בכיר אמריקני לשעבר: הממשל הבא בבית הלבן יתייחס לישראל יותר טוב

מה תהיה מדיניות החוץ של הנשיא הבא, או הנשיאה הבאה, שיעלו לשלטון בארצות הברית בעוד 11 חודשים? לשאלה הבלתי-אפשרית הזו נדרש שלשום (שני) אליוט אברמס, בכיר לשעבר בממשלים של הנשיאים רונלד רייגן וג'ורג' בוש הבן, בהרצאה שנשא בירושלים. בדברים שאמר אמש הוא העריך כי הממשל האמריקני הבא יקיים יחסים טובים יותר עם ישראל, אבל הזהיר שלא משנה מי יהיה הנשיא, צעדים כמו סיפוח שטחים והרחבת ההתנחלויות לא צפויים להתקבל בחיוב, בלשון המעטה.

אברמס נחשב לאחד הפקידים הכי פרו-ישראלים בממשל בוש, והביע תמיכה פומבית בראש הממשלה בנימין נתניהו בעימותיו מול הנשיא אובמה בשנים האחרונות. הוא פתח את הרצאתו בהבהרה הנדרשת, שדבריו רלוונטיים אך ורק אם מי שייבחר לנשיאות בעוד קצת פחות משנה, יהיה אחד מבין המועמדים ה"קונבנציונליים" יותר במרוץ. אברהמס הוא אמנם רפובליקני, אבל אפשר היה להבין מדבריו שבתחום מדיניות החוץ, יהיו לא מעט קווי דמיון בין ממשל בראשות הילרי קלינטון, לבין ממשל בראשות מועמדים רפובליקנים כמו ג'ב בוש, מרקו רוביו וג'ון קייסיק – שנחשבים למועדפים על הממסד הרפובליקני.

תסריט שבו נבחר לנשיאות מועמד קיצוני יותר – בין שמדובר בברני סנדרס הסוציאליסט, או בדונלד טראמפ בצד הרפובליקני – משנה לחלוטין את התמונה. עם זאת, אברהמס, כנציג מובהק של הממסד הוושינגטוני, סבור, או לפחות מקווה מאוד, שזה לא יקרה.

עוד בוואלה! NEWS:
נתניהו בברלין: היוזמה הצרפתית לכינוס ועידת שלום תמוהה
חסידיו של פינטו ממאנים לקבל את הגזרה: "היום העליבו את התורה"

"דעת הקהל האמריקנית בנושא מדיניות חוץ במאה השנים האחרונות עובדת כמו מטוטלת", הסביר אברמס לקהל המצומצם בהרצאה שלו, שכלל בין היתר את ראש מוסד לשעבר אפרים הלוי ובכירים לשעבר במערכת הביטחון ובמשרד החוץ. "המטוטלת נעה בין מה שהציבור האמריקני רואה כפחות מדי מעורבות עולם, לבין מה שהציבור האמריקני רואה כיותר מדי מעורבות בעולם".

אברמס הדגים את הדברים דרך מקרים היסטוריים. "אחרי מלחמת העולם הראשונה, הייתה תקופה של שני עשורים של בדלנות, שהגיעה לקצה רק עם כניסתנו למלחמת העולם השנייה", ציין. "אחר כך בא הנשיא אייזנהאוור, ובמשך שמונה שנים הבטיח וקיים שלא להכניס את ארצות הברית לעימותים צבאיים. אבל אחריו באו הממשלים של קנדי, ג'ונסון וניקסון, שהתערבו במלחמה בווייטנאם. אותם החליף ג'ימי קרטר שהמדיניות שלו הייתה הפוכה. אחרי קרטר עלה רייגן, וכן הלאה".

