ראש הממשלה בנימין נתניהו ביקר היום (חמישי) בקפריסין, שם נפגש עם הנשיא ניקוס אנסטסיאדיס ועם ראש ממשלת יוון אלכסיס ציפראס. נתניהו נועד בתחילה עם הנשיא הקפריסאי לפגישה אישית ובהמשך נערכה פגישה משולשת ובה השתתף גם ציפראס. זו הפעם הראשונה שבה נערכת פסגה משולשת של מנהיגי שלוש המדינות ישראל, יוון וקפריסין כאשר ברקע עומד שיתוף פעולה אסטרטגי ביניהן בתחומי האנרגיה והביטחון.
הכוח המניע של שותפות חדשה זו הוא הגז הטבעי שהתגלה בים התיכון. הן לישראל והן לקפריסין מאגרי גז גדולים בתחומי המים הטריטוריאליים שלהן, ושתיהן מעוניינות לייצא את הגז שלהן לאירופה. יוון, בעלת הברית הקרובה ביותר של קפריסין, היא מדינת מפתח בהקשר זה, שכן מיקומה הגיאוגרפי מאפשר לה להזרים את הגז הישראלי והקפריסאי הלאה למערב ולצפון היבשת. תכניות ברוח זו נידונו בין שלוש המדינות כבר לפני חמש שנים. כעת, נראה כי חלה התקדמות משמעותית בדרך להתממשותן.
לקריאה נוספת:
המפעל שנלחם על חיבור לגז הטבעי - ביקש להתנתק בשל המחירים הגבוהים
התגלית שתשבור את מונופול הגז של תשובה? מוקדם לדעת
נינוח ולא מודאג: נתניהו יודע שההופעה בוועדת הכלכלה הייתה לפרוטוקול
על הרקע זה התקיימו בשנה האחרונה כמה ביקורים מדיניים, שדחפו לקידום הסכם גז גדול בין שלוש המדינות. נתניהו ביקר בקפריסין זמן קצר לאחר השבעת ממשלתו הנוכחית - למעשה, האי השכן היה למדינה הראשונה שבה ביקר אחרי הבחירות. בהמשך ביקר אנסטסיאדיס הקפריסאי בישראל, ובחודשיים האחרונים נערכו אצלנו גם שני ביקורים של ציפראס - ביקור אחד בנובמבר, והשני אתמול, כשלב מקדים לקראת הפסגה בקפריסין. המדינות החליטו כעת להקים ועדה משולשת שתדחוף קדימה את שיתוף הפעולה האסטרטגי ביניהן.
התחממות היחסים בין ישראל לקפריסין אינה מפתיעה. לשתי המדינות אינטרס משותף מובהק בתחום הגז וגם דאגות דומות בתחומי הביטחון: שתיהן מושפעות מהמצב הביטחוני הבלתי-יציב בסוריה ובלבנון; לשתיהן מערכת יחסים בעייתית ומורכבת עם טורקיה, שהקפריסאים רואים בה אויב ותיק ואיום מרכזי כבר 40 שנה, ואילו ישראל נמצאת במשבר מתמשך עמה מאז שנת 2010; ולבסוף, גם ישראל וגם קפריסין נהנות מיחסים טובים מאוד עם מצרים בראשות הגנרל עבד אל-פתח א-סיסי. לכן, אין זה מפתיע שיחסי שתי המדינות הולכים ומתהדקים.
כניסתה של יוון לברית המשולשת, לעומת זאת, אינה מובנת מאליה. ציפראס הוא אחד המנהיגים השמאלנים ביותר באירופה כיום, ומפלגתו עלתה לשלטון אחרי שהבטיחה לקדם מצע סוציאליסטי. רבים מבכירי מפלגתו התבטאו בעבר בצורה חריפה נגד ישרא; רק באחרונה הוא ומפלגתו תמכו בהצעה שעברה בפרלמנט היווני להכיר ב"מדינת פלסטין". ציפראס אינו נוהג ללכת עם עניבה, כחלק מתדמית מנהיג הפועלים שהוא מטפח זה שנים. לכאורה, המועמד המושלם למערכת יחסים מתוחה עם נתניהו.
אלא שכאן נכנסים לתמונה האינטרסים הכלכליים. הגז נמצא בראש הרשימה, אבל הוא לא הנושא היחיד. בוועידה היום בקפריסין דובר גם על חיבור רשת החשמל של שלוש המדינות, יוזמה שיכולות להיות לה השלכות מרחיקות לכת. השר היחיד שהתלווה לנתניהו לביקור בקפריסין היה שר האנרגיה, יובל שטייניץ, שמשרדו יופקד על המשא ומתן עם שתי המדינות לגבי שיתופי הפעולה הללו. השיחות יתקיימו במסגרת ועדה משולשת של מנכ"לי משרדי האנרגיה משלוש המדינות.
לנתניהו חשוב היה להבהיר במפגש היום כי ההתקרבות לקפריסין ויוון אינה צריכה לבוא על חשבון היחסים בין ישראל וטורקיה. לפני כחודש וחצי נראה היה שיחסי ישראל-טורקיה נמצאים על סף פריצת דרך, גם היא על רקע רצון לשתף פעולה בתחום הגז, אולם מאז חלה התקררות. הצדדים לא הצליחו להתגבר על המחלוקת ביניהם בנושא רצועת עזה, שם טורקיה דורשת מישראל "להסיר את המצור". לאחר תקופה ארוכה שישראל הרשמית שמרה על קו חיובי ומאופק כלפי טורקיה, בתחילת השבוע השמיע שר הביטחון, משה יעלון, אמירות שונות בתכלית, כאשר חזר והאשים את טורקיה בתמיכה בטרור, כולל זה של "המדינה האיסלאמית" (דאעש).
ההצהרה המשותפת עליה חתמו היום נתניהו, אנסטסיאדיס וציפראס, כללה התייחסות של פסקה אחת ל"תהליך השלום" באי קפריסין, שחצי ממנו נמצא תחת כיבוש טורקי מאז 1974. הנוסח היה שגרתי, כזה שבטורקיה לא יאהבו, אבל גם לא יופתעו ממנו. הנושא הישראלי-פלסטיני זכה גם הוא לשורה בודדת, שבה נכתב כי "הממשלות מביעות את תקוותן שחידוש המשא ומתן בתהליך השלום המזרח-תיכוני יסתיים בפתרון צודק ובר-קיימא".
ישראל, אם כן, שומרת על דלת פתוחה לאפשרות של שיפור עתידי ביחסים עם טורקיה; יוון וקפריסין שומרות על המדיניות הוותיקה שלהן בנושא הישראלי-פלסטיני; וכל השלוש מתעסקות בדברים החשובים באמת מבחינתן כרגע: אנרגיה וכלכלה.
הפעם הבאה שבה תיערך פגישה בין מנהיגי שלוש המדינות תהיה בעוד כחצי שנה לפחות. על פי התכנון, זה יקרה הפעם בישראל. עד אז, יהיה מספיק זמן לבחון את הפירות שתצמיח הברית המשולשת, במיוחד בתחום הגז הטבעי, וגם את ההשפעה שתהיה לה על יחסי ישראל עם מדינות נוספות באזור.