פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      "זה היה עולם אחר": מכתביה של ההולנדית שהייתה ביודנראט

      כ-70 שנים לאחר סיום מלחמת העולם השנייה, מרים בולה החליטה לחשוף את המכתבים שכתבה לארוסה במשך כשנה וחצי, כשהועברה בין שני מחנות ריכוז. "אם המלחמה הייתה מסתיימת אחרי שנתיים, לאף אחד לא הייתה בעיה עם היודנראט"

      "זה היה עולם אחר": מכתביה של ההולנדית שהייתה ביודנראט
      עריכה: ניר חן

      (לרגל יום השואה הבינלאומי: נחשפה בקשת החנינה של אייכמן לפני 55 שנה)

      בזמן הכיבוש הנאצי בהולנד, כשהועברה בין שני מחנות ריכוז, מרים בולה כתבה מכתבים לארוסה – אולם מעולם לא שלחה לו אותם, בתקווה להעביר לו את המכתבים באופן אישי לאחר שתסתיים המלחמה. כשהשניים התאחדו לבסוף, בולה החליטה להשאיר את העבר מאחוריה ולא חשפה בפני בן זוגה את המכתבים.

      כעת, כ-70 שנה לאחר מכן, היא פרסמה את אסופת המכתבים בספר אוטוביוגרפי שנקרא "מכתבים שלא נשלחו", ובו תיארה את 18 החודשים שעברו עליה כמזכירה ביונדראט, "המועצה היהודית", של אמסטרדם. למרות שאנשי היודנראט נחשבו בידי יהודים רבים ל"בוגדים", בולה, בת 98, מגנה על פעילותה. לדבריה, לחברי המועצה לא הייתה ברירה של ממש, ובכל זאת הצליחו להמתיק במעט את רוע הגזרה של הקהילה היהודית.

      עוד בוואלה! NEWS:
      דוח האנטישמיות 2015: 40% מאזרחי אירופה מחזיקים בדעות נגד יהודים
      מרקל: "האנטישמיות נפוצה מכפי שאנו חושבים, נפעל נגדה ביד קשה"
      פוטין קרא ליהודי אירופה להגר לרוסיה: "אתם יכולים לחזור"

      מרים בולה, ניצולת שואה בת 98 שפרסמה ספר זכרונות, בביתה בירושלים, ינואר 2016 (AP)
      "הגרמנים החליטו שיוקם יודנראט, לנו לא היה כל חלק בזה". בולה בביתה שבירושלים, השבוע (צילום: אי-פי)

      במסגרת תפקידה, השיגה בולה גישה לפעולות שנעשו מאחורי הקלעים של הכיבוש הנאצי, ולדבריה, למרות תפקיד היודנראט ביישום פקודות הנאצים, הצליחו חבריה להציל חיים רבים באמצעות עיכוב צווי גירוש שהוציאו הנאצים. "הגרמנים החליטו שיוקם יודנראט, לנו לא היה כל חלק בזה", סיפרה בולה, בריאיון שנערך בביתה בירושלים, שם היא מתגוררת לבדה מאז מותו של בן זוגה בשנת 1992. "הגרמנים עשו מה שהם רצו. תמיד אמרתי שאם המלחמה הייתה מסתיימת אחרי שנתיים, לאף אחד לא הייתה בעיה עם היודנראט".

      חבריהם של כ-1,200 המועצות היהודיות שהוקמו נהנו מיחס טוב יותר, כשסייעו ביישום "הפתרון הסופי" להשמדת העם היהודי. אולם עבור חלקם, הנטל היה כבד מנשוא. אדם צ'רניקוב, ראש היודנראט בגטו ורשה, התאבד לאחר שהוכרח לגרש יהודים אל מותם.

      אלא שתפקידה של בולה היה מצומצם יותר. כמזכירה, היא לקחה הכתבות, ניסחה מכתבים, והשתתפה בדיונים הראשונים על מחנות הריכוז הנאציים. "זה היה עולם אחר", סיפרה. "אי אפשר לשפוט את מה שאנשים עשו אז. מי שחי חיים נורמליים למדי פשוט לא יכול לדמיין את זה". היודנראט באמסטרדם, למרות ההתנגדות שעורר, העסיק כ-35 אלף יהודים, שניצלו בזכות כך מגירוש ומהשמדה.

      "נזדקק לשנים רבות על מנת לדבר על כל מה שקרה"

      מכתביה של בולה מתחילים בשנת 1943. ארוסה, לאו בולה, היגר בשנת 1938 לפלשתינה המנדטורית, והיא נשארה באמסטרדם, כדי להמשיך במשרה שבה עבדה באותה התקופה. מכתביה מתארים את הפשיטות הגרמניות ואת מבצעי הגירוש, לצד ניסיונותיהם של אנשי היודנראט לעכב אותם, ואת בריחתה בסיוע קצין נאצי. חיילים נאצים אחרים היא תיארה כ"חיות פרא", וסיפרה כיצד יהודים נרצחו על ידי כיתות יורים.

