חוק השבת כמשל: מאחורי הקלעים של מאבקי הירושה בליכוד

חוק השבת של חבר הכנסת מיקי זוהר (הליכוד) אמנם הוקפא השבוע בהוראה ישירה של ראש הממשלה בנימין נתניהו, אבל זה לא משנה את השורה התחתונה: זוהר, חבר כנסת חדש שזו הקדנציה הראשונה שלו, הצליח באמצעות קידום החוק מעורר המחלוקת להשיג שתי מטרות חשובות מאוד מבחינתו. האחת, גידול עצום בהיקף הסיקור שלו בתקשורת; והשנייה, יצירת קשרים חזקים מאוד עם ש"ס ויהדות התורה. ומדוע שני אלו רלוונטיים כל כך בעיתוי הנוכחי? כיוון שבימים אלה הליכוד סוער סביב עניין אחר לחלוטין, והוא הירושה שישאיר אחריו חבר הכנסת צחי הנגבי, שמחזיק כיום גם בתפקיד יו"ר הקואליציה וגם בתפקיד יו"ר ועדת החוץ והביטחון.

הנגבי הבהיר לנתניהו באינספור הזדמנויות שעם כל הכבוד לשני התפקידים היוקרתיים, הוא רוצה להיות שר. פרישתו של סילבן שלום לפני כשבועיים פתחה סבב תיקים שיחל מחר עם מינויו של יו"ר ש"ס אריה דרעי לשר הפנים. על פי כל ההערכות, נתניהו ימשיך את הסבב, יקדם את אחד משריו לתפקיד שר הכלכלה, וייתן להנגבי את התפקיד שיתפנה. נתניהו, כהרגלו, לא ממהר, ורוצה קודם כל להבטיח לעצמו תמיכה מקיר לקיר במרוץ לראשות הליכוד - אותו הוא מנהל כרגע מול אפס מתמודדים. לכן, הכהונה של הנגבי כיו"ר קואליציה מתבצעת בשבועות האחרונים בהילוך ראשון, במקרה הטוב.

עוד בוואלה! NEWS:
שלושה חודשי טרור: ההבטחות לרגיעה התחלפו במסרי עידוד
פריצת דרך: בג"ץ קבע כי אישה יכולה לכהן כמנכ"ל בתי הדין הרבניים
ממשלה תאשר ביום ראשון את מינויו של אריה דרעי לשר הפנים

בשבוע שעבר, למשל, היה זה נתניהו בעצמו שהיה צריך לנסות ולגבש הסכמות בתוך אולם המליאה על חוק עבודת ילדים של יפעת שאשא ביטון (כולנו). גם השבוע, כאשר לקואליציה לא היה רוב בהצבעת אי אמון, שנגמרה בתוצאה 54-53, הנגבי ששהה בחו"ל לא היה שם כדי לספור את האצבעות, לבדוק את הקיזוזים, ולראות שכולם נוכחים.

הח"כים קלטו לאן הרוח נושבת, והחלו בקרבות ירושה על שני התפקידים שהוא עתיד לפנות. בהקשר הזה, קידום חוק השבת, שהחל עוד לפני פרישתו של שלום ולא קשור ישירות למאבקים על ראשות הקואליציה, מקבל משמעות מיוחדת. מספיק שביהדות התורה וש"ס יבהירו לנתניהו שמבחינתם זוהר הוא אדם שאפשר לסמוך עליו בתור מי שאמור לתווך בין הסיעות השונות בקואליציה, וזה כבר יגדיל את סיכויו באופן משמעותי.

אבל זה לא כל כך פשוט. נגד זוהר ניצב יריב משמעותי בקרב על התפקיד בתוך הסיעה, יו"ר ועדת הכנסת דוד ביטן, שהבהיר אמש: "אמרתי לראש הממשלה שאני רוצה לשמש יו"ר הקואליציה, אבל רק במידה שאמשיך לכהן במקביל גם כיו"ר ועדת הכנסת. מדובר בשני תפקידים שמשלימים זה את זה".

עם או בלי קשר להתמודדות, ביום שלישי האחרון התפרסם בערוץ 2 תיעוד בו נשמע ביטן, האיש שמתוקף תפקידו כיו"ר הועדה שמנתבת את הצעות החוק לוועדות אחרות להמשך הליך החקיקה, מבטיח כי "אני אקבור את חוק השבת והוא לא ייושם". האם מדובר במחלוקת פרלמנטרית בין שני מחוקקים נמרצים, או חלק מהמרוץ לתפקיד יו"ר הקואליציה? תלוי את מי שואלים.