אברמס ציין כי גם בשנים האחרונות ניתן לראות את אותה המטוטלת. "מה שראינו מאז שנת 2000 זה את ממשל בוש, שפתח בשתי מלחמות – אפגניסטן ועיראק – ומיד אחר כך את ממשל אובמה, שהוביל מדיניות של צמצום המעורבות האמריקנית בעולם בצורה דרסטית", ציין. "אני מאמין שאחרי הבחירות הבאות, המטוטלת תנוע בחזרה לכיוון המרכז, בין אם הילרי קלינטון תיבחר או שייבחר אחד המועמדים הרפובליקנים".

אברמס סבור כי קלינטון, בעמדותיה ובמדיניות שלה, תהיה קרובה יותר למדיניות של בעלה, הנשיא לשעבר ביל קלינטון, מאשר לזו של אובמה. הנשיא קלינטון התערב בזמנו במלחמה בבלקן, וניהל גם מבצע הפצצות מסיבי נגד עיראק של סדאם חוסיין.

"בשנים האחרונות פורסמו כמה ספרים של בכירים לשעבר בממשל אובמה, שהביעו ביקורת על מדיניות החוץ והביטחון של הנשיא", המשיך אברמס. "אלה אנשים שאני מגדיר כ'אנשי מרכז', כגון שר ההגנה לשעבר של אובמה, רוברט גייטס, שכיהן גם תחת ממשל בוש, וראש ה-CIA ושר ההגנה לשעבר, לאון פאנטה, שהיה בעבר חבר קונגרס בכיר במפלגה הדמוקרטית. שניהם סבורים שהמדיניות של הנשיא הנוכחי בזירות כמו סוריה ואוקראינה הייתה מאוד בעייתית".

אברמס אמר כי הוא מאמין שהממשל הבא יהיה חייב להגביר את מעורבותו באזורי הסכסוך הללו, ובמיוחד בזירה הסורית, שם לדבריו "הכישלון של אובמה יכתים את המורשת שלו. אם קצב ההרג הנוכחי יימשך, עד שהוא יעזוב את הבית הלבן יהיו שם יותר מחצי מיליון הרוגים".

קלינטון, מעריך אברמס, שותפה לביקורת של גייטס ופאנטה, גם אם כעת, תוך כדי הקמפיין, היא נזהרת מאוד מלפגוע בכבודו של אובמה, שעדיין נהנה מתמיכה ציבורית נרחבת בקרב תומכי המפלגה הדמוקרטית (כ-50% מהציבור הכללי ו-80% מהדמוקרטים מרוצים מתיפקודו כנשיא, על פי הסקרים האחרונים). כמובן, מבחינת המועמדים הרפובליקנים, הביקורת על מדיניות אובמה מובהקת וברורה עוד יותר.

אברמס, שנחשב לאחד מ"אדריכלי" הפלישה לעיראק ב-2003, הציע במהלך ההרצאה כמה רעיונות שבעת הזו אף מועמד – רפובליקני או דמוקרטי – לא ממהר לשווק לציבור הבוחרים, שעייף ממלחמות ומהמזרח התיכון. הוא דיבר בנחרצות, למשל, על הצורך לאכוף "אזור אסור לטיסה" מעל מערב סוריה, כדי למנוע מחילות האוויר של רוסיה ושל המשטר הסורי להרוג אלפי אזרחים באמצעות הטלת חביות נפץ על שכונות וכפרים.

"הרעיון לפיו אנחנו לא נעשה את זה בגלל פוטין, זו בעצם הסכמה לכך שפוטין הוא זה שקובע את הכללים. אני לא רוצה לחיות בעולם שבו פוטין קובע את הכללים", אמר אברמס. "אנחנו בהחלט יכולים להגיד לו – לא כדאי לך לפגוע באף מטוס אמריקני. פוטין הוא שחקן רציונאלי, הוא יודע למי יש עדיפות אווירית בחלק הזה של העולם".

