חמאס מחדש חפירת מנהרות, אך בישראל עדיין לא סיימו לחקור את "צוק איתן"

לפני כשנה וחצי, כשהסתיים מבצע "צוק איתן", הבטיחה הממשלה לאזרחי ישראל שבעקבות המבצע ישרור שקט בדרום לתקופה ממושכת. אלא שבינתיים, חמאס מחדש את מערך המנהרות ההתקפיות שלו, שמובילות אל תוך שטח ישראל, והדבר צפוי להוביל לעימות צבאי נוסף בין הצדדים, במוקדם או במאוחר.

העיסוק המחודש בנושא המנהרות מעלה, באופן טבעי, את השאלה הדחופה – האם בצד הישראלי הופקו הלקחים והמסקנות מ"צוק איתן", מבצע שארך 50 יום והסתיים ללא הכרעה צבאית או מדינית? אולם מתברר כי בעוד צה"ל, שב"כ, מועצות מקומיות וגופים אחרים אכן ערכו תחקירים מקיפים כהכנה לעתיד, דווקא בנושא הקריטי ביותר - תפקודו של הדרג המדיני - לא הושלם עדיין תהליך התחקיר והפקת הלקחים, כפי שהובטח לציבור שיקרה בתום המבצע.

מבקר המדינה, השופט בדימוס יוסף שפירא, הפיץ אמש טיוטה של דוח בדיקה בנושא "צוק איתן" וסוגיית המנהרות, שעליה משרדו עובד מאז הקיץ שעבר. הטיוטה שהופצה נוגעת בעיקר לנושאים המודיעיניים והצבאיים. לפי משרד המבקר, טיוטה נפרדת המתמקדת בקבינט ובדרג המדיני תופץ בהמשך, אולם תאריך היעד אינו ידוע. במשרד המבקר אמרו השבוע לוואלה! NEWS כי לא ניתן לספק פרטים נוספים על תהליך בדיקת תפקודו של הדרג המדיני, כגון כמה ראיונות נערכו ועם מי.

לקריאה נוספת:
בתום הערכת מצב: צה"ל הרחיב את הפעולות לאיתור מנהרות חמאס
חרף הדיווחים על חפירת מנהרות, חמאס מבהיר: "לא רוצים מלחמה"
כחלון לתושבי עוטף עזה: "תקציב לא יהווה חסם לביטחונכם"

מעבר לבדיקה של מבקר המדינה, הייתה אמורה להתקיים חקירה נוספת, מטעם ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, אלא שזו פשוט התנדפה מחיינו. זמן קצר אחרי שהסתיים "צוק איתן", הוחלט כי ועדת החוץ והביטחון של הכנסת תחקור לעומק את המבצע. ההחלטה להפקיד את החקירה הקריטית והרגישה בידי ועדה פוליטית, שבראשה כיהן חבר הכנסת זאב אלקין ממפלגת השלטון, הידוע בקרבתו לראש הממשלה בנימין נתניהו, עוררה ביקורת בקרב האופוזיציה. שם כינו את המהלך "קריקטורה של חקירה". ואולם, החקירה יצאה לדרך בכל זאת.

על פי כמה חברי כנסת שהיו חברים בוועדת החוץ והביטחון באותה העת – מטעם הקואליציה והאופוזיציה כאחד – העיסוק של הוועדה בחקירה היה רציני ומעמיק, למרות החשדנות הראשונית. "אלקין לקח את זה ברצינות", אמר לוואלה! NEWS ח"כ מהאופוזיציה, שהוסיף כי "אנשים זומנו לדבר ונשאלו שאלות קשות". גם נתניהו הופיע בפני הוועדה. אלא שבשבועות הראשונים לאחר תחילת החקירה, הגיעה תקופת חגי תשרי, וקצת אחר כך, בתחילת דצמבר 2014, החליט ראש הממשלה לפטר את שרי ממשלתו וללכת לבחירות.

ההחלטה על הבחירות גרמה להקפאת החקירה בנושא "צוק איתן". כתוצאה מכך, לא הושלם תהליך החקירה של רבות מהסוגיות החשובות שהוצפו במהלך המבצע, כמו הוויכוח בין צה"ל לשב"כ בנושא היערכות חמאס למלחמה; התארכות הלחימה כאשר ישראל מסכימה פעם אחר פעם להפסקות אש וחמאס דוחה אותן; הגינויים הרבים שספגה ישראל בזירה הבינלאומית וחקירות האו"ם שנפתחו נגדה; הבחירה של ישראל לחתור להחלשת חמאס אך לא להכרעתו; הוויכוחים הקשים בין נתניהו לשרים נפתלי בנט ואביגדור ליברמן; ומתווה הפסקת האש עם חמאס, שמעולם לא הוצג לציבור הישראלי, ועוד.

