האיום הצרפתי להכיר בפלסטין עלול להוביל לצעדים חריפים עוד יותר

לפני קצת יותר מחצי שנה ביקר בישראל שר החוץ של צרפת, לורן פביוס. לשכת ראש הממשלה בירושלים הציגה את הביקור כחיובי ונינוח, ואף נטען שהנושא המרכזי שעלה לדיון במהלכו היה הנושא האיראני, פחות מחודש לפני חתימת הסכם הגרעין. אלא שהצד הצרפתי סיפר סיפור אחר לגמרי: פביוס הגיע לישראל בראש ובראשונה כדי לדבר על תהליך השלום עם הפלסטינים, והוא העביר מסר ברור על חשיבות הנושא הזה עבור צרפת.

הכותרת שסיפק אמש (שישי) אותו פביוס, לפיה צרפת עומדת להכריז בקרוב על הכרה רשמית במדינה פלסטינית בגבולות 1967, אם לא יתחדש המו"מ בין ישראל והפלסטינים, היא המשך ישיר לאותו ביקור בקיץ שעבר. במהלך הביקור, פביוס הפציר בראש הממשלה, בנימין נתניהו, לעשות משהו - אפילו צעד קטנטן - בנושא הפלסטיני. לפני שנחת בירושלים, הוא ביקר בקהיר, ושמע מהנשיא המצרי עבד אל-פתאח א-סיסי עד כמה חשוב העניין הזה למדינות ערב, ועד כמה הוא פוגע ביכולת להדק את שיתוף הפעולה ביניהן לבין ישראל.

עוד כתבות בנושא:
לפיד: האולטימטום שהציבה צרפת - סימן להידרדרות מעמדנו בעולם
משבר ביחסים: ישראל דחתה את יוזמת השלום הצרפתית
צרפת מאיימת: ללא חידוש המו"מ - נכיר במדינה פלסטינית

שר החוץ הצרפתי הציג לנתניהו ניסוח ראשוני של הצעת החלטה שצרפת רצתה להגיש למועצת הביטחון של האו"ם, בנושא פתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני. ההצעה לא כללה שום דבר חדש, אלא את הניסוחים המוכרים שמלווים את המשא ומתן הישראלי-פלסטיני כבר 15 שנה, מאז הצגת רעיונותיו של נשיא ארצות הברית לשעבר ביל קלינטון. נתניהו דחה את הטקסט הצרפתי על הסף. גם אבו מאזן, שאותו פגש פביוס ברמאללה, לא ממש הביע התלהבות. פביוס חזר לפריז בהבנה שהסיכויים להתקדמות מוסכמת, או ליוזמה ישראלית עצמאית, אפסיים.

על הרקע הזה נולדה היוזמה הנוכחית של פביוס, שתהיה ככל הנראה הדבר האחרון שבכוונתו לעשות לפני שהוא מסיים את תפקידו כשר החוץ. בשבועות הקרובים, הוא הסביר אמש, צרפת תנסה לכנס ועידת שלום בינלאומית בהשתתפות ישראל, הפלסטינים ומדינות ערב. אם הדבר ייכשל - ואין כל ספק שהוא ייכשל, אלא אם כן נתניהו יחליט להחליף את הרכב הממשלה שלו - צרפת תפעל באופן עצמאי בשתי חזיתות. ראשית, היא תכיר באופן רשמי במדינה הפלסטינית, ולאחר מכן היא תשקול צעדים נוספים במועצת הביטחון של האו"ם.

לא מעט מדינות בעולם מכירות כבר במדינה הפלסטינית. הודו, סין, ברזיל וארגנטינה הן רק חלק מהמדינות הגדולות ששותפות לרשימה. אבל ביבשת אירופה, המדינה היחידה שהחליטה בשנים האחרונות להכיר בפלסטין הייתה שבדיה. הצטרפות של צרפת, מהמדינות החשובות באיחוד ומי שמכהנת כחברה קבועה במועצת הביטחון של האו"ם, צפויה ליצור אחריה סחף מצד מדינות נוספות רבות. לא מן הנמנע שבריטניה, ספרד, איטליה וגרמניה יהיו הבאות בתור. גם קנדה, תחת הנהגת ממשלת השמאל השולטת שם כעת, היא מועמדת פוטנציאלית.

באקלים הבינלאומי הנוכחי, בו הפלסטינים קוצרים הישג אחר הישג ואילו בישראל מתגאים בשיפור היחסים עם קפריסין, הדבר האחרון שראש הממשלה (ושר החוץ) נתניהו זקוק לו, הוא "דומינו" של הכרה בפלסטין. אלא שמבין שני האיומים של צרפת, זהו דווקא הפחות מטריד. בירושלים מודאגים הרבה יותר ממהלך משותף של המעצמות במועצת הביטחון של האו"ם, בין אם בנושא ההתנחלויות או בנושא גבולות המדינה הפלסטינית.

כמובן, כדי שמהלך כזה יעבור, הממשל האמריקני צריך להימנע מהטלת וטו למען ישראל. קשה לראות את אובמה עושה כזה דבר בהחלטה הנוגעת לגבולות המדינה הפלסטינית. אבל בנושא ההתנחלויות, התמונה פחות ברורה. רק שלשום דווח שהממשל החליט "לרענן" חוק הקיים מאז שנת 1995, שמבדיל בין מוצרים מהשטחים ומוצרים מישראל בגבולותיה המוכרים. בנוסף, השגריר האמריקני, דן שפירו, אמר לפני שבועיים שישראל מקיימת שתי מערכות שונות של אכיפת חוק בשטחים - אחת לישראלים והשנייה לפלסטינים. שפירו הותקף בחריפות בישראל, אבל קיבל גיבוי מלא מהבית הלבן.

כל הדברים הללו מצביעים על סיכוי הולך וגובר שארצות הברית לא תשתמש בזכות הווטו, אם ההצבעה תוגבל להכרזה על ההתנחלויות כבלתי-חוקיות. נתניהו מודע למצב הזה, ולכן הוא מגביל את הבנייה בהתנחלויות, למרות זעמה של הנהגת המתנחלים. זה עזר עד לאחרונה, אבל אל מול פרץ הפעלתנות של שר החוץ הצרפתי, לא בטוח שזה יספיק לעוד הרבה זמן.