זו אולי עמדה מוסרית, חזקה ומרשימה יותר מהקו של הממשל הנוכחי, אבל לא בטוח שבקרב הציבור האמריקני יש לה תמיכה נרחבת. בצד הרפובליקני, בינתיים, שני המועמדים שמובילים גם בניצחונות בקלפי וגם בסקרים העתידיים, הם טד קרוז ודונלד טראמפ, שמתנגדים בתוקף לרעיון הזה של אברמס, ומעדיפים לנקוט בקו דומה לזה של אובמה בסוריה: לתת לרוסים לעשות את העבודה נגד ארגון "המדינה האיסלאמית" (דאעש), גם אם המחיר הוא עשרות אלפי הרוגים חפים מפשע, והתחזקות הציר האיראני-שיעי. המועמדים שתומכים בקו תקיף יותר בסוריה, כגון מרקו רוביו וג'ב בוש, בינתיים מדשדשים.

אברמס הגיב בגיחוך להבטחותיהם של כמה מהמועמדים הרפובליקנים, בהם רוביו וקרוז, שאמרו כי אם ייבחרו לנשיאות, הם "יקרעו לגזרים" את הסכם הגרעין עם איראן ביום הראשון שלהם בתפקיד. "ביום הראשון שלך בבית הלבן, יש מצעד בוושינגטון שאתה צריך להשתתף בו", אמר אברמס בחיוך. "ביום הראשון שלך בתפקיד, אין לך צוות מסביבך. יש לך אולי מזכיר הגנה ושר חוץ, אבל גם להם אין צוות. וחוץ מזה, לפני שעושים כזה דבר, מומלץ לדבר עם בעלי הברית שלנו: מדינות המפרץ, ישראל, ירדן, טורקיה. וכמובן גם עם בריטניה וצרפת וגרמניה שהיו שותפות להסכם הזה, ועם מדינות שעושות עסקים עם איראן כמו היפנים והקוריאנים, ועוד".

כל זה לא אומר שאברמס אינו סבור שהנשיא הבא – בין אם רפובליקני או דמוקרטי(ת), עשוי בסופו של דבר לבטל את ההסכם. "זה לגמרי סביר שהנשיא יבקש, למשל, לשים דגש מאוד ברור על רמאויות והפרות של ההסכם מצד האיראנים - מה שיכול להוביל לקריסה של ההסכם", ציין. "הנשיא גם יכול להגיד, לא ביום הראשון בתפקיד אבל אחרי התייעצויות ושיחות עם בעלי הברית שלנו וכדומה – 'אני חושב שההסכם הזה רע לארצות הברית, ואני לא נשאר מחויב אליו'. אובמה לא העביר את ההסכם הזה בקונגרס כחוזה בין מדינות, כי הוא ידע שלא יהיה לכך רוב, מה שמקל על הנשיא הבא לפעול בצורה הזו".

בנושא הישראלי-פלסטיני, אברמס – שעסק רבות בקידום תהליך השלום עם הפלסטינים בתקופת כהונתו בממשל בוש – סבור כי הממשל הבא לא צפוי למהר להחזיר את הצדדים לשולחן המשא ומתן. "הניסיון של ג'ון קרי לפני שנתיים להגיע להסכם קבע במשא ומתן, היה במהותו, ניסיון של ג'ון קרי ושלו בלבד", אמר אברמס. "זה לא היה משהו שהנשיא אובמה, או הילרי קלינטון שכיהנה לפני קרי כמזכירת המדינה, חשבו שכדאי להשקיע בו זמן ומאמץ. למיטב ידיעתי גם הדרגים המקצועיים במחלקת המדינה לא ממש התלהבו מהיוזמה של קרי. לכן אני מעריך שהממשל הבא לא יציב את זה כעדיפות עליונה, לפחות בתנאים הנוכחיים".

