משפחתה של אישה שהגיעה לאשפוז פסיכיאטרי בבית החולים אברבנאל בשנת 2011, כשהיא נתונה בהתקף פסיכוטי, הגישה באחרונה תביעה המתנהלת בימים אלה בבית משפט השלום בהרצליה נגד בית החולים, משרד הבריאות ונציגתה הישראלית של חברת "ג'ונסון & ג'ונסון", משום שהוחתמה על אישור לקיים ניסוי בגופה על אף שלא הייתה כשירה לקבל החלטה כזאת. לטענת בנה, אמו הוחתמה על המסמך זמן קצר לאחר שבני המשפחה עזבו את בית החולים והעניין הוסתר מפניהם. כעת המשפחה תובעת מיליונים באמצעות עורכת הדין אסי לביא-צוקרמן.
האישה, אם לארבעה בת 55, עבדה במשך שנים כמטפלת בקשישים. לפני שש שנים הסתיים הליך הגירושים מבעלה, שארך 15 שנים, ובתקופה זו החלה לסבול מתופעות רפואיות שונות: חרדות, עצבנות, מתח, נדודי שינה, לחץ בחזה וקפיצות בלתי רצוניות בשרירי הרגליים. שום תרופה שקיבלה לא הקלה על המצב. היא התקשתה להתמודד עם הגירושין, סבלה ממחשבות שווא ומהתפרצויות זעם.
לקריאה נוספת בוואלה! NEWS:
דיווח: צה"ל הפציץ עמדות צבא סוריה מדרום לדמשק
28 הרוגים בפיגוע תופת בטורקיה; ארדואן: "נחריף המאבק בטרוריסטים"
גידל 40 שתילי קנאביס במעבדת ביתית ושוחרר בגלל התנדבות במשטרה
במאי 2008 היא אובחנה לראשונה כסובלת מסכיזופרניה פרנואידית והתברר שנמצאה במצב פסיכוטי במשך ארבע שנים, ללא טיפול. היא החלה לקבל תרופות פסיכאטריות והופנתה לטיפול באברבנאל. במהלך המעקב שבו הייתה נתונה התברר כי היא רגישה לתרופה בשם ריספדרל.
באוקטובר 2010 זוהתה החמרה במצבה והיא הופנתה למיון פסיכיאטרי בבית חולים תל השומר. בבדיקה של פסיכיאטר נמצא כי היא נתונה במצב פסיכוטי וזקוקה לאשפוז והופנתה לאברבאנל, לשם הגיעה בליווי ילדיה. בריאיון שנערך לה עם הגעתה למקום ביקשה "טיפול עדין ולא אגרסיבי, ללא השלכות, שיגרום לה להצליח לישון טוב בלילה", כך לפי תיעוד השיחה איתה.
ואולם כבר במהלך יומה הראשון באשפוז, שהיה הראשון בחייה, בעודה לטענת התובעים במצב פסיכוטי וסובלת מתפיסה פגומה של המציאות, הוחתמה המטפלת על הסכמה להשתתף במחקר בתרופה פסיכיאטרית. הטופס שעליו חתמה הוא למעשה חוזה בן 21 עמודים, שכתוב בשפה רפואית-פסיכאטרית וכולל עשרות סעיפים וסעיפי משנה. המטופלת חתמה על טופס ההסכמה ללא נוכחות או ידיעת משפחתה. ככל הנראה, גם אדם שמצבו הנפשי תקין יתקשה להבין את הכתוב ללא עיון מעמיק והתייעצות עם רופא.
הצוות הרפואי למשפחה: "אין מה לדאוג"
לאחר החתימה החל הניסוי בגופה של התובעת, שכתוצאה ממנו החלה לסבול מתנועות בלתי רצוניות. כבר למחרת הזריקה הראשונה שניתנה לה במסגרתו ומבלי שידעו על המתרחש, הבחינו ילדיה בעוויתות בבטנה ודיווחו עליהן לצוות הרפואי. בתגובה נאמר להם כי היא במעקב. "אין מה לדאוג", נמסר להם.
כמה ימים מאוחר יותר שמעה הבת מאמה כי היא "חוששת מהזריקה" והתקשרה למחלקה בבקשה להפסיק לטפל בה בזריקות עד להגעתה, כדי שתוכל לשוחח על הנושא ולברר במה מדובר. לטענתה, נאמר לה בטלפון כי ייענו לבקשתה ויעכבו את הטיפול, אך כשהגיעה היא נדהמה לגלות כי אמה קיבלה את הזריקה למרות ההבטחה. כשהגיעה הבת לבית החולים מצאה את אמה במצב נפשי קשה, כשהיא נשענת על תא הטלפון וממררת בבכי. כששאלה את אנשי הצוות מה קרה לאמה, נאמר לה כי היא "רק רצתה חיבוק".
לאחר הזריקה השנייה העוויתות בבטן החמירו, ואיתן החריפו גם התקפי בכי, חרדה ונדודי שינה. האם ביקשה להשתחרר ולהפסיק את הטיפול הרפואי. בגיליון היומי שעקב אחרי מצבה צוין: "יש לשוחח עם בני משפחתה ולהסביר להם את המצב, כיוון שרוצה להפסיק טיפול לחלוטין". פעם אחר פעם ביקשה המטופלת להפסיק את הטיפול, אך לטענת בני משפחתה הפצרותיה לא נענו עד שלא הסתיים הניסוי.
בתום הניסוי החמירו עוד יותר תופעות הלוואי. נוירולוגית שבדקה את התובעת טענה כי ב-20 שנות עבודתה, מעולם לא ראתה תופעה כזו של עוויתות בבטן. בשלב זה ביקשו בני המשפחה לקבל מבית החולים אברבנאל את כל המסמכים הנוגעים לאמם וכך גילו על קיום הניסוי.
