ניצחון בנקודות: נתניהו לא הזכיר את איראן, אבל הרוויח את ההתנחלויות

ראש הממשלה בנימין נתניהו התייצב אתמול (שני) בשעות הצהריים (שעון וושינגטון) לשיחה עם עיתונאים המסקרים את ביקורו בבירה האמריקנית. הוא היה צרוד וחלק מהעיתונאים התקשו לשמוע את דבריו במלואם, אבל כל מי שנכח בחדר שבו נערכה השיחה, יכול היה להתרשם שראש הממשלה במצב רוח מרומם. העובדה שהוא תיאר את הפגישה עם הנשיא ברק אובמה שנערכה כמה שעות קודם לכן כ"טובה", אינה בהכרח אינדיקציה אמינה - היו כבר מקרים שבהם נתניהו דיבר על פגישה מוצלחת ולאחר מכן התברר שהיה עימות חזיתי. הפעם, שפת הגוף תאמה את המלים.

נתניהו ואובמה ניהלו לאורך שבע שנותיהם המשותפות כמנהיגי מדינות שורה ארוכה של ויכוחים. מעל כולם בלטו שני נושאים עיקריים: התנגדותו של נתניהו להסכם גרעין, שיאפשר לאיראן לשמור על תשתיות הגרעין שלה, ורצונו העז של אובמה לראות בהקמתה של מדינה פלסטינית. הנושאים הללו יצרו מתחים קשים מאוד בין שני המנהיגים - עד כדי כך שבשנה האחרונה הם לא נפגשו כלל, והפחיתו מאוד גם את מספר שיחות הטלפון שלהם.

לקריאה נוספת:
שדולת ארץ ישראל לנתניהו: "תאמר לאובמה - יש לנו זכות חוקית לבנות"
בצל פגישת נתניהו-אובמה: הרצוג וקרי ידונו במצב הביטחוני באזור

הסיבה המרכזית לכך שהפגישה ביניהם אתמול בבית הלבן הוכתרה כהצלחה הייתה שכעת נראה ששני הוויכוחים הגדולים הללו כבר מאחורינו. אובמה נחל ניצחון מוחץ בנושא האיראני. נתניהו חשב שנאומו בקונגרס וראיונותיו המצוחצחים בתקשורת האמריקנית יאפשרו לו להפיל את הסכם הגרעין, אבל בקיץ האחרון אובמה החזיר את ראש ממשלת ישראל לגודלו הטבעי - מנהיג של מדינה בגודל של מחוז בקליפורניה. בהצהרה הפומבית שלו עם נשיא ארצות הברית בחדר הסגלגל, נתניהו בקושי הזכיר את איראן.

במקביל, נתניהו נחל ניצחון - אם כי בנקודות ולא בנוק אאוט - בנושא הפלסטיני. הודאתם של בכירי ממשל אובמה ולפיה עד לתום כהונת הנשיא לא יושג הסדר קבע, והודעתו של נתניהו עצמו אתמול שנושא ההקפאה כלל לא עלה בשיחה, מאפשרת לו לחוש הקלה מסוימת. אם היו אומרים לו בשנת 2009 שהוא יסיים את שמונה שנות כהונתו של אובמה כאשר הוא עדיין ראש הממשלה, והוא לא נאלץ לפנות ממקומה אפילו התנחלות אחת בגדה המערבית, לא בטוח שנתניהו היה מאמין. אבל אלא אם הוא עצמו יחליט לנקוט יוזמה מדינית, יש סיכוי טוב שכאשר אובמה יעזוב את הבית הלבן, זה בדיוק יהיה המצב.

כל זה לא אומר שאין לאובמה ונתניהו יותר נושאים שלא להסכים עליהם. נתניהו השלים עם תבוסתו בנושא האיראני, אבל הוא עדיין מצא לנכון להבהיר לאובמה במהלך הפגישה שישראל מתנגדת לנוכחות האיראנית הגוברת בסוריה, ומעוניינת בערבויות מצד וושינגטון שפעילות חיל האוויר נגד משלוחי נשק לחיזבאללה לא תיפגע. אובמה, מצדו, לא מתכוון לתת לנתניהו "להשתולל" בגדה המערבית ואף ידרוש ממנו לשמר את פתרון שתי המדינות - שנתניהו שב והדגיש אתמול שהוא תומך בו - כאפשרות עתידית ריאלית.

ב-14 החודשים שנותרו לאובמה בבית הלבן יהיו עוד משברים. סביר להניח שיהיו שיחות קשות בין אובמה לנתניהו על סוריה, ניסיונות של נתניהו להוכיח שאיראן מפרה את הסכם הגרעין, ולחצים של ממשל אובמה על ישראל לא לבנות בהתנחלויות. הלחצים על ישראל מצד אירופה צפויים להתגבר, ואובמה לא בהכרח ימהר לבוא לעזרתה. אבל אחרי כל מה ששני האישים הללו עברו בשנים האחרונות, ובעיקר בשנה האחרונה, קשה לראות איך משהו מכל זה יוציא אותם מהכלים.

אובמה מתעסק כרגע יותר מכל בסוגיה אחת: איך להבטיח שהנשיא הבא או הנשיאה הבאה של ארצות הברית יהיה מטעם המפלגה הדמוקרטית. בהקשר זה, משתלם לו בהחלט לחזק את הקשרים עם ישראל, להגדיל את הסיוע הביטחוני ולהדוף את ההאשמות המופרכות על כך שהוא היה נשיא אנטי-ישראלי. בנושא הסיוע הביטחוני הוא משאיר מורשת מכובדת מאוד להילרי קלינטון, או לכל מועמד דמוקרטי אחר.

גם נתניהו יודע היטב שהפגישה החמה והלבבית תשרת אותו פוליטית. בכיר בממשל אובמה אמר לפני הפגישה שלא כדאי להתבלבל: אובמה ונתניהו לא הולכים עכשיו להיות חברים, והכעס על הנושא האיראני עדיין קיים. אבל לראש הממשלה חשוב להראות לציבור הישראלי שהמאבק שהוא ניהל נגד אובמה לא הרס את מערכת היחסים עם ארצות הברית, כפי שטענו יריביו הפוליטיים בבית.

נתניהו צפוי להיפגש היום עם שר החוץ האמריקני ג'ון קרי לשיחה שתתמקד בנושא הפלסטיני. ראש הממשלה אמר אתמול בשיחה עם הכתבים שלישראל יש אינטרס מובהק להרגיע את המצב, לעצור את האלימות ולמנוע מההסלמה להתפשט לכלל האוכלוסייה הפלסטינית בגדה המערבית. בפגישה עם קרי, השניים ידברו על רעיונות מעשיים שיאפשרו להפוך את המלים הללו למדיניות בשטח.