מצחצחים חרבות: רוחאני וחמינאי נלחמים על עתידה של איראן

ביום רביעי המנהיג העליון של איראן עלי חמינאי כבר התקשה להתאפק. מודאג לנוכח התסיסה בכלי התקשורת וברשתות החברתיות לקראת הבחירות שמתקיימות היום (שישי), ואולי גם לנוכח התקווה העולה בקרב רבים כי תוצאות הבחירות יביאו לשינוי משמעותי יותר, הבהיר חמינאי מה הכיוון "הרצוי". בציוץ אחד מיני רבים בחשבון הטוויטר שלו הזהיר המנהיג העליון מפני הקונספירציה של גורמים במערב נגד טהראן, שנועדה לטענתו להשפיע על תוצאות הבחירות לפרלמנט ולמועצת המומחים. הוא אמנם לא נקב בשמו של מועמד כזה או אחר, אך ברור שהמנהיג בן ה-76 הביע את חששו מפני התחזקות המחנה של הנשיא לשעבר אכבר האשמי רפסנג'אני ובן בריתו, הנשיא הנוכחי חסן רוחאני, הנחשבים למתונים יותר בקרב מוסדות השלטון.

"סכנה - האויב באיראן": נשק יום הדין של חמינאי נגד המתונים

המתיחות בין השמרנים והמתונים הרפורמיסטים באיראן, אם נשארו כאלה לאחר הרחקת מיר-חוסיין מוסאווי ומהדי כרובי ב-2009, אינה מהווה חידוש. ואולם, הפעם, נראה שהתווסף לה ממד אישי יותר, ולא רק אידיאולוגי. החתימה על הסכם הגרעין בין איראן והמערב חיזקה ללא ספק את מעמדם של המתונים בהנהגת רפסנג'אני ורוחאני בדעת הקהל האיראנית ובמוסדות השלטון. רוחאני הבטיח בקמפיין הבחירות שלו לנשיאות לפני כשנתיים וחצי כי יביא לשיפור המצב הכלכלי ברפובליקה האסלאמית, ונראה שהסרת הסנקציות של המערב מעל טהראן עשויה בהחלט להוביל לשינוי שכזה, שיש להדגיש כי עדיין אינו מורגש בשטח. במקביל, רוחאני נחשב גם ל"תקווה הלבנה" של המערב בכלל ושל הבית הלבן בפרט על אף היותו "בן המהפכה" ושחקן משמעותי במוסדותיה.

חמינאי, שכבר אינו צעיר, יודע שאם יצליחו רוחאני ורפסנג'אני להגביר את השפעתם במג'לס, הפרלמנט בטהראן, ובעיקר במועצת המומחים שבוחרת את המנהיג העליון הרי שהם ואנשיהם יקבעו את זהות יורשו. חמינאי ומקורביו השמרנים במג'לס, במועצת המומחים וגם בממסד הביטחוני, חוששים שניצחון של "המתונים" יהווה "אור ירוק" לתסיסה חברתית מקיפה יותר, ממש כפי שקרה ב-2009, וכתוצאה ממנה - להחלשת המחנה השמרני. מהפכה של ממש נוסח זו של "האביב הערבי" אינה נראית כרגע באופק, אך גם שינוי משמעותי מבפנים עשוי להוביל לאיראן אחרת, ואת זה מנסה המחנה השמרני למנוע כעת.

ההבנה בדבר הקריטיות של הבחירות היום אינה רק נחלתם של אנשי חמינאי והמחנה השמרני. טהראן נראתה בימים האלה סוערת וחגיגית במיוחד לקראת האירוע. רחובות הבירה התמלאו בפוסטרים של מועמדים למועצת המומחים ולפרלמנט שנתלו על עצים, על לוחות מודעות, על בתים ולמעשה בכל פינה. בצמתים הפקוקים עברו מתנדבים של שני המחנות וחילקו לנהגים עלונים הנושאים את תמונות ושמות המועמדים. גם צעירים ועוברי אורח שהתראיינו לכלי תקשורת מערביים הדגישו כי הם מקווים שניצחון של המחנה המתון יביא לשיפור במצבם הכלכלי.