"סכיזופרנים אינם מנותקים לגמרי מהמציאות"
מהקלטות שהגיעו לידי וואלה! NEWS עולה כי לאחר הניסוי התעמתו בני המשפחה עם הרופאה שהייתה אחראית על המחקר.
בתה של המטופלת: "אני אתמול קראתי את המחקר. הכותרת שלו היא 'ניסוי בבני אדם'. מנהלת המחקר, אני מבינה שזו את ושאת אבחנת את אימא שלי שהגיעה לפה ונתת לה אבחנה של התקף פסיכוטי חריף. האם יכול להיות שתאבחני חולה בהתקף פסיכוטי חריף ובד בבד תחתימי אותה על השתתפות במחקר, שאת יודעת שהיא לא בהירה להחליט זאת?".
מנהלת המחקר: "חולים סכיזופרנים אינם חולים שלא יכולים לקבל החלטות לגבי עצמם. הם אינם מנותקים לגמרי מהמציאות. יש לכל חולה סכיזופרני מצב פסיכוטי, אבל יש לו גם קשר טוב מאוד עם המציאות".
בנה של המטופלת: "אם היא אומרת שהיא מושכת מתכות זה נשמע לך מציאותי?".
עובדת סוציאלית של אברבנאל: "התרופה הזו היא לא תרופה ניסיונית, היא תרופה שקיימת".
הבן העלה תהיה נוספת, וביקשה לדעת אם "יש פה מישהו שמקבל זריקה כזו?". מנהלת המחקר השיבה בחיוב והוסיפה כי המטופל מקבל את הזריקה כבר "כבר שמונה חודשים". בנה של התובעת הקשה ושאל האם הוא חתם על מחקר. מנהלת המחקר שוב השיבה בחיוב. לבסוף פסק הבן כי "אי אפשר להביא את זה ככה לבן אדם", והעובדת הסוצאילית התעקשה ואמרה "אפשר להביא. בוא אני אראה לך".
בפגישה שנערכה כעבור שבוע הסבירה מנהלת המחקר כי הזריקה מאושרת לשימוש בארצות הברית על ידי מנהל התרופות (FDA). בנה של המטופלת התעמת עמה: "לפני שבוע אמרת שהזריקה מאושרת בישראל. עכשיו את אומרת שהיא לא מאושרת?" בתגובה ענתה מנהלת המחקר כי היא לא אמרה שהיא מאושרת בישראל. עוד שאלו בני המשפחה מי הקריא לאמם את 21 העמודים של טופס ההסכמה.
בתה של המטופלת: זה מה שאני רוצה לדעת? מי הקריא? מי הסביר לה סעיף סעיף.
מנהלת המחקר: אנחנו הסברנו לה את זה.
בנה של המטופלת: את הסברת או הקראת לה?
מנהל המחקר: אנחנו הסברנו. אנחנו לא מקריאים.
בנה של המטופלת: מה אמרת לה? שיכול להיות תנועות בלתי רצוניות בפנים בלשון בגפיים?
מנהלת המחקר: אמרנו לה שעלולות להיות תופעות לוואי.
בנה של המטופלת: איזה?
מנהלת המחקר: תופעות הלוואי לא היו מוכרות לנו קודם.
בנה של המטופלת: אבל זה כתוב מילה במילה.
מנהלת המחקר: אז נתנו לה גם לקרוא את זה, אנחנו לא השארנו לה את זה ככה.
בתה של המטופלת: לא לא לא, אתם נתתם לקרוא את זה לאישה בהתקף פסיכוטי... א.מא שלי לא יכלה לקרוא את זה.
רק כחודש לאחר מכן מילא הצוות הרפואי "טופס הודעת החוקר על SAE (אירוע חמור) שאירע למשתתף בניסוי רפואי", ובו צוין כי התובעת אובחנה באקטיזיה, תופעה המאופיינת באי-שקט גופני ובצורך בלתי נשלט לזוז, ובדיסקינזיה, תנועות חוזרות בלתי רצוניות. עוד הודה הצוות הרפואי כי "קיים קשר אפשרי בין המוצר לאירוע המחקר".
כשמצבה החמיר, הועברה התובעת לאשפוז במחלקה הנוירולוגית באיכילוב. במחלקה זו היא אובחנה כסובלת מתופעת לוואי שנחשבת לאחת החמורות שיכולה להיווצר כתוצאה מרגישות לאחד ממרכיבי התרופה הניסיונית.
"התנהלות רפואית שמתאימה למשטרים חשוכים"
עורכת הדין לביא-צוקרמן מסרה כי "מדובר במקרה מקומם, שבו המערכת הרפואית מבצעת ניסוי רפואי לצורכי מחקר באישה שמגיעה לאשפוז פסיכיאטרי ראשון בחייה. אף שמצבה הנפשי לא אפשר לה להבין את מהות הטיפול ולשקול אם להסכים לו - הדבר הוסתר ממשפחתה. אם לא די בכך, מיד לאחר שהוחל במתן הזריקות הניסיוניות החלו תנועות בלתי רצוניות אך הצוות הרפואי בחר להמשיך בניסוי, חרף תחנוניה להפסיקו. התנהלות רפואית מעין זו מתאימה למשטרים חשוכים וגובלת בפלילים".
ממשרד הבריאות נמסר: "מפאת חיסיון רפואי, לא ניתן למסור פרטים נוספים. לפיכך, נגיב בבית המשפט".