      מרים בולה, ניצולת שואה בת 98 שפרסמה ספר זכרונות, בביתה בירושלים, ינואר 2016 (AP)
      "אם הם היו רואים אותי, לא הייתי פה היום". בולה (צילום: אי-פי)

      לפני שנשלחה למחנה ברגן-בלזן, בולה שהתה במחנה הריכוז ווסטרבורק, שלתוכו הצליחה להבריח את מכתביה לאחר שעטפה אותם בחולצה שהייתה ברשותה והצליחה להשליך אותם מעבר לגדר, מבלי שהשומרים הנאצים שמו לב. "עשיתי משהו די טיפשי", סיפרה. "אם הם היו רואים אותי, לא הייתי פה היום". באחד ממכתביה, כתבה לארוסה כי הם "יזקקו לשנים רבות על מנת לדבר על כל מה שקרה".

      השניים התאחדו לבסוף בחודש יולי 1944, כשהיא הועברה לארץ ישראל במסגרת עסקת חילופי שבויים יהודים-הולנדים בתמורה לשחרור אסירים גרמנים. "היה לי הרבה מזל", הודתה בולה.

      טקס זיכרון באושוויץ-בירקנאו, פולין, 27 בינואר 2016 (רויטרס)
      "אנחנו מתקרבים לרגע שבו כל השורדים כבר לא יהיו איתנו". פרחים שהונחו על "קיר המוות" באושוויץ-בירקנאו, היום (צילום: רויטרס)

      דן מיכמן, ראש המכון הבינלאומי לחקר השואה ב"יד ושם", מסר כי דבריה של בולה חשובים במיוחד, בשל העובדה שכ-75% מיהדות הולנד נספתה בשואה. "אנחנו מתקרבים לרגע שבו כל השורדים כבר לא יהיו איתנו", הוסיף מיכמן. "המכתבים, היומנים והמסמכים שנכתבו במהלך התקופה עצמה חשובים מאוד, והם יסייעו לנו בלימוד ובהוראה של השואה".

      "תמרור אזהרה שאין להתעלם ממנו"

      היום מצוין ברחבי העולם יום הזיכרון הבינלאומי לשואה, שנקבע ביום שחרור מחנה אושוויץ-בירקנאו. מלבד הטקס המרכזי באושוויץ, בהשתתפות ניצולי שואה, ראשי מדינות ובכירים נוספים, נערכו טקסים ב"יד ושם" ובקהילות יהודיות ברחבי העולם. חבר הכנסת מייקל אורן, ראש משלחת הכנסת למועצת אירופה, ייצג היום את ישראל בטקס במועצת אירופה, המתכנסת בשטרסבורג, צרפת. בפגישה עם מזכיר האסיפה הפרלמנטרית של מועצת אירופה, ווצ'יץ' סביצקי, אמר אורן כי "ישראל מברכת על מחויבותה של אירופה להילחם באנטישמיות", אולם טען כי "הצהרותיה החוזרות ונשנות של שרת החוץ השוודית מעלים ספק באשר למחויבות זו".

      טקס זיכרון באושוויץ-בירקנאו, פולין, 27 בינואר 2016 (רויטרס)
      "מחובתנו להבטיח כי דורות ההווה והעתיד יהיו מודעים לשורשי השואה". שורדות במחנה אושוויץ-בירקנאו, היום (צילום: רויטרס)

      אתמול נאם סגן יו"ר הכנסת, ח"כ יצחק וקנין (ש"ס), באירוע חנוכת המוזיאון היהודי בסרד שבדרום סלובקיה, שמתמקד בחיי היהודים בתקופה השואה ובהשמדת יהודי המדינה. באירוע השתתפו גם נשיא סלובקיה אנדריי קיסקה, ראש הממשלה רוברט פיצו ויו"ר הפרלמנט פיטר פלגריני. "בשמה של מדינת ישראל אני רוצה להביע את הערכתי העמוקה לממשלת סלובקיה על החלטתה האמיצה להקים מוזיאון זה ולהציב את העבר, כאוב וקשה כפי שהוא, כתמרור אזהרה שאין להתעלם ממנו", אמר וקנין.

      מוגריני: "עלינו להודות שהאנטישמיות נוכחת באירופה 'המתורבתת'"

      שרת החוץ של האיחוד האירופי, פדריקה מוגריני, העבירה מסר לרגל יום הזיכרון, שבו טענה כי "הצלקת הבל-תימחה, זו שהותירה השואה בכל אירופה, צרובה היום – ותמשיך לעד להיות צרובה – בזיכרון הקולקטיבי שלנו. עם חלוף הזמן, אנו חולקים אחריות לזכור את השואה, לבכות את קרבנותיה, ולהמשיך לתמוך במאמצים הבלתי נלאים של הניצולים לשמר את הזיכרון. זוהי אחריותנו לא רק כלפי העם היהודי; זוהי אחריותנו כלפי האנושות, כלפי הדורות הבאים, כלפי אירופה עצמה".