לעומת זאת, באחד מאולמות התיאטרון של טהראן נערכה השבוע עצרת רוויות התרגשות של תומכי השמרנים. במרכז הסערה באולם היה קמפיין שעלה ברשתות החברתיות תחת השם "לא לחמישה האלה", שלמעשה דורש להצביע למחנה המתון כדי להביא להדחתם ממועצת המומחים של חמישה אייתולות, מנהיגי המחנה השמרני באיראן. הקהל לא הפסיק לקרוא "מוות לאמריקה" ו"מוות לאנגליה", תוך טענה כי "בריטניה מנסה להתערב בבחירות".

לא ברור מי החל את הקמפיין "לא לחמישה האלה". לטענת המחנה השמרני ממשלת "אנגליה", כלומר בריטניה, היא שעומדת מאחוריו, יחד עם מתנגדי המשטר, בניסיון להרחיק את כל צמרת המחנה השמרני ממועצת המומחים. מדובר בגוף של 88 אנשי דת שקובעים את זהותו של המנהיג הרוחני ונבחרים לשמונה שנים. התחרות במועצת המומחים מתמקדת בשני מחנות מרכזיים. האחד, המתון בראשותו של רפסנג'אני, שבנוסף לתפקידו כנשיא כיהן בעבר גם כיו"ר מועצת המומחים, מורכב מרשימה בת 16 מועמדים ממקורביו שנבנתה בניסיון לחזק את המחנה שלו. בין השמות הנמצאים ברשימה ניתן למנות את הנשיא רוחאני ואת שר המודיעין מחמוד אלאווי.

לקריאה נוספת:
הנטישה הסעודית: לבנון הפכה לכלי במשחקי השליטה במזרח התיכון
משחתות, מטוסי קרב - ו"אימת ציי המערב": רשימת הקניות של איראן מרוסיה
"סכנה - האויב באיראן": נשק יום הדין של חמינאי נגד המתונים

בראשות המחנה השני, השמרני, עומד איש הדת הקיצוני האייתולה אהמד ג'נאטי, שהוא גם מזכיר מועצת שומרי החוקה (אותם אלה שפסלו מועמדים "לא ראויים" – א.י). ברשימה שלו מופיעים כמה מאנשי הדת הקיצוניים ביותר: האייתולה מוחמד תאקי מסבח-יזדי, מנהיגה הבולט של "חזית העמידה האיתנה", שהיא גוף שמרני קיצוני במיוחד, וכן היו"ר המכהן הזמני של מועצת המומחים, האייתולה מוחמד יזדי. על פי דיווחים ברשת ה-BBC בפרסית, וכן לפי כמה ממתנגדי המשטר, הצלחת רפסנג'אני תביא להרחקת שלושת האייתוללות הבכירים יחד עם שניים נוספים, אהמד חאתמי, הדרשן המוביל במסגדי טהראן בימי שישי, ואהמד אלאמולודה, מקבילו ממשהד. הדיווחים הביאו לעלייתו של קמפיין נגדי מצד המחנה השמרני, שטען כי ממשלת בריטניה מנסה, באמצעות ה-BBC, להשפיע על תוצאות הבחירות – ומכאן שתומכי המחנה המתון הם למעשה סוכנים בריטים.

הבחירות למג'לס, שבו יושבים 290 צירים, סוערות קצת פחות - אך הן בעלו חשיבות לשני המחנות, ובעיקר לנשיא רוחאני. הן מתבצעות על פי שיטה אישית אזורית. אם יתחזק המחנה השמרני, המג'לס ינסה להצר את צעדי הממשלה, ובמקרה של ניצחון למתונים, נשיא מטעמם יראה פתיחות גבוהה יותר למערב – אך עד גבול מסוים. עם זאת, יש להדגיש כי המתונים, ואפילו אלו הנחשבים היום רפורמיסטים באיראן, אינם מתנגדי המשטר. נהפוך הוא, כולם חלק מממסד "המהפכה" ונאמנים לו, אך הדרך העדיפה מבחינתם לוודא את הישרדותו שונה בתכלית.