ביום שלאחר מכן נפגשו השניים ב"פרסה" - החלק שנמצא מאחורי אולם המליאה. זוהר, כך על פי עדי ראייה, אמר לביטן: "אתה לא יכול לאיים עליי, אם תקבור לי את החוק אני אקבור לך חוק. אתה רוצה לפתוח מלחמה?". ביטן, לפי הנוכחים, השיב לזוהר במלים: "יא אפס מאופס, אני אמחק אותך". כשנשאל על כך ביטן הוא הכחיש, ומסר: "אמרתי שאני לא מפחד ממנו, שהוא לא יכול לאיים עליי, ושיעשה מה שהוא מבין". למרבה המזל, שרת התרבות מירי רגב וסגן שר הפנים ירון מזוז מיהרו להתערב ולהשכין שלום בין השניים, שאף לחצו ידיים בתום התקרית.

שתי ההתמודדויות האלו מחווירות לעומת ההתמודדות המסקרנת מכולן, והיא על ראשות הליכוד. מאז ימי מנחם בגין, לא היה מצב שבו היה רק מועמד אחד לראשות התנועה. מחר, ואם לא יקרה אירוע לא צפוי, תיסגר רשימת המועמדים כאשר המועמד היחיד לראשות המפלגה הוא בנימין נתניהו. בקדנציות האחרונות היו אלה משה פייגלין ודני דנון שהתמודדו מול נתניהו, אבל כאשר שניהם יצאו מהמשחק נותר נתניהו ללא מועמד מולו. אפילו אורן חזן, ששקל להתמודד, הודיע שלשום כי לא יעשה זאת.

לפיכך, ועדת הבחירות של הליכוד התכנסה כבר לפני 11 ימים וקיבלה החלטה לפיה אם לא יימצא מי שיתמודד מול נתניהו, לא יתקיימו בחירות - וראש הממשלה יוכרז הלכה למעשה כמנצח. הרציונל מאחורי ההחלטה של ועדת הבחירות היא חיסכון של ארבעה מיליוני שקלים - עלות הקמתם של אתרי הצבעה בכל הארץ.

אלא שנתניהו עצמו לא כל כך מרוצה מההחלטה הזו. החשש שלו הוא רק מהנראות הציבורית של ניצחון ללא התמודדות, אלא בעיקר מהמכשול המשפטי. חוקת הליכוד הנוכחית לא נותנת את הדעת לסיטואציה שבה יש רק מועמד יחיד. נתניהו חושש כי יוכרז כיו"ר המפלגה ללא בחירות, וכי בעוד שנה או שנתיים יימצא מי שיטען כי כיוון שלא נערכה הצבעה, מינויו של נתניהו לא תקף ויש לקיים בחירות חדשות.

השבוע, בשקט, כבר נפגשו ראש הממשלה ויו"ר המרכז, חיים כץ, בניסיון למצוא פתרון לסיבוך הזה. אופציה אחת היא לקיים הצבעה במרכז המפלגה. אפשרות אחרת היא לפתוח מספר מצומצם של סניפים ולקיים בהם הצבעה עם פתקי "בעד" או "נגד" מועמדותו של נתניהו. גם אפשרות זו מעט בעייתית מבחינת ראש הממשלה, כיוון שבהינתן שיש מועמד אחד, רוב תומכיו של נתניהו לא ימהרו לצאת מהבית - בעוד מתנגדיו יכולים להתארגן להצבעה קבוצתית נגדו. בליכוד השיבו כי "הנושא ייבדק לאחר סגירת רשימת המועמדים מחר, כאשר יהיה ברור אם יש מועמדים נוספים או לא".

גם ההתמודדות לתפקיד השני אותו יפנה הנגבי, יו"ר ועדת חוץ וביטחון, די מעניינת. המועמד הטבעי לתפקיד הוא אבי דיכטר. ראש השב"כ והשר לביטחון פנים לשעבר הוא ללא ספק האיש המתאים ביותר לתפקיד מבין חברי הסיעה שלא יושבים סביב שולחן הממשלה. דיכטר אמנם הבהיר לנתניהו בכמה הזדמנויות כי הוא מצפה לכהן כשר עוד בקדנציה הזו, אולם לפי שעה, ראש הממשלה משדר שהוא לא בעניין, והתפקיד הפרלמנטרי הבכיר הוא בגדר פשרה מתקבלת על הדעת.

אלא ששני חברי כנסת בעלי היגיון פוליטי בריא, יואב קיש וענת ברקו, כבר הבהירו שהם רואים עצמם מועמדים לתפקיד. בדרך כלל, כאשר לא מצליחים להתלכד סביב מועמד מוסכם, נערכת בסיעה הצבעה. קיש וברקו בוודאי מבינים מדוע הסיכויים שלהם בהתמודדות שכזו טובים מעט יותר משל דיכטר: לפי בכירים בליכוד, לכל השרים והח"כים הבכירים אין אינטרס שדיכטר ישוב לקדמת הבמה, ישדרג את הבולטות הציבורית שלו, ויאיים עליהם בפריימריז הבאים.

בהצבעה חשאית, הסיכויים שלהם טובים לא פחות משלו, בלשון המעטה. קיש מסר בתשובה לשאלה אם הוא רואה עצמו מועמד לתפקיד יו"ר הוועדה כי "יש כעת דור צעיר שנכנס לשורות המפלגה, והגיע הזמן שגם לדור הזה יתנו מקום להתבטא ולתפוס עמדות מובילות בכנסת ישראל".