הפסקת החקירה לפני הבחירות מנעה מוועדת החוץ והביטחון להציג דוח מסודר בנושא המבצע בטרם הלכו אזרחי ישראל לקלפי. כמו כן, נוצר מצב שבו אזרחי ישראל נאלצו להסתמך על גרסאותיהם הסותרות של פוליטיקאים כפי שפורסמו בתקשורת, מבלי שנערכה חקירה אמתית ומעמיקה בנוגע לדבריהם. לדוגמה, בנט טען לאחר המבצע כי התריע בפני חבריו לקבינט על סכנת המנהרות, ובכך דחף ליציאה למבצע. נתניהו ושר הביטחון משה יעלון הדפו את טענותיו. ח"כ ציפי לבני (המחנה הציוני), שכיהנה אז כשרת המשפטים, טענה כי נתניהו היה קרוב מאוד להסכם במהלך הלחימה להקמת נמל ימי בעזה שישמש את חמאס, אך רק התנגדות בתוך הקבינט מנעה זאת ממנו.

לחברי ועדת החוץ והביטחון היה תפקיד משמעותי בתחקור סוגיות מבצעיות שונות, במהלך הלחימה ולאחריה. אלא שבהיבט המדיני והאסטרטגי, הוועדה – הגוף שבידיו הופקדה החקירה – לא הפיצה שום תוצר למקבלי ההחלטות או לציבור.

החקירה, שנכנסה להקפאה בתקופת הבחירות, לא חודשה באופן מסודר לאחריה. "היו לנו דיונים בוועדה ובוועדות המשנה על דברים שקשורים ל'צוק איתן' בחודשים שחלפו מאז הבחירות, אבל אף אחד לא יודע על כוונה להפיץ דוח מסודר, כפי שהוגדר במקור", הסבירו לוואלה! NEWS כמה מחברי הוועדה. בפועל, הרעיון לא נמצא עוד על הפרק.

לשם השוואה, מבצע "שובו אחים" שהחל בעקבות רצח שלושת הנערים באזור גוש עציון, תוחקר על ידי ועדת משנה של ועדת החוץ והביטחון בראשות ח"כ מוטי יוגב מהבית היהודי. התחקיר הושלם ומסקנותיו הוגשו לגורמים המקצועיים וגם לדרג המדיני. אלא שבמקרה זה, החקירה התמקדה בסוגיות מבצעיות, כמו תפקודו של מוקד 100 של המשטרה, אליו פנו הנערים כדי לדווח שנחטפו. דיון בהתנהלות הדרג המדיני תוך כדי "שובו אחים", ובקשר בין מבצע זה לפריצתו של "צוק איתן" כשבוע בלבד לאחר מכן, אמור היה להתקיים במסגרת התחקיר המעמיק יותר – שטרם הושלם.

במקביל לדשדוש השגרתי אצלנו, המשיכה השבוע העמדת הפנים המכונה "שיחות השלום בז'נבה" בנושא סוריה. השיחות הללו מתקיימות לסירוגין זה חודשים, אך אף אחד לא באמת מאמין שיכול לצאת מהן משהו. יושבים שם נציגים בכירים של ארצות הברית, רוסיה, מדינות אירופה, מדינות ערב, המשטר הסורי וכמה פלגים מדולדלים וחלשים של האופוזיציה הסורית – ומבזבזים את זמנם. שלשום הוחלט להפסיק את השיחות, לא בפעם הראשונה, על רקע הסלמה בהפצצות האוויריות של אסד ובעלי בריתו הרוסים נגד האוכלוסיה האזרחית בסוריה.