אברמס אמר כי "אם הציבור הישראלי שתומך בקו של מפלגת העבודה, מצפה ללחץ מכיוון וושינגטון, זו טעות. הציבור הזה יצטרך לנצח בבחירות בישראל כדי להוציא לפועל את המדיניות שלו". מצד שני, הוא הבהיר שגם לציבור המתנחלים בימין לא כדאי לפתח ציפיות גבוהות, אפילו אם יהיה נשיא רפובליקני: "אל תצפו לקבל 'הכשר' מוושינגטון לצעדים כמו סיפוח או ביטול פיתרון שתי המדינות", אמר. אברמס מעריך שהממשל הבא יתמקד בצעדים שנועדו לשמר את פיתרון שתי המדינות, ובמקביל ליצור יציבות והתקדמות מעשית בשטח. "הממשל יפעל לחזק את הרשות הפלסטינית, להגדיל את מידת האוטונומיה של הפלסטינים ו'לבחון' אפשרויות למשא ומתן, אמר.

אברמס, שדיבר בפני "המכון למדיניות העם היהודי" בירושלים, הוסיף כי "יש קונצנזוס בארצות הברית בדבר החשיבות של פתרון שתי המדינות. בקרב יהדות ארצות הברית, ההתנחלויות זוכות לתמיכה בקרב חלק מצומצם מאוד. אני לא חושב שזה הולך להשתנות". יש לציין כי תחת ממשל בוש הבן, שאברמס כיהן בו בתפקיד בכיר, המסמך המנחה את המדיניות האמריקנית היה "מפת הדרכים", שקראה להקמת מדינה פלסטינית בגדה המערבית, אבל התנתה זאת בשיפור מצב הביטחון, יצירת גופי ממשל מתפקדים בצד הפלסטיני, שיפור הכלכלה וכדומה. המסמך גם קרא לישראל להקפיא את הבנייה בהתנחלויות כחלק מהתהליך.

לבסוף, אברמס התייחס גם לסוגיה בוערת ועדכנית במערכת היחסים בין ישראל לארצות הברית, שהממשלה בירושלים צריכה להכריע לגביה במהרה: הסכם הסיוע הצבאי החדש, שהממשל האמריקני מעוניין לחתום עליו, אבל הצד הישראלי מערים קשיים. סליי מרידור, שכיהן כשגריר ישראל בוושינגטון בשנים 2009-2006, דיבר גם הוא באותו אירוע והזהיר כי "אסור לישראל להיגרר לתוך מערכת הבחירות האמריקנית, והשארת ההסכם פתוח יכולה להפוך את זה לנושא פוליטי בבחירות - כל מועמד יגיד כמה הוא יציע לישראל, וכמה שזה יותר טוב מהמועמד השני, וזה מסוכן הרבה יותר מאשר פרט כזה או אחר בהסכם עצמו".

אברמס השיב כי הוא רואה את ההיגיון בגישה הזו, ומצד שני, מבין גם את ההיגיון בגישה שאומרת – עדיף לחכות שנה לכניסתו של נשיא חדש בבית הלבן, ורק אז להשלים את הדיון על ההסכם. "אין לי עמדה ברורה בנושא הזה, אבל מה שברור זה שאם ישראל מחליטה לחכות, חשוב מאוד להעביר מסר לרפובליקנים, להגיד להם – אנחנו מבקשים שלא תעשו שימוש פוליטי בעניין הזה. שזה לא יהפוך לחלק מהמשחק של הבחירות".

אברמס סיפר כי במהלך כהונתו בממשל בוש, תוך כדי אחד מביקוריו הרבים בישראל, הוא מצא את עצמו ערב אחד בביתו של הקונסול האמריקני בירושלים, כאשר לפתע הקונסול אמר: "מגיע לפה עוד מעט סנאטור צעיר משיקגו, אולי שמעת עליו, ברק אובמה. תרצה להישאר לשיחה איתו?". אברמס, שהיה עייף אחרי יום שהחל בשבע בבוקר, השיב שהוא מעדיף לפרוש למלון שלו. "הייתי יכול להיות היום שר החוץ", אמר בחיוך, והוסיף – "טוב, לא באמת". אם בנובמבר ייבחר נשיא רפובליקני, לעומת זאת, הוא בהחלט עשוי למצוא את עצמו שוב בתפקיד משפיע, ולכן רצוי להקדיש תשומת לב לדבריו.

(עדכון ראשון: 19:56)