם גורמים בקואליציה שהיו אמורות להקנות להצעה רוב, אולם לטענתו, ברגע האחרון "הרצוג הוביל שלושה חברי מפלגה (לבני, מיכל בירן ומרב מיכאלי) החוצה כדי שהחוק לא יעבור. זו מנהיגות רצינית? זו מנהיגות קטנונית".

בסביבתה של לבני הכחישו שיצאה מהאולם כדי לנקום במרגלית, ומסרו כי עזבה את המשכן כדי להמריא לכנס ביטחוני בבאקו וכי בכל מקרה הייתה מקוזזת. בסביבתו של הרצוג הקפידו במשך כל השבוע שלא להגיב ישירות למרגלית, אבל גורמים במפלגה לגלגו על הניסיונות של חבר הכנסת ויזם ההיי-טק לשעבר לקרוא תיגר על מנהיגותו של היו"ר. הם ציינו כי בתוך הסיעה מסתובב סקר משלשום, שנערך בקרב 500 איש, ולפיו 41% מהנשאלים כלל לא ידעו מי הוא אראל מרגלית.