השיחות אמורות להתחדש בעוד כשלושה שבועות, ב-25 בפברואר, אבל המשמעות היא סמלית בלבד. דיפלומט אירופי בכיר אמר השבוע לוואלה! NEWS כי "כולם מבינים שהפתרון היחיד שאפשרי הוא חלוקתה של סוריה לכמה מדינות – מדינה כורדית, מדינה סונית, מדינה עלוואית, אולי גם מדינה דרוזית בדרום. הניסיונות למצוא מתווה שישמור על סוריה כמו שהיא, בלי לסלק את בשאר אסד ומשטרו, הם חסרי סיכוי". זה תיאור ממצה של המצב, אבל לא כולם מוכנים להודות בו. תמיכה בהקמת מדינה כורדית בצפון סוריה, למשל, עומדת בניגוד לאינטרסים של טורקיה, כך שארצות הברית ואירופה עדיין רחוקות מאוד מצעד כזה.

מי שלא מחכים להשלמת "תהליך השלום" בז'נבה הם הפליטים הנמלטים מסוריה, וגם מעיראק השכנה, שהמלחמה העדתית בסוריה התערבבה בזו שלה. בשבוע שעבר זכיתי להעביר חמישה ימים במחנה מעבר עבור אותם פליטים, בגבול בין סרביה ומקדוניה - שתי מדינות אירופאיות שבהן הפליטים חולפים בדרכם לגרמניה. מחנה המעבר שבו ביקרתי קולט מדי יום מאות, ולעתים אף אלפי פליטים, שנשארים בו למשך שעות בודדות בלבד, לפני שהם ממשיכים הלאה במסע אל "הארץ המובטחת". במהלך העצירה הקצרה הם נדרשים לבצע רישום בסיסי, ומי שמעוניין בכך, יכול גם לקבל סיוע רפואי או סוציאלי. הרוב לא מעוניינים: הדבר היחיד שמעניין אותם הוא להמשיך להתקדם.

במחנה המעבר פועלים כמה ארגונים הומניטריים מרחבי העולם שמסייעים לפליטים. הסיטואציה קשה: משפחות שלמות עם ילדים, קשישים ונכים צועדות במשך קילומטרים בכפור של ממש (12 מעלות מתחת לאפס בערב ממוצע), עם מעט מאוד רכוש ובלי ביגוד מתאים למזג אוויר כזה. רובן נמצאות בדרכים במשך שבועות. המסע מתחיל בסוריה או בעיראק, ממשיך בחצייה של טורקיה לכל אורכה, אחר כך מגיעים ליוון דרך הים, מתעכבים במדינה זו ובמקדוניה, ורק אז מגיעים לסרביה, שהיא בסך הכול נקודת אמצע במסע הארוך הזה.

בתוך הבלגן הזה פועל גם ארגון ישראלי בשם "נתן – סיוע הומניטרי בינלאומי", המטיס רופאים, אחיות ועובדות סוציאליות מישראל לסייע לפליטים. בימים בהם שהייתי במחנה המעבר, ליוויתי את העבודה של מתנדבי הארגון, המפעילים מרפאה קטנה ויעילה מאוד במרכז המחנה, שמטפלת מדי יום במאות פליטים. פגשתי שם שלושה רופאים מישראל (מני עמראן ממושב אבן ספיר, איתן דמארי מבאר שבע ויעל ליבני-גילרמן מתל אביב), לצד אחות ושתי עובדות סוציאליות (לוטה בנגל משדה בוקר, אחלאם עלי מכפר דיר-חנא ובדריה חלילי מיפו). הצוות הכל-ישראלי הזה עובד מסביב לשעון, וזוכה להערכה עצומה משאר הארגונים הבינלאומיים במחנה. "לישראלים יש גישה גמישה ופתיחות מחשבתית, שמאוד עוזרת במצבים שאנחנו מתמודדים איתם כאן", הסביר לי רופא מארגון בינלאומי אחר שפועל במקום.

הדגמה למה שאותו רופא כינה "גמישות מחשבתית" קיבלתי באחד הערבים במחנה המעבר: למרפאה הקטנה של "נתן" פרץ מתנדב של האו"ם ואמר כי בין מאות הפליטים שנדחקים בכניסה למחנה המעבר, יש אישה שעומדת ללדת. האישה הייתה לכודה מאחורי עשרות אנשים שהצטופפו באוהל הכניסה למחנה, וכמה מתנדבים מארגוני סיוע מקומיים ניסו ללא הצלחה לחלץ אותה קדימה. מי שבסופו של דבר הצליח להוציא אותה ולהביא אותה למרפאה היה עינב לוי, מנהל הפעילות של "נתן" במחנה, שהמבצע שלו לחילוץ ההריונית התבצע מתוך הקהל בצעקות ודחיפות.

