אחרי הניצחון הגדול, גם ההיסטוריה עומדת לצדו של טראמפ

(ח"כ מייקל אורן באולפן וואלה! NEWS על בוש: "סוף של עידן")

הנתון החשוב ביותר הבוקר (ראשון) עם היוודע תוצאות הבחירות המקדימות בקרוליינה הדרומית הוא זה ההיסטורי: מעולם לא היה מועמד בתולדות המפלגה הרפובליקנית שניצח שתיים מתוך שלוש ההצבעות הראשונות בפריימריז המפלגתיים - והפסיד במרוץ. נתון היסטורי נוסף: בעשורים האחרונים התמודדו שלושה מועמדים להנהגת המפלגה, שהפסידו בהצבעה מוקדמת באיווה אבל ניצחו בהמשך בניו המפשייר ובקרוליינה הדרומית. לשלושה קוראים רונלד רייגן, ג'ורג' בוש (האב) וג'ון מקיין. שלושתם הפכו לבסוף למועמדים מטעם המפלגה, והשניים הראשונים גם זכו בבחירות לבית הלבן.

כל אלו רלוונטיים הבוקר כי הנתונים מתארים בדיוק את המועמד המוביל כרגע להנהגת המפלגה בבחירות הקרובות: דונלד טראמפ. הוא ניצח בקרוליינה הדרומית בגדול – לא רק שהוא זכה ביותר קולות מכל מועמד אחר במדינה כולה, אלא עשה זאת גם בכל אחד ואחד מהמחוזות שלה ובכך קיבל את כל 50 צירי הוועידה שקרוליינה הדרומית תשלח בקיץ לוועידת המפלגה הרפובליקנית. המשמעות היא שכל המועמדים האחרים – ממרקו רוביו וטד קרוז שצמודים זה לזה במקום השני, דרך ג'ב בוש שהודיע על פרישה ועד לג'ון קייסיק ובן קרסון שמדשדשים מאחור – יצאו מקרוליינה הדרומית עם אפס צירי ועידה. גורנישט.

לקריאה נוספת:
האפיפיור נגד טראמפ: "אדם שמתכנן חומות בגבול הוא אינו נוצרי"
בכיר אמריקני לשעבר: הממשל הבא בבית הלבן יתייחס לישראל יותר טוב
בוז, צעקות ועלבונות: עימות רפובליקני סוער לפני קרוליינה הדרומית

לפני שבוע בלבד, התקיים בקרוליינה הדרומית עימות טלוויזיוני, שמיד אחריו נשמע גזר דין אחיד מצד רוב הפרשנים הבכירים באמריקה: טראמפ הפסיד. הקולות שמייצגים את הממסד הרפובליקני ואת מועדון המיליארדרים שמנהל את מפלגה זו בעשורים האחרונים, לא יכלו להסתיר את החיוך. טראמפ אמר במהלך העימות דברים שחורגים לחלוטין מהקו של הממסד. הוא האשים את הנשיא ג'ורג' בוש באחריות לאסון התאומים, טען שהוא שיקר לגבי הימצאותו של נשק להשמדה המונית בעיראק (שיקר זו מילה קשה, אבל ממשלו של בוש בוודאי הטעה את אזרחי ארצות הברית בנושא) והזהיר מפני הסתבכות אמריקנית במלחמות נוספות במזרח התיכון.

לא יכול להיות, אמרו רוב הפרשנים, שהבוחרים הרפובליקנים בקרוליינה הדרומית לא יענישו את טראמפ על האמירות הללו. התזה הנפוצה הייתה: "הוא נשמע כמו דמוקרט, לא כמו רפובליקני". טראמפ, מצדו, הכפיל את ההימור. "אם לא נודה בכך שהמלחמה בעיראק הייתה טעות נוראה, נפסיד את הבחירות הכלליות", הזהיר בהופעות פומביות שלו אחרי העימות. חמור מכך בעיני הממסד הרפובליקני: הוא העז לומר שאם יהיה נשיא, יטפל בנושא הישראלי-פלסטיני "מעמדה ניטרלית", וזאת במפלגה שגייסה בשנים האחרונות את ראש ממשלת ישראל פעם אחר פעם למאבקיה נגד הנשיא ברק אובמה.

הקונצנזוס היה ברור: טראמפ הולך להינזק מהאמירות שלו. קרוליינה הדרומית היא מדינה עם נוכחות גבוהה של משפחות צבאיות, מדינה עם ריכוז גבוה של נוצרים אוונגליסטים, מדינה שמשפחת בוש ניצחה בה בפריימריז ב-1988 וגם ב-2000. אבל תוצאות האמת הסופיות שהתקבלו הבוקר הוכיחו אחרת. טראמפ קיבל יותר משליש מהקולות, בדיוק כפי שחזו הסקרים לפני העימות.