עובדי קבלן הם העובדים החלשים ביותר במשק. חלק גדול מהם לא מקבל זכויות סוציאליות מלאות, אין להם קביעות במקום העבודה, והשכר שלהם נמוך משמעותית משל עמיתיהם שעובדים באותו המקצוע בהעסקה ישירה. הצעת חוק של ח"כ עמיר פרץ, שעלתה השבוע להצבעה, ביקשה לקבוע כי תיאסר העסקה קבלנית, וכי חברות כוח האדם יהפכו לחברות השמה והכשרה מקצועית. לפי הצעת החוק, בתום תהליך שיארך שנה ייקלטו אותם עובדי קבלן ישירות במקום בו הם עובדים. כלומר, שומר בקניון למשל, יועסק ישירות על ידי הקניון שישלם לו את כל התנאים כמו כל עובד מהמניין.

למרבה הפלא, פרץ נאלץ להתמודד לא רק נגד הקואליציה, אלא גם מול האופוזיציה. 11 חברי הכנסת של יש עתיד נעדרו מההצבעה בהוראות לפיד. החוק נפל ברוב של עשרה קולות. לפיד נימק את עמדתו: "אנחנו לא חיים במדינה קומוניסטית. לא כל מי שבא לתקן מחשב במשרד הפנים צריך מיד להפוך לעובד קבוע". עוד הסביר לפיד כי "כלכלה מודרנית היא כלכלה שיש בה ניידות גבוהה, וזה מה שמאפשר לעיתים קרובות להביא עובד לזמן קצוב ולשלם לו שכר גבוה יותר. אנשים שומעים 'עובדי קבלן' וחושבים מיד על עובדי ניקיון ומאבטחים".

ובכן, הפוסט של לפיד כתוב, כמו תמיד, בצורה קולחת ומשכנעת, רק שהוא מעלה כמה שאלות. ראשית, יש עתיד בעצמם הם אלה שהתחייבו חד משמעית לחסל באופן מוחלט את תופעת מורי הקבלן, שמהווים חלק לא מבוטל מעובדי הקבלן בישראל. "תוך שנתיים לא יהיו מורי קבלן בישראל", התחייב בשנת 2013 שר החינוך דאז, שי פירון, ממפלגתו של לפיד. מדוע יש עתיד תמכה בכך ש"לא יהיו מורי קבלן בישראל", אם הנימוק של לפיד להתנגדותו לחוק הגורף מדי של פרץ היא "אנחנו לא קומוניסטים"? האם - בהקבלה למשל שלפיד עצמו הציע - כל מי שמגיע להעביר שיעור העשרה בתיכון צריך להישאר לעבוד באותו התיכון לנצח?

נוסף על כך, והנקודה המשמעותית ביותר בסיפור הזה, היא כמובן הנקודה הפוליטית. לפיד מבין היטב שהחוק של פרץ לא היה מבטל את תופעת עובדי הקבלן בישראל לחלוטין. כל חוק, מרגע הגשתו, הוא למעשה משא ומתן בין הקואליציה והאופוזיציה, ועובר שינויים משמעותיים מאוד בוועדות הכנסת בזמן הכנתו לקריאה ראשונה, שנייה ושלישית.

למען האמת, לפיד חווה זאת היטב על בשרו. בקמפיין הבחירות בשנת 2013 הוא הבטיח "גיוס שווה לכולם". אחר כך התכנסה ועדה ממשלתית בראשות יעקב פרי שניסחה חוק גיוס מרוכך באופן משמעותי מזה שהבטיח לפיד. משם עבר החוק לכנסת, לוועדת איילת שקד, ועבר ריכוך נוסף, כך שהסיסמה "שוויון בנטל" נשארה, אבל התוצאה הייתה שונה באופן משמעותי מההצהרות הראשוניות של לפיד.

כל אלה מעלים את הסברה כי לפיד, מעבר להשקפתו הכלכלית שהיא בוודאי שונה מזו של עמיר פרץ ("קפיטליסט עם חמלה", הגדיר עצמו יו"ר יש עתיד בשיחה עם פרץ) גם עשה כאן חישוב פוליטי קר למדי, ובחר שלא לסייע לסיעת המחנה הציוני, עימה הוא מצוי במאבק מר בסקרים, להעביר הצעת חוק בניגוד לעמדת הממשלה. עד כה עברו שלושה חוקים בקריאה טרומית למרות התנגדות הקואליציה. כל החוקים הללו היו של יש עתיד ונתמכו על ידי המחנה הציוני. בעקבות הצעד של לפיד הודיע פרץ כי יותר לא יתמוך בחוקים של "יש עתיד". ובקיצור, כשהאופוזיציה נראית כך, בקואליציה יכולים לישון טוב יותר בלילה.