במרפאה התברר שהאישה הצעירה, שנמלטת מעיראק, אמנם בהריון מתקדם, אבל לא עומדת ללדת הערב. הרופאים רצו שתישאר לנוח יום או יומיים במחנה המעבר, אבל היא ובעלה, יחד עם ילד בן ארבע, התעקשו להמשיך בדרך. הם מפחדים שהגבולות ייסגרו באחת מהמדינות שעליהם עוד לעבור והם ייתקעו בלי יכולת להגיע לגרמניה. זה חשש שמלווה רבים מהפליטים לאורך המסע שלהם: ככל שגוברת ההתנגדות הציבורית באירופה לקליטת הפליטים ההמונית, גוברים הסיכויים שיוטלו מגבלות שונות ושגבולות ייסגרו בפניהם. קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל סופגת ביקורת קשה על מדיניות קליטת הפליטים שלה, ובינתיים היא עומדת בכך – אבל אי אפשר לדעת כמה זמן זה עוד יחזיק מעמד.

במהלך הביקור במחנה המעבר שוחחתי עם יותר מ-50 פליטים שנמלטים מסוריה. הסיפורים האישיים שלהם היו קורעי לב. היו שם אנשים מכל רחבי המדינה: מדמשק, חלב, חומס, דיר א-זור, א-ראקה, ואפילו מרמת הגולן. רובם היו ערבים סונים, אוכלוסיית הרוב בסוריה שמדוכאת על ידי המשטר העלוואי, אבל היו גם כורדים, דרוזים ושיעים. את כולם, בלי יוצא מן הכלל, הקפדתי לשאול שאלה אחת: ממי אתם בורחים - ממשטר אסד או מדאעש?

"יש כמה סוגים של דאעש היום בסוריה", הסביר לי אדם בשם רמזי, תושב העיר חלב, שהציג את עצמו כפרופסור באוניברסיטה המקומית, בשנות ה-50 לחייו. "יש דאעש-דאעש, שעליו כל העולם מדבר, אלה שעורפים ראשים ושורפים אנשים בחיים במדבר. אבל יש גם דאעש-אסד, עם חיל האוויר שלו ששורף שכונות שלמות על האנשים בתוכן. יש את דאעש-רוסיה, המטוסים של פוטין, שכאילו מפציצים את דאעש אבל בעצם מפציצים אותנו, האזרחים הסורים. הם אפילו לא מעמידים פנים שהמלחמה שלהם מכוונת נגד מישהו אחר. והכי גרוע זה דאעש-אמריקה, שהם רואים את כל זה קורה ולא עושים כלום, שום דבר כדי לעזור לנו!", אמר.

הארגונים ההומניטריים השונים שפועלים במחנה המעבר, ובתחנות אחרות של הפליטים במסעם לגרמניה, עושים כל שביכולתם כדי לסייע. אבל זרם הפליטים רק הולך וגובר, והיכולת לעזור להם הולכת וקטנה. במקביל, הבעיות שיוצר גל ההגירה העצום הזה באירופה עצמה, הולכות ומחריפות. "האנשים שבורחים מסוריה היום, כמוני, הם אנשים שכבר שרדו חמש שנים של המלחמה, והחליטו רק לאחרונה לקום וללכת", הסביר לי אחמד, סטודנט מדמשק. "אני מבטיח לך שאם המלחמה תמשיך, בסוף כל סוריה תהיה באירופה. לא יישאר אף אחד. אסד ודאעש זה אותו דבר. זה כמו מטבע עם שני צדדים זהים. לא משנה איך תהפוך אותו – אתה מפסיד. כל עוד יש אסד, יש דאעש, ואנשים ימשיכו לברוח על חייהם".

הוא אומר שהוא מבין את הפחד וההתנגדות באירופה להגעת הפליטים. "רוב האנשים שבורחים הם אנשים הגונים שלא יעשו דבר רע לאיש, אבל מספיק כמה עשרות פושעים כדי שיחשדו בכולנו. אבל מה שקורה היום באירופה זו תוצאה של מה שקורה בסוריה. אם העולם לא יטפל במצב בסוריה, לא יהיה שיפור במצב באירופה ולא באף מקום אחר". המסר הזה ידוע היטב גם לדיפלומטים שיתכנסו שוב בעוד שבועיים בז'נבה. למרבה הצער, לא נראה שמשהו בכל הסיפור הזה עומד להשתנות.