פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      "אולי אמרו להם שאני מתה?": הצגת האימהות בכלא נווה תרצה

      בימי הולדת של ילדיהן הן לא היו, חלקן פספסו עלייה לכיתה א' ויש גם אסירות שלא הגיעו ליום הגיוס של יקירהן. אמהות שנשפטו לעונשי מאסר ארוכים מספרות בהצגה שהן מעלות בבית הסוהר על האשמה והגעגוע. "יהיה להם כתם לכל החיים בגלל שאימא שלהם יושבת במאסר עולם"

      "אולי אמרו להם שאני מתה?": הצגת האימהות בכלא נווה תרצה
      צילום: טליה קדוש, עריכה: גדי וינסטוק

      לשחקניות בהצגה החדשה "שיר ערש - אימהות ילדים, סורגים", שהוצגה השבוע בבית הכלא נווה תרצה, ישנם שני דברים עיקריים במשותף: כולן מרצות עונשי מאסר בבית הכלא לנשים וכולן אימהות לילדים. העבירות שבהן הורשעו נעות בין עבירות צווארון לבן וסחר בסמים, ועד לניסיון רצח. חלקן אימהות לילדים בוגרים ואחרות אימהות לילדים בני פחות מחמש.

      ההצגה שהן מעלות היא חלק מתהליך טיפולי שהן עוברות בין כותלי הכלא. הסיפורים הם הסיפורים שלהן. "אני עובדת כאן בנווה תרצה כבמאית כבר חמש שנים וכל שנה אני מחפשת מה הדבר שבאמת בוער בהן", סיפרה קרן כהן-ישראלי, הבמאית ויוצרת ההצגה. "השנה בחרתי את נושא האימהות כי אני חושבת שזה הדבר הכי כאוב פה ובדרך כלל כשלא מדברים על משהו, שם יושב הפצע האמיתי", הוסיפה.

      לקריאה נוספת:
      צה"ל הרס את ביתו של מפקד החוליה שרצחה את הזוג הנקין
      תתכוננו: גל קור ראשון לעונה – מתחת לאפס בצפון בסוף השבוע
      בתגובה לסימון מוצרים: ישראל נוקטת צעדים נגד המדינות שהובילו את המהלך

      אסירות מעלות הצגה בכלא נווה תרצה, דצמבר 2015 (מערכת וואלה! NEWS , טליה קדוש)
      "זה הדבר הכי כאוב פה". מתוך ההצגה (צילום: טליה קדוש)

      אחד החששות שהעלו הנשים הוא הפחד מתגובות המשפחה לחשיפת הסיפורים האישיים. "הן פחדו מה יגידו המשפחות, כי אם הן מדברות עליהן הן בעצם חושפות גם אותן", הסבירה כהן-ישראלי. "הן חושפות את מה שהן עוברות ביום יום, את הבושה שלהן וגם של המשפחות. באיזשהו מקום ברגע שאתה שם את הדברים על טקסט, שחור על גבי לבן, זה כאילו אמרת את זה, 'אני אסירה, יש לי ילדים שאני לא בקשר איתם, יש לי ילדים שאבא שלהם מגדל, יש לי ילדים שאימא שלי במקום סבתא, הפכתי אותה לאימא פעם נוספת".

      "אלה החיים שלנו"

      "זה נתן לי להתמודד עם הסוד", הסבירה אחת האסירות את ההקלה שחשה בעקבות התהליך. "עליתי מול הבעל והחברות והמשפחה. לשמור סוד מלווה בהמון קשיים ולבוא ולספר את הסיפור, יחד עם זה באה התרוקנות. זה עזר לי להרגיש הקלה כי סופסוף אני לא מסתירה יותר, קודם כל מעצמי וגם מהסובבים אותי", אמרה. "זה לא משחק", אמרה אסירה נוספת, "אלה החיים שלנו".

      האולם הקטן המוקף תיל, צר מלהכיל את זרם המבקרים, ובהם תובעות מפרקליטות מחוז מרכז. נוכחותן במקום אינה מובנת מאליה. חלקן היו אלה שהכניסו לכלא את משתתפות ההצגה, אולם כשנכבים האורות גם הן מתרגשות בשביל האסירות "שלהן" שלבושות בכותנות לילה, מערסלות בידיהן תינוקות דמיוניים ושרות להן שיר ערש.

      בשנים האחרונות גדלו בכלא נווה תרצה שישה ילדים, היו חמישה הריונות, ארבע לידות, הפלה אחת ואסירה שחידשה את הקשר עם בנה בחדר הביקורים של בית הכלא. עלילת ההצגה מספרת על אסירה בהריון שאמורה ללדת בעוד 24 שעות. השאלות שהיא מתמודדת עמן מוכרות להרבה אסירות: האם לגדל את התינוקת בכלא? האם למסור אותה לאימוץ? לתוך הסיפור הזה נשזרים הסיפורים האמתיים של האסירות, חלקן מוכרות מעמודי החדשות, שאומרות: "פשענו, אבל גם כשהקשר עם ילדינו נותק - אימא ממשיכה להיות אימא".

      אסירות מעלות הצגה בכלא נווה תרצה, דצמבר 2015 (מערכת וואלה! NEWS , טליה קדוש)
      "אמא ממשיכה להיות אימא". מתוך ההצגה (צילום: טליה קדוש)

      "עברתי בכלא שני ימי הולדת של הילדים שלי, בלעדיהם", מספרת אחת האסירות בהצגה. "הייתי מורה בבית ספר ועכשיו הילד שלי עולה לכתה א' והחלום שלי היה ללוות אותו. הוא שכח שיש לו אימא. אולי בכלל אבא שלהם אמר שעזבתי אותם בשביל גבר אחר? אולי אמרו להם שאני מתה?", היא שואלת את הקהל. אסירה אחרת מנהלת דיאלוג דמיוני עם בנה. "אימא, קראתי עליך בגוגל. אימא, באמת גנבת מיליונים? למה?", שואל בנה. "רציתי שיהיו לנו חיים יותר טובים. עשיתי טעות ואני משלמת על זה", היא עונה.

      "כשהשופט אמר מאסר עולם הוא שאל: 'לא ראית את הילדים שלך לפני ששלחת מישהו לרצוח את בעלך?'", שואלת אסירה נוספת. "ב-13 ימי הולדת של הילדים שלי לא הייתי. התינוק שלי התחיל ללכת - לא ראיתי, פעם ראשונה שאמר אימא - לא שמעתי, כשהבכור שלי הלך לאוניברסיטה - לא הייתי בשביל לתמוך בו. יהיה להם כתם לכל החיים בגלל שאימא שלהם יושבת במאסר עולם", היא אומרת בכנות מצמררת. עוד אסירה מספרת על יום הגיוס של בתה, שבו לא נכחה. "היום הבת שלי התגייסה, הלכה לבקו"ם לבדה, בלי אימא שלה. אני החברה הכי טובה שלה, לא נמצאת שם לידה ברגעים קריטיים".

      בסוף ההצגה הגיע תורו של הקהל לשאול שאלות. בנה של אחת האסירות, נער מתבגר, קם מכיסאו ופנה לאמו. "אני רוצה להגיד לאימא שלי כל הכבוד, ושתדעי שאני אוהב אותך ולא כועס. אנחנו מחכים לך", אמר לקול הבכי של אמו שישבה על הבמה. כשנדלקו האורות ניתן היה לראות את האסירה שסיפרה על יום הגיוס של בתה מסתובבת בגאווה עם בחורה צעירה במדים ומציגה אותה לשאר האסירות. עוד כמה דקות של חסד לפני סגירת הדלתות.