סאגת הפריימריז המגושמת הסתיימה בדרך הקלה ביותר עבור נתניהו

השבוע האחרון בזירה הפוליטית היה מנומנם למדי, וגם מי שציפה לאירוע המרכזי של הימים האחרונים – ההכרזה על שיטת הפריימריז בליכוד – התאכזב לגלות שהוא נגמר בכלום. החלטת בית הדין של הליכוד מיום רביעי וההכרזה שלשום (חמישי) של ועדת הבחירות של המפלגה על ראש הממשלה בנימין נתניהו כמנצח חתמו סאגה מוזרה למדי, שלא עשתה יחסי ציבור טובים לליכוד. ההחלטה לערוך הצבעה מול פתק לבן, במקום בפתקי "בעד" ו"נגד", וביטולה לבסוף תוך הכרזה כי נתניהו ניצח ללא הצבעה הציגו את ההתרחשות הפוליטית במפלגת השלטון באור מביך משהו.

נתניהו, באופן מגושם למדי, הצליח בסופו של דבר לזכות בתפקיד יו"ר הליכוד בפעם השביעית, ובדרך הקלה ביותר. בחודש שעבר, לאחר שהבהיר כי לא יתמודד, כינה זאת השר לשעבר גדעון סער "תיאטרון בובות". כך או כך, השורה התחתונה ברורה: בנקודת הזמן הנוכחית, אין לנתניהו מתחרים על הנהגת הליכוד, לא באופן פורמלי – בקרב שבוטל על הנהגת המפלגה – וגם לא ממש באופן תיאורטי.

עוד בוואלה! NEWS:
"אופנה שתחלוף": מחנות הפליטים בגדה מסרבים להצטרף לגל הטרור
רמי לוי מקים קניון בסמוך לגדר ההפרדה: "כל רמאללה יבואו לשם"
"משנים מציאות": 84 יהודים נעצרו ועוכבו בהר הבית ב-7 חודשים

אחת מנקודות החוזק של הליכוד, להבדיל ממפלגת העבודה, היא היציבות. במקום טקס עריפת ראשו של היו"ר אחת לשנתיים בממוצע, שמציעה בשנים האחרונות מפלגת האופוזיציה הגדולה, במפלגת השלטון החליפו ארבעה מנהיגים מאז קום המדינה. כולם מבינים כי התרחיש היחידה שבמסגרתו נתניהו יודח מראשות המפלגה הוא הפסד בבחירות הכלליות. כל עוד זה לא קורה, זה באמת לא משנה אם הפריימריז ייערכו שמונה חודשים אחרי הבחירות או שמונה חודשים לפני הבחירות, או אם על הפתק השני יהיה כתוב אורן חזן או לא.

כעת, צצה ועולה מחדש גם שאלת סער. השר הפופולרי, שהגלה את עצמו מרצון לתקופת צינון באזרחות, לא יוכל לכבוש את ראשות המפלגה בשנים הקרובות (אם הליכוד ינצח בבחירות הבאות, יובטח מעמדו של נתניהו בראשות הליכוד עד שנת 2023). הדלת הזו נחסמה עבורו. במקום ראשות הליכוד, הוא יצטרך לבחור אם לשוב למפלגה בבחירות הבאות כמתמודד מן המניין ברשימה לכנסת, או שמא להצטרף למפלגתו של משה כחלון, שמדי פעם חוזר על האמירה כי ישמח לראות אותו משתלב ב"כולנו".

במערכת הפוליטית עולות מדי פעם הערכות כי שיתוף פעולה שכזה הוא אפשרי, אם כי השאלה העיקרית היא מי יעמוד בראש הרשימה, ואם השניים ימצאו לכך פתרון יצירתי. בינתיים, סער – בדומה למתמודדים פוטנציאליים שונים במפלגת העבודה שמעריכים שהבחירות הכלליות לא יערכו בשנה הקרובה, שומר את הקלפים קרוב לחזה.

ב-1 בנובמבר אולץ אריה דרעי "להיפרד בצער", כדבריו, ממשרד הכלכלה. באותו רגע, סמכויותיו של שר הכלכלה עברו אוטומטית לראש הממשלה, ללא הצבעה בכנסת או בממשלה, למשך 90 יום. כך, התאפשר לנתניהו לחתום על סעיף 52 לחוק ההגבלים העסקיים ולהוציא לפועל את מתווה הגז. אלא שבתחילת החודש הבא יפוג פרק הזמן הזה, ועד אז יהיה על נתניהו להשלים את סידור העבודה בממשלה: להחליט את מי הוא משדרג למשרד הכלכלה היוקרתי, איזה תיק יקבל יו"ר הקואליציה צחי הנגבי, ומי יחליף את הנגבי בכיסא יו"ר הקואליציה ויו"ר ועדת החוץ והביטחון.