הבחירות הללו יכולות להבהיר עד כמה ההימור של הבית הלבן על הסכם הגרעין הצליח. בוושינגטון גרסו כי דווקא הסרת הסנקציות על איראן עשויה להביא להיפתחות כלפי המערב ולשינוי של ממש מבפנים. התחזקות של המחנה המתון על חשבון המחנה השמרני יכולה לשמש הוכחה לצדקת הדרך של נשיא ארצות הברית ברק אובמה ואנשיו, שהתוו את המדיניות כלפי טהראן. כישלון של אנשי רפסנג'אני ורוחאני, לעומת זאת, יהיה הוכחה דווקא מתנגדי ההסכם צדקו. במילים אחרות, הסרת הסנקציות רק תביא לחיזוק מעמד השמרנים והרחקה של יריביהם.

שיטת הבחירות משחקת לידיהם של אלה שטוענים כי הסכם הגרעין יביא לחיזוק המחנה השמרני. זאת, מאחר שקשה לומר כי אלה בחירות חופשיות לגמרי. מועצת שומרי החוקה, שאמורה לסנן מועמדים בבחירות הללו, פסלה אלפי מועמדים בשבועות האחרונים, בהם אחד מהמנהיגים המתונים הבולטים, חסן חומייני, נכדו של אבי המהפכה. יתרה מכך, הנשים שהציגו מועמדות למועצת המומחים נפסלו כולן. בסך הכל, מבין 12 אלף אנשים שהציגו מועמדותם למג'לס, נפסלו כ-55%. כמו כן, 801 הציגו מועמדות למועצת המומחים, ורק 166 אושרו.

ומי בכל זאת עשוי לרשת את חמינאי בבוא היום? ד"ר רז צימט, מומחה לאיראן באוניברסיטת תל אביב ומהפורום לחשיבה אזורית, ציין את שמותיהם של שניים מהמחנה השמרני המתון - סאדק לריג'אני, ראש הרשות השופטת ואחיו של יו"ר המג'לס עלי, וכן מחמוד האשמי שהרודי, קודמו בתפקיד ברשות השופטת. גם למחנה השמרני הקיצוני יש שאיפות לדחוף לתפקיד המנהיג הרוחני העליון את אחד מאנשי הדת המוכרים: מסבח-יזדי, עבאס ואעט-טבסי ואחמד חאתמי. משמרות המהפכה, למי שתהה, מצדדים במחנה הקיצוני השמרני.

בינתיים, איראן עסוקה גם בעניינים אחרים. לא מעט חברות אירופיות כבר מנסות לשלוח זרועות ארוכות לאיראן כדי להשקיע בה וכמובן להפיק רווחים. הכסף עדיין לא הגיע, ובוושינגטון היחס כלפי טהראן זהיר – מחד ביקשו להביא שם ליישום הסכם הגרעין והסרת הסנקציות, ומאידך, האמריקנים בוחנים בקפידה את הניסיונות של איראן להרחיב את מעורבותה באזור.

הרפובליקה האסלאמית מושקעת כיום בבניית כוחו של חיזבאללה בלבנון, במלחמה בסוריה כמובן, בעיראק - שם האיראנים מובילים מאחור את הלחימה של המיליציות השיעיות, בתימן, וגם ברצועת עזה ובגדה המערבית. רק השבוע הבטיח שגריר איראן בביירות כי ארצו תסייע למשפחות של מחבלים פלסטינים שבתיהם ייהרסו. ספק את ההבטחות הללו יוכלו לצאת לפועל לנוכח המגבלות על העברת כספים "תומכי טרור". כמו כן, ההבטחה יצאה מפי אישיות לא בכירה במיוחד באיראן, אך מה אכפת לאותו דיפלומט שיעי להבטיח ולהמריץ את הצעירים הפלסטינים לצאת לפיגועים, שבהם רובם ייהרגו כנראה? מבחינתו, אם ייהרג עוד צעיר סוני או שניים, ובדרך גם יתערער מצב היחסים בין ישראל והפלסטינים ובין הרשות והציבור הפלסטיני, הרי זה משובח.