שני המועמדים שמייצגים יותר מכל את הממסד – ג'ב בוש ורוביו – קיבלו יחדיו פחות קולות מטראמפ. כאשר מוסיפים לתמונה את הקולות של שני המועמדים האנטי-ממסדיים, קרוז וקרסון, מתברר שגם בקרוליינה הדרומית, כמו באיווה ובניו המפשייר שכבר הצביעו, הזעם של ציבור הבוחרים הרפובליקני עובד לטובת המועמדים הקיצוניים יותר, והם גורפים יחדיו יותר ממחצית הקולות.

פרישתו של בוש מותירה כעת ארבעה מתמודדים שמנסים לעקוף את טראמפ: רוביו שהפך לבן יקיר של הממסד, קרוז וקרסון הארכי-שמרנים, וקייסיק, המושל המתון של אוהיו, האיש שהודה שיכול היה באותה מידה להתמודד גם בשורות המפלגה הדמוקרטית. הוא מקווה להפתיע בכמה מדינות בצפון-מזרח ארצות הברית, שיצביעו בשבועות הקרובים, כגון מסצ'וסטס ומישיגן, כשם שהפתיע בניו המפשייר לפני שבועיים. המשמעות העיקרית של ריבוי המועמדים היא שטרמאפ יכול להמשיך לקבל כשליש מהקולות ולנצח בגדול במדינה אחר מדינה. בנבאדה, שתצביע ביום שלישי הקרוב, הסקרים צופים שהוא יקבל יותר מ-40% מהקולות, כלומר ישיג ניצחון ענק בסטנדרטים של הבחירות הללו.

ואם כבר נבאדה, אי אפשר בלי מילה על האיש העשיר ביותר שמתגורר במדינה זו: איל ההימורים שלדון אדלסון, תומכו וחברו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. אדלסון, כזכור, השקיע בשנת 2012 כ-150 מיליון דולר בניסיון להביס את הנשיא אובמה בבחירות - סכום חסר תקדים בתולדות אמריקה - ונאלץ לראות את כל כספו יורד לטמיון. בהתמודדות הנוכחית, אדלסון טרם בחר מועמד מועדף. הוא מתלבט בין קרוז לרוביו.

מצד אחד, תמיכתו של קרוז בישראל נראית מוצקה יותר. על פי דיווחים בעיתונות האמריקנית, אשתו של אדלסון, מרים, נוטה לתמוך בו. רוביו, מנגד, מוקף ביועצים שאמנם תומכים בישראל, אולם הם לא בדיוק אנשי "ארץ ישראל השלמה", אלא אנשי ריאל-פוליטיק רפובליקני קלאסי, מהסוג שאפיין את הממשלים של משפחת בוש. קרוז, לעומת זאת, מתבסס על תמיכה גדולה של נוצרים אוונגליסטים, שמבחינתם המחויבות בישראל אינה עניין מחושב, אלא רגשי ואפילו אלוהי. מצד שני, רוב הממסד הרפובליקני מפחד מהאפשרות שקרוז יהיה מועמד המפלגה - הוא נתפס כקיצוני מדי בשביל הבחירות הכלליות, וזה כמובן משחק לידי רוביו. אדלסון כבר אמר שהוא רוצה "לתמוך במועמד מנצח", לא באחד שיפסיד להילרי קלינטון או ברני סנדרס בנובמבר.

הזמן של אדלסון להתלבט הולך ואוזל. אם אכן ינצח בנבאדה, טראמפ צפוי לסחוף את מדינות הדרום השמרניות שיצביעו בתחילת מרץ. אם אדלסון רוצה להשפיע על הבחירות הקרובות, הוא צריך לקבל החלטה בקרוב ולהתחיל לתת כסף – הרבה מאוד כסף – למועמד שהוא חפץ בניצחונו. כמובן, לא בטוח שזה יעזור. ג'ב בוש התחיל את הקמפיין הנוכחי עם יותר כסף בבנק מכל מועמד אחר, אבל אפשר לטעון שדווקא הכסף הזה הביא למפלתו. טראמפ תקף אותו על כך שהוא "מייצג את הלוביסטים והאינטרסים המיוחדים ששולטים בוושינגטון". יהיה לו קל להפנות מתקפה דומה גם כלפי רוביו או קרוז, כאשר אחד מהשניים יזכה בתמיכתו של אדלסון.