אחרי חודשיים של לחימה, אלפי הרוגים ופצועים ונזק חסר תקדים בשני הצדדים, ישראל וחמאס הסכימו אמש (שלישי) להפסקת אש ארוכת טווח. הפסקת האש גובשה על ידי מצרים והרשות הפלסטינית, בסיוע הקהילייה הבינלאומית, והיא מבוססת על הבנות "עמוד ענן" שהושגו בנובמבר 2012. אם הצדדים יכבדו את הפסקת האש, יחלו בעוד כחודש מגעים בתיווך מצרי על סוגיות שחורגות מההבנות הללו, כגון דרישת חמאס לנמל ימי בעזה ודרישת ישראל לפירוז הרצועה.
מלחמה בדרום - סיקור מיוחד בוואלה! חדשות
הפסקת האש ברצועת עזה נכנסה לתוקף
ראש מועצת אשכול לתושבים: אל תשובו הביתה
שרי ישראל ביתנו בקבניט מתנגדים להפסקת האש
הפסקת האש שהתקבלה אמש דומה להצעה המצרית המקורית להפסקת אש שהוצגה לשני הצדדים ב-15 ביולי, כאשר בעזה היו 200 הרוגים - עשרה אחוזים ממניין ההרוגים כעת. המצרים הציעו אז להפסיק מידית את האש על בסיס הבנות "עמוד ענן" ולאחר מכן לכנס דיונים בקהיר, שבמסגרתם ידונו הצדדים בתביעות ארוכות טווח. ישראל הסכימה להצעה, חמאס דחה אותה, וההמשך ידוע.
המשמעות המידית של הבנות "עמוד ענן" היא הרחבת פעילות המעברים היבשתיים בין ישראל לרצועת עזה, שהמשיכו לפעול כמעט בכל תקופת הלחימה. ישראל תאפשר הכנסת ציוד הומניטרי וציוד הדרוש לשיקום הרצועה. גורמים בכירים הבטיחו אמש כי על החומרים שייכנסו לעזה יהיה פיקוח הדוק, כדי לוודא שהם משמשים לשיקום הרצועה ולא לשיקום תשתיות הטרור. מנגנון הפיקוח עדיין אינו ברור. בנוסף, טווח הדיג המותר לתושבי הרצועה יורחב לעשרה קילומטרים ימיים.
סוגיה מרכזית אחת שלגביה ישראל וחמאס מציגים גרסאות סותרות היא סוגיית תשלום המשכורות לאנשי חמאס ברצועה. גורמים מדיניים בישראל טענו עם כניסת הפסקת האש לתוקף שסוגיה זו תטופל אך ורק במסגרת המשא ומתן על הסדרה ארוכת טווח שייפתח בקהיר, והדגישו כי אין כל הסכמה מיידית בנושא. בכירי חמאס, לעומת זאת, אמרו לתקשורת כי במסגרת הפסקת האש כבר הובטח תשלום משכורות לאלפי "פקידים" ברצועה.
הצעדים המידיים הללו אינם מהווים ויתורים מצד ישראל, וכאמור הוסכמו כבר במסגרת הבנות "עמוד ענן". למעשה, הפסקת האש המצרית מחזירה את המצב בשטח לקדמותו, כפי שהיה לפני "צוק איתן". זו גם הסיבה לכך שהקבינט המדיני-ביטחוני לא נדרש לקיים הצבעה בנושא: חוות דעת משפטית קבעה כי ראש הממשלה ושר הביטחון הוסמכו לקבל הפסקות אש שאינן גוררות שינוי משמעותי של המצב הקיים בשטח, והפסקת האש הנוכחית עומדת בקריטריון הזה.
ההצעה המצרית הנוכחית אינה כוללת בתוכה הישגים משמעתיים לאף אחד מהצדדים. תביעותיו של חמאס לקבל נמל ימי, שדה תעופה ושחרור של אסירים שנעצרו על ידי ישראל, נדחו למועד לא ידוע. מצד שני, אותו הדבר נכון לגבי דרישתה של ישראל לפירוז רצועת עזה. הדרישה הפלסטינית לפתיחת מעבר רפיח כנראה התקבלה, אבל בכפוף לתנאים שהציגה מצרים - כלומר, כאשר האחריות על המעבר תהיה בידי הרשות הפלסטינית. ההישג האמיתי בהקשר הזה הוא של אבו מאזן.
ישראל יכולה להכריז על "ניצחון בנקודות" לפחות בסוגיה אחת: היא התעקשה לכל אורך הדרך שמצרים תהיה המתווכת בדיוני הפסקת האש, ולא קטאר או טורקיה התומכות בחמאס. למרות התנגדות מצד חמאס וגם מצד ארה"ב, ההתעקשות הזו נשאה פירות, שכן תיווך של קטאר או טורקיה היה מוליד תנאים נוחים יותר עבור חמאס, אולם קשה לראות כיצד נתניהו יוכל לשכנע את הציבור בהישג כזה, שמבוסס על שאלת "מה היה קורה אילו".
אם הפסקת האש תחזיק מעמד, יתחדש הלחץ הבינלאומי בנושא הפלסטיני. תכניתו המדינית החדשה של אבו מאזן, שזוכה לגיבוי מצד מצרים וסעודיה, שותפותיה החשובות ביותר של ישראל במהלך הלחימה, תציב את נתניהו בפני אתגר חדש: האם יעז, למרות הביקורת הפוליטית הקשה שהוא יספוג מימין בזמן הקרוב, ליזום מהלך מדיני עצמאי של ישראל, או שמא יבחר באסטרטגיה של מתקפה נגד אבו מאזן ומגננה אל מול הביקורת הבינלאומית.
לפניות לכתב: amir_t@walla.net.il
(עדכון ראשון: 20:30)