נתניהו, כהרגלו, היה מעדיף לדחות עוד קצת את הקץ. לשרים ולח"כים שניסו לבחוש בנושא בשבועות האחרונים, השיב ראש הממשלה כי אינו עוסק בכך עד לאחר הפריימריז, שהיו אמורים להיערך רק ב-23 בפברואר. כעת עם ביטול הפריימריז, נראה שהסבלנות של חבריו לסיעה מתחילה לפקוע. אם לא יצליח להשלים את הפאזל עד אחד בפברואר, יהיה על נתניהו לקבל מינוי קבע לשר הכלכלה, לפחות עד שייתן את התיק למישהו אחר.

אלא שבשביל מינוי הקבע, הוא יידרש לקבל הן את אישור הממשלה והן את אישור הכנסת. כמה מוטיבציה תהיה לחברי כנסת מאוכזבים, שהמינוי שלהם לתפקיד יו"ר ועדת החוץ והביטחון או שר בממשלה מתעכב, לבוא ולהצביע בעד מינויו של ראש הממשלה לשר הכלכלה? לכן, על נתניהו להשלים את המהלך בשבועיים הקרובים, והתקופה הזאת תהיה רגישה במיוחד בליכוד, מלאה מוקשים פוליטיים וחברי כנסת שמרגישים חופשיים לדרוש מנתניהו שדרוג, לאחר שאושרה מועמדותו ליו"ר הליכוד.

כך, למשל, שר התיירות יריב לוין חושק בתפקיד שר הכלכלה, אולם ההערכות בליכוד מדברות על כך שנתניהו יעדיף דווקא לתת את התיק למקורבו יובל שטייניץ, מה שעלול לעורר מתיחות בתוך הסיעה. סוגיה נוספת היא התיק שיקבל הנגבי. כל עוד לוין ישודרג ויפנה להנגבי תיק זוטר כמו משרד התיירות, צפויים יתר השרים מהשורה השנייה לכבד את החלטת נתניהו. אולם מינוי של הנגבי לתפקיד בכיר יותר, למשל למשרד האנרגיה, במקרה שבו שטייניץ יקבל את משרד הכלכלה, עלול לפתוח חזית נוספת מול אותם שרים שירגישו שנתניהו דילג מעליהם.

בשבוע שעבר דחתה ועדת השרים לחקיקה, ובהמשך גם מליאת הכנסת, הצעת חוק הקובעת כי ראש הממשלה, שרים וראשי מפלגות יידרשו לחשוף את הצהרת ההון שלהם. היוזמה הגיעה מכיוון מפתיע: חברי סיעת ישראל ביתנו. יו"ר הסיעה, רוברט אילטוב, נימק את ההצעה בכך ש"יש חשיבות גדולה שכל מנהיגי הציבור ינהגו בשקיפות וייתנו דוגמה אישית".

אילטוב צודק: חשיפת הצהרות ההון של חברי הכנסת היא צעד חשוב. בניגוד לטענה כי מדובר באקט חטטני שנועד להיכנס לכיסם של הפוליטיקאים, חשיפת הצהרות ההון יכולה לאפשר לציבור פתח להבנת האינטרסים של האנשים שמעצבים את חוקי המדינה. אם לחבר כנסת מסוים יש חמש דירות, לדוגמה, הצבעתו נגד חוק שנועד להסדיר את שוק השכירות יכול להיות מובן פתאום באור אחר. כך גם לגבי כל התחומים הקשורים בהצהרת ההון, בהם פנסיה, כלי רכב, חסכונות ועובר ושב. עם הפלת הצעת החוק על חודו של קול, אמר אילטוב כי "נתניהו ושאר חברי הממשלה הוכיחו שהם אינם מחויבים לציבור ולא מאפשרים לציבור שקיפות בכל הנוגע להתנהלות האנשים שמקבלים את ההחלטות הנוגעות לחייהם ולכיסם".

מאז, עבר שבוע, ולמרבה הצער דווקא חברי הכנסת מישראל ביתנו בחרו שלא לחשוף את הצהרות ההון שלהם. אם הצעת החוק הוגשה בתום לב ובידיים נקיות, היה עליהם לחשוף את ההצהרות, להוות בכך דוגמה אישית, ולעודד ח"כים נוספים ללכת בעקבותיהם. אלא שההתנהלות הזו, כמו גם ההחלטה להגיש הצעה שתחול רק על שרים וראשי מפלגות ולא על כל חברי הכנסת, מעלים את החשש שמדובר יותר ב"הצהרת חוק", שתפקידה לצייר את חברי הסיעה כלוחמים בעד שקיפות – למרות שבעבר התנגדו לשורה של חוקים בנושא – ולא במעשה אמיתי שנועד להצעיד את הנורמות השלטוניות בישראל קדימה.

מישראל ביתנו נמסר בתגובה: "צר לנו על הניסיון של וואלה לקחת הצעה חיובית ומבורכת, שבאה להגביר את השקיפות ואת אמון הציבור בנבחרי העם, ולנגח דווקא את המציעים. יו"ר ישראל ביתנו, ח"כ אביגדור ליברמן, חשף את הצהרת ההון שלו לפני הבחירות האחרונות והוא חתום על חוק זה כדי שכך יעשו כולם, בצורה מסודרת ועל פי חוק".

(עדכון ראשון: 13:49)