הכרעת חמשת שופטי בית המשפט העליון הבוקר (שלישי) בפרשת הולילנד בעניינו אהוד אולמרט, מהווה לא רק פגיעה בעמדת הפרקליטות, אלא בעיקר מכה קשה לשופט בית המשפט המחוזי בתל אביב דוד רוזן, שהרשיע את ראש הממשלה לשעבר בשתי פרשות השוחד ושלח אותו לשש שנות מאסר. המחלוקת בין הערכאות בהקשר זה היא עבירת השוחד המרכזית שבה הואשם אולמרט: אם ידע כי עד המדינה שמואל דכנר נתן לאחיו של ראש הממשלה לשעבר, יוסי אולמרט, חצי מיליון שקלים לצורך כיסוי חובותיו או לא.
רוזן קבע כי לא ייתכן שאולמרט לא ידע על העברת הכספים וביסס את עמדתו על סמך היגיון ו"שכל ישר", כפי שהגדיר זאת בהחלטתו, על אף שלא היו לכך ראיות ישירות. עמדתו הנחרצת של רוזן זיכתה אותו במחמאות רבות כמי שלוחם בשחיתות הציבורית. "אולמרט ביקש להשחיר ולשקץ את עד המדינה, גם במחיר של אמירת שקר", כתב רוזן.
לקריאה נוספת:
אולמרט נידון לשנה וחצי מאסר - אך צפוי לרצות פחות מ-10 חודשים
אחרי קיצור עונשו: אולמרט צפוי לבקש חנינה מנשיא המדינה
בפסיקתו, קבע רוזן כי זו המסקנה המתבקשת. "על פי שיטתו של אולמרט, נמשכו התורמים כחרקים למקור אור בדמותו, על מנת להעביר לחשבונו מאות אלפי שקלים, והכול בלי לעדכנו ולומר לו בנושא מילה או חצי מילה. למותר לציין כי מדובר בגרסה בלתי סבירה בעליל... עד המדינה העביר לאחיו של אולמרט 500 אלף שקלים, עד המדינה לא הכיר את יוסי אולמרט קודם קבלת הכסף והקשר היחיד בין יוסי לעד המדינה הוא אדם אחד ויחיד. המסקנה ההגיונית האחת והיחידה שהוכחה היא שעד המדינה העביר את הכסף ליוסי אולמרט לבקשתו של אהוד אולמרט... הכסף לא ניתן מתוך צדיקות, אלא מתוך רצון להניע את אולמרט לסייע בקידום הולילנד".
ואולם ארבעת שופטי בית המשפט העליון, ניל הנדל, עוזי פוגלמן, יצחק עמית וצבי זילברטל, בניגוד לדעתו של השופט סלים ג'ובראן, לא קיבלו זאת ואף ביקרו בתקיפות את השופט רוזן. "ייתכן תרחיש סביר ולא דמיוני שלפיו אולמרט לא ביקש מדכנר להעביר כסף לאחיו ואף לא ידע על כך, ובכל מקרה לא הוכח ברמת הוכחה הנדרשת להרשעה בלקיחת שוחד", כתב השופט הנדל. "לא ברור גם מהו הסכום האמתי אותו קיבל יוסי אולמרט. אין בחומר הראיות דבר מה ה'שותל' את אולמרט ב'זירת האירוע' או ראיה הקושרת אותו להעברת הכספים. ייתכנו תרחישים שבהם דכנר או יוסי אולמרט יזמו את העברת הכספים".
בין היתר, מעלה הנדל את האפשרות כי יוסי אולמרט יזם פנייה לדכנר, אותו הכיר בעבר כתורם לאולמרט, או שדכנר שמע מחברו כי יוסי אולמרט נתון בצרה כספית ולכן יזם את כיסוי חובותיו. "התרחיש כי אולמרט היה מי שביקש את העברת הכספים אינו התרחיש היחיד שנותר עומד על רגליו", כתב.
הנדל נשען גם על מערכת היחסים המורכבת בין האחים, שלא שיתפו זה את זה בדברים אישיים. הוא הוסיף כי גם לאחר מתן הכסף, בהחלט ייתכן שלא יוסי אולמרט ולא דכנר עדכנו את ראש הממשלה לשעבר בעניין. "היו ליוסי סיבות טובות שלא לספר לאולמרט על הכספים שקיבל מדכנר", כתב.
"הקלף העיקרי הנשען על השכל הישר מאבד מעוצמתו"
על האפשרות כי עד המדינה סיפר לאולמרט כי סייע לאחיו, כתב הנדל: "תחכומו של דכנר בהחלט ייתכן ומלמד כי נתן את הכספים בבחינת 'שלח לחמך', אך אין הכרח כי החשיפה הייתה במועד העברה או בסמוך לכך ולמעשה לא הוכח מתי הדבר אירע - אם בכלל. ייתכן כי דכנר לא אמר לאולמרט דבר על כך מכיוון שלא היה משהו קונקרטי 'על השולחן' בפרויקט הולילנד, שהצריך את סיועו של אולמרט כראש העיר. מסקנת בית המשפט המחוזי שלפיה היה לדכנר מניע 'לרוץ ולספר' לאולמרט על העברת הכספים כמסקנה בלעדית, היא שגויה".
השופט יצחק עמית הצטרף למסקנה זו תוך שהוא תוקף את עד המדינה. "אנו מורגלים בכך שעדי מדינה אינם מל"ו צדיקים, אך דכנר הוא עד יחיד ומיוחד. הסצנה שבה אולמרט שולף ב-2004 צ'ק לאחיו על סכום עשרת אלפים שקלים יכולה להעיד אולי שאולמרט אינו נדיב במיוחד כלפי אחיו, אך גם להעיד כי לא היה מודע לסכום הכסף המשמעותי שהעביר דכנר לאחיו, שכן אם היה יודע שאחיו קיבל בשנת 2002 מאות אלפי שקלים, היה יודע מן הסתם כי עשרת אלפים שקלים הוא לעג לרש... הקלף העיקרי, הנשען על ההיגיון והשכל הישר, מאבד מעוצמתו".
עמית גם צפה את ההלם הציבורי בעקבות זיכוי ראש הממשלה לשעבר בפרשת השוחד העיקרית. "יכול להיות שהציבור 'מאוכזב' או 'מופתע' מזיכוי אולמרט, אך אמון הציבור בבית המשפט נובע מהידיעה שבית המשפט פוסק כפי שמתחייב מהראיות ולא בשל חשש מתגובת הציבור. התיק שבפנינו מדגים היטב את הפער בין המשפט לבין משפט על ידי התקשורת או הציבור. אם מסביב יהום הסער התקשורתי והציבורי וגם אם התקשורת כבר חרצה ופסקה את דינה, אנו עושים כמיטב יכולתנו לחסום את הקולות ולבודד עצמנו מרעשים חיצוניים".