      "עלינו להיות כנים מספיק כדי להודות שיותר מ-70 שנים אחרי השואה, האנטישמיות עדיין נוכחת בתוך האיחוד האירופי 'המתורבת' שלנו", הוסיפה מוגריני. "לא פחות נוכחים ממנה הם הפחד מפני רבגוניות, והפיתוי לחפש אחר שעירים לעזאזל בזמני משבר. מחובתנו להבטיח כי דורות ההווה והעתיד יהיו מודעים לשורשי השואה. הבנת הרשע, והקלות הגדולה כל כך שבה הוא חדר אל תוך החברה שלנו, היא הצעד הראשון למניעת עלייתו, שוב, של שלטון הרשע".

      טקס זיכרון באושוויץ-בירקנאו, פולין, 27 בינואר 2016 (רויטרס)
      "אירופה אינה יכולה לקבל זאת". נשיאי קרואטיה ופולין מאזינים לעדותו של שורד שואה באושוויץ, היום (צילום: רויטרס)

      גם נשיא נציבות האיחוד האירופי ז'אן-קלוד יונקר העביר היום מסר מיוחד לקהילה היהודית באירופה, ופתח אותו בכך ש"מעולם לא העליתי בדעתי שרב במרסיי יצטרך לומר לחברי הקהילה שלו שאולי מוטב להחביא את הכיפה. מעולם לא שיערתי בנפשי שבתי ספר יהודיים ובתי כנסת יזדקקו לשמירה. מעולם לא העליתי בדעתי אירופה שבה יהודים יחושו חוסר ביטחון כה רב, שההגירה לישראל תגיע לשיא של כל הזמנים. 71 שנים אחרי שחרור אושוויץ, זהו מצב שאין הדעת סובלת". לדבריו, "אירופה אינה יכולה לקבל זאת, ולא תקבל זאת".

      "לאירופה של היום יש הרבה במה להתגאות, אך אל לנו לשכוח אף פעם מנין באנו: אירופה הייתה עדה לזוועות הנוראיות ביותר שבני אנוש יכולים להמיט על זולתם", הוסיף יונקר. לטענתו, ההבטחה של "לעולם לא עוד" דורשת מאירופה "לעזור לאלה הזקוקים למקלט, הנמלטים ממלחמה, מעריצות ומרדיפה דתית ופוליטית. במקביל, עלינו לעמוד נגד העלייה המסוכנת בקיצוניות, בגזענות, בשנאת הזרים, בלאומנות ובאנטישמיות. אירופה של שנאה היא אירופה שאנחנו דוחים. אירופה ללא יהודים לא תהיה עוד אירופה".

      הלילה: אובמה יישא דברים בשגרירות ישראל בוושינגטון

      לרגל יום הזיכרון הבינלאומי, יגיע הלילה נשיא ארצות הברית ברק אובמה לשגרירות ישראל בוושינגטון וישתתף בטקס חגיגי, שבמהלכו יוענק אות "חסידי אומות העולם" לארבעה אמריקנים שסיכנו את חייהם במהלך השואה על מנת להציל יהודים. כמו כן, אובמה יישא דברים באירוע, חרף המתיחות בין הנשיא לשגריר ישראל רון דרמר. לדברי דרמר, השתתפותו של אובמה באירוע "היא מחווה ראויה לראויים ביותר בינינו".

      טקס זיכרון באושוויץ-בירקנאו, פולין, 27 בינואר 2016 (רויטרס)
      "אירופה הייתה עדה לזוועות הנוראיות ביותר שבני אנוש יכולים להמיט על זולתם". הטקס באושוויץ, היום (צילום: רויטרס)

      רודי אדמונדס, חייל בצבא ארצות הברית, השתתף בפלישה לגרמניה הנאצית ונלקח בשבי. כשהנאצים ביקשו להפריד את כל השבויים היהודים ולשלוח אותם להשמדה, אדמונדס הצליח להסתיר אותם ולמנוע את לקיחת האסירים היהודים.

      לואה גונדן, צרפתייה במקורה שחיה היום באינדיאנה, הקימה בית יתומים בדרום צרפת, שבו הסתתרו ילדים יהודים רבים. כמו כן, גונדן הבריחה ילדים ממחנה מעצר סמוך, והסתירה אותם למרות פשיטות המשטרה על בית היתומים. בני הזוג הפולנים ולקי ומרילה זבייבסקי החביאו ילדה יהודייה בביתם שבוורשה, עד שאמה שבה בסיום המלחמה.

      טקס זיכרון באושוויץ-בירקנאו, פולין, 27 בינואר 2016 (רויטרס)
      (צילום: רויטרס)
      טקס זיכרון באושוויץ-בירקנאו, פולין, 27 בינואר 2016 (רויטרס)
      (צילום: רויטרס)
      טקס זיכרון באושוויץ-בירקנאו, פולין, 27 בינואר 2016 (רויטרס)
      (צילום: רויטרס)