הברית החדשה של הרצוג שעשויה לחזור אליו כבומרנג

(הרצוג על הקריאה "דיקטטור" בכנס המפלגה: "תודה על המחמאה")

הבחירות הכלליות לא נראות באופק, וההצטרפות לממשלה ירדה מהפרק. בצר להם, החליטו במפלגת העבודה לתעל את האנרגיות לתחביבם הנושן - התקוטטות פנימית על תפקידים ופרוצדורות למיניהן. זה התחיל ביום ראשון, בכינוס שארגנה ח"כ מיכל בירן. לכנס הגיע אמנון זילברמן, שמעוניין להיות מזכ"ל המפלגה, אמנון זילברמן, והוא התלונן - במידה לא מבוטלת של צדק, על כך שחיליק בר מכהן כמזכ"ל ברצף מאז שנת 2010, תפקיד שבעטיו שוריין פעמיים למקום השביעי ברשימת המפלגה לכנסת.

במפלגה מחכים כבר שנתיים לבחירות, אבל הרצוג דוחה אותן מחשש שאלה יעירו מרבצם את השדים שישאלו "אם כבר בחירות למזכ"ל, למה שלא נעשה גם בחירות ליו"ר?". לכן, הנושא מטואטא מתחת לשטיח דרך קבע. עד שביום ראשון לא נשאר מקום יותר מתחת לשטיח, והמחאה התפרצה דווקא מזילברמן, תומך של הרצוג שמאס בגרירת הרגליים והלופ האינסופי של קביעת מועד לוועידה, שבה ייקבע מועד לוועידה שבה יחליטו על מועד הבחירות.

עוד בוואלה! NEWS:
גם בעברית: נתניהו גינה את הערות השרים נגד היהדות הרפורמית
פנייה לוועדת האתיקה: "הח"כים מבל"ד - סייעני טרור בכנסת"
דרמה בבג"ץ: נתניהו ביקש להופיע בדיון הבא על מתווה הגז

אז הוא מחה נגד הרצוג ונגד חיליק. מחאה צודקת, אבל לא כל כך מנומסת, שהביכה את אנשי העבודה. הרצוג החליט לעשות מלימונים לימונדה, והתגאה בפתח ישיבת הסיעה למחרת: "אתמול בכנס קמו כמה רעשנים וקראו לי דיקטטור. מודה על המחמאה, אם זה המחיר של להוציא את המפלגה מהעיסוק הפנימי הבלתי נגמר ולהפנות מבט החוצה אל מה שבאמת חשוב לציבור, אני מוכן לשלם אותו". ניכר שהרצוג התקשה להסתיר את שביעות הרצון. סופסוף, במקום שיטיחו בו כרגיל שהוא דג זהב בבריכה של כרישים, קוראים לו דיקטטור. לא פחות.

זה היה השבוע השני ברצף שבו נמצא יו"ר האופוזיציה במומנטום שלילי. אחרי התקרית ביום ראשון, והסקר בערוץ הכנסת ביום שני, שבו נחשף שהוא זוכה לציון הנמוך ביותר מכל ראשי האופוזיציה עם 7% שביעות רצון עלובים - פחות מיאיר לפיד, מזהבה גלאון, מאיימן עודה ומאביגדור ליברמן - הוא החליט לעצור את המפולת. ביום שלישי הוא שלף את יו"ר ההסתדרות, אבי ניסנקורן, כמו שחקן מונופול ששולף כרטיס יציאה מהכלא. ניסנקורן, בצעד שברור כי סוכם עליו זמן רב מראש והמתין לטיימינג המתאים, התפקד למפלגה תוך הרעפת מחמאות על היו"ר, צעד שבמפלגת העבודה אי אפשר לזלזל בו. המומנטום השלילי נבלם במעט. אחד מחברי הכנסת של המפלגה לא השתכנע: "אבן שמדרדרת במדרון ונתקלת בגבשושית חול מאטה מעט ואז ממשיכה לטוס למטה. נדרש משהו אחר".

עם כל הכבוד למריבה המתוקשרת עם אמנון זילברמן, מדובר במשחק ילדים לעומת האתגר האמתי שממתין להרצוג מעבר לסיבוב. ביום שני יתפקד ח"כ עמיר פרץ למפלגת העבודה, אחרי שלוש שנים במפלגת התנועה שעתידה הפוליטי לוט בערפל. פרץ, אגב, יתפקד למפלגה, לבקשתו של הרצוג, רק אחרי ועידת המפלגה שתתכנס ביום ראשון ותעסוק בגיבוש תכנית מדינית. הבקשה אולי מעט תמוהה, אבל לפרץ אין כל כוונה לפתוח את הפרק השלישי שלו במפלגה ברגל שמאל ובריבים מיותרים.

השאלה הכי בוערת על הפרק היא שאלת מועד הפריימריז במפלגה. ועידת המפלגה צפויה לאשר דחיה טכנית של המועד בשלושה חודשים - לאוגוסט 2016 - אבל לא ברור אם מדובר בתאריך סופי. הסיבה קשורה לניסנקורן. יו"ר ההסתדרות מעוניין להמשיך בתפקידו, אך הבחירות לראשות ההסתדרות ייערכו במאי 2017, וניתן להקדים אותן רק בחצי שנה, לנובמבר 2016, לכל המוקדם.

האינטרס של ניסנקורן הוא שהבחירות לראשות העבודה ייערכו רק אחרי הבחירות לראשות ההסתדרות. זאת משום שאם עמיר פרץ ושלי יחימוביץ', או במקרה הפחות סביר שניהם יחד, יתמודדו לראשות העבודה ויפסידו, הם יוכלו להתמודד כמה חודשים לאחר מכן על ראשות ההסתדרות וסיכוייהם לנצח שם יהיו גבוהים. לכן, יש לניסנקורן עניין שהבחירות לראשות העבודה יידחו ככל הניתן. העובדה שהוא התפקד השבוע לעבודה והביע תמיכה בהרצוג מעידה על עומק הברית בין השניים.

הציר בין הרצוג לניסנקורן, שאותו הם מתחזקים, גורם להיווצרות ציר מעניין לא פחות בין יחימוביץ' ופרץ. מאז הבחירות האחרונות לכנסת, השניים נמצאים ביחסי ידידות. אמנם הם עדיין רחוקים מאוד מרמות האמון והתיאום שהיו ביניהם בעבר, לפני שיחסיהם עלו על שרטון, אבל הדם הרע ביניהם נגמר. בכירים במפלגה מסבירים כי בין השניים לא קיימת כל הבנה או הסכמה, לא על המרוץ לראשות המפלגה ולא על המרוץ לראשות ההסתדרות, אבל הם מתקשים להתעלם מכך שהשניים מרבים לשבת במליאת הכנסת האחד ליד השנייה ולהסתודד באופן גלוי שיכול להיתפס בעדשות המצלמה. פוליטיקה היא אמנות האפשר, ומה שהיה נראה כמו מדע בדיוני רק לפני שנה, נראה לפתע כמו תרחיש סביר לחלוטין: בבחירות לראשות המפלגה ולראשות ההסתדרות תעמוד מצד אחד חזית הרצוג-ניסנקורן, ומנגד חזית יחימוביץ'-פרץ.

מאז אוגוסט 2013 לא דרכה כף רגלו של ראש הממשלה בנימין נתניהו במזנון הכנסת. בגדול, מדובר במאורע חסר כל חשיבות שאין טעם לעסוק בו ברצינות. ובכל זאת, קשה שלא לשים לב לנקודת הדמיון בעיתוי של שני הביקורים. גם אז, כמו עכשיו, הגיע נתניהו למזנון- לשוחח בפתיחות עם עיתונאים, עובדי משכן ואורחים, בטיימינג שבו כוחו הפוליטי בשיאו והוא רוצה להחצין זאת על ידי סמול טוק פומבי עם כמה חברי כנסת וכתבים. הוא הרבה להתבדח על עצמו, אמר שקואליציית ה-61 יציבה יותר מקואליציית אחרות בגלל התלות ההדדית של חבריה האחד בשני, וכששאלתי אותו אם הוא מוטרד מההצבעה במליאה על מינויו לשר הכלכלה הוא השיב "מה פתאום, התייעצתי על זה עם השרים", תוך שהוא מצביע על עצמו. בתום המפגש הוא הבטיח לנוכחים: "ניפגש פה אחרי שיעבור תקציב דו-שנתי", והוסיף בקריצה: "תבדקו מה כתוב בהסכמים הקואליציוניים".

מאחורי ההערה האגבית הזו מסתתרת המחלוקת הכי גדולה כיום בקואליציה, אשר נשמרת בשקט יחסי הודות למאמציהם של שר האוצר משה כחלון ונתניהו שלא להוציא את הכביסה המלוכלכת החוצה. נתניהו דוחק בכחלון להסכים לתקציב דו-שנתי לשנים 2017 ו-2018, שיבטיחו לו כמעט באופן ודאי יציבות קואליציונית עד מרץ 2019 לפחות. כחלון, בינתיים, לא מסכים. הוא יודע שעבורו לא מדובר בעסקה טובה. ברגע שיסכים לתקציב דו-שנתי, הוא מבטיח את קיומה של הממשלה לעוד שנתיים. מאותו הרגע נתניהו יוכל לנהל את הממשלה כראות עיניו וכמעט באין מפריע, כאשר כוחם של השותפים הקואליציוניים שלו נחלש. ואולם, מעיון בהסכם הקואליציוני של שתי הסיעות עולה מפורשות כי בסעיף 31 נכתב כי הממשלה תעביר תקציבים דו-שנתיים, האחד בשנת 2015-2016, והשני בשנים 2017-2018. נתניהו, כך נראה, לא מתכוון לוותר בסוגיה הזו.

הרגע שבו היקום איים לקרוס לתוך עצמו התרחש השבוע בוועדת הכלכלה של הכנסת. חברי הועדה ישבו וחיכו לשר התחבורה ישראל כץ כדי שיגיע לדווח להם על פעולות משרדו, אולם הוא בושש לבוא. רק כעבור חצי שעה הוא נכנס לחדר, והסביר כי איחר לדיון על מצב התחבורה בישראל, איך לא, בגלל הפקקים. "כדאי שתרים טלפון לשר התחבורה", המליץ לו יו"ר הוועדה, ח"כ איתן כבל (המחנה הציוני).

ח"כ בצלאל סמוטריץ' (הבית היהודי), המכהן גם כסגן יו"ר הכנסת, היה אמור השבוע לעלות ולנהל את דיוני המליאה. אלא שלמרבה המבוכה, הוא הגיע לאולם ללא ז'קט ועניבה. הח"כ הנמרץ לא נרתע, הפגין תושייה ושנורר בלייזר מח"כ יעקב מרגי (ש"ס) ועניבה מאחד העוזרים. ח"כ אחמד טיבי (הרשימה המשותפת), שניהל את הישיבה באותה העת, לא נתן להתרחשות הזו לחמוק מתחת לרדאר: "חבל שהמצלמות לא קלטו עכשיו את סמוטריץ'. הוא לא רק מנשל פלסטינים מהקרקע, הוא נישל את מרגי מהז'קט ואת העוזר מהעניבה, וכל זה כדי להחליף ערבי בתפקיד היו"ר", אמר.