ההפסד של הקואליציה השבוע בהצעת חוק פרטית בקריאה טרומית היה מביך, אבל אין לו משמעות ממשית. אפשר להגיש את החוק בשנית ולהבטיח לו רוב. אלא שהפעם, דומה שדווקא בקואליציה עצמה לקחו את המקרה הזה קשה מאוד.
ביום רביעי עלתה ההצעה של ח"כ יואב קיש (הליכוד) בנוגע לביטול חזקת הגיל הרך להצבעה במליאת הכנסת, לאחר שזכתה לתמיכת ועדת השרים לחקיקה, ולאחר דיון בסיעת הבית היהודי שבו הוחלט לתמוך בחוק. ח"כ מוטי יוגב הבית היהודי, שנכח באולם, בחר שלא להשתתף בהצבעה, ובכך נקבעה התוצאה על 42:41. בליכוד מיהרו לטפול את האשמה לכישלון על יוגב, אבל האמת היא שגם אם היה מצביע בעד, התוצאה הייתה שוויון 42 והחוק לא היה עובר.
הסיבה לכך שהקואליציה הפסידה בפעם השנייה בקדנציה הנוכחית בהצבעה על הצעת חוק קשורה בשלושה שרים וסגני שרים: משה יעלון, חיים כץ ואיוב קרא, שנכחו במשכן ולא הגיעו לאולם. אחד חשב שהוא מקוזז, לשני נאמר שהוא מקוזז. לא התנהלות מתוחכמת של הליכוד. ח"כ ינון מגל מהבית היהודי אף נאלץ להסיר הצעה שלו, שהייתה אמורה לעלות לאחר מכן, מחשש לנקמה של חברי הליכוד. "זה לא שהאופוזיציה ניצחה את ההצבעה", סיכמה חברה באחת מסיעות הקואליציה, "אנחנו אלה שהפסדנו אותה".
על אף שהאחריות לכך שלקואליציה לא הובטח רוב בהצבעה מוטל על כתפי חברי הליכוד, היחיד שנענש בעקבות הסיפור הוא ח"כ מוטי יוגב. למרות שלהצבעתו לא הייתה השפעה על התוצאה הסופית הוא הושעה לשלושה חודשים מהוועדה החשובה לו ביותר, ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, עם הבטחה שבפעם הבאה העונש יהיה גבוה יותר. "אני לא משחק משחקים", הסביר יו"ר הסיעה, מגל, את ההחלטה להעניש את יוגב. "יש החלטה של הסיעה, ומי שיפר אותה ישלם את המחיר. אני לא אתפשר בעניין הזה, הקואליציה הזו שברירית מדי בשביל משחקים קואליציוניים, ואנחנו בתור אחת ממפלגות הקואליציה נאמנים לקואליציה לחלוטין".
מגל הזכיר מקרה הפוך שבו הוא היה זה שנאלץ להצביע בניגוד לעמדתו רק לפני שבועיים: "על חוק המילואים הצבעתי נגד למרות שאני מיוזמיו. לא ברחתי, לא התקזזתי, לא הרמתי טלפונים להתייעץ. הצבעתי נגד, כי אני מבין שיש לאחריות הזו מחירים. שאנשים יהיו מספיק גברים לשלם את המחיר".
נראה כי פקעה סבלנותם של בנט ומגל כלפי יוגב, ח"כ שלא פעם מנפק אמירות מביכות שהם לא מרוצים מהן. בתקרית נוספת בתחילת השבוע, איים יוגב שלא יצביע בעד החוק של אורן חזן וקבוצת ח"כים, שלפיו יחויבו כל תלמידי ישראל ללמוד עברית וערבית מכיתה א'. עיתוי המשבר הזה, במקביל לעימות אחר בין בנט ותקומה, שבמסגרתו לא הוזמן השר אורי אריאל לפורום חשיבה שכינס השבוע בנט במשרד החינוך עם ראשי רשויות וחברי כנסת בנוגע להתמודדות עם הקפאת הבנייה ביהודה ושומרון, מעלה את השאלה על המשך היכולת של כל חבריה להמשיך כגוף פוליטי אחד גם בבחירות הבאות.
"בנט ואריאל לא יכולים להסתכל אחד על השני", תיאר גורם במפלגה את עוצמת הטינה בין השניים. יוגב, יש לציין, נחשב חבר הבית היהודי ולא חבר תקומה, אבל הוא ללא ספק לא יקטוף השנה את תואר "הח"כ האהוב על נפתלי בנט".
חברים בסיעה מספרים על אווירה קשה וחשדנית. הטלפונים הניידים הוצאו מזמן מהישיבות מחשש להדלפות, ומאותה הסיבה בדיוק מתאר גורם בסיעה את הדיונים שנערכים שם מדי שבוע כדיונים עקרים ושטחיים, בהם איש לא רוצה לנקוט עמדה חד משמעית בסוגיה כלשהי, מחשש שדבריו ימצאו את דרכם לתקשורת. אם זה לא מספיק, מעל חברי הכנסת מרחף באופן תמידי איום עריכת בדיקות פוליגרף כדי לבדוק מי מדליף. גורם בסיעה העריך שלשום כי "זה רק עניין של זמן עד שכולם ייבדקו בפוליגרף".
גורמים בתקומה מביאים עוד כמה הוכחות לכך שבנט ואריאל מתכננים את היום שאחרי: העובדה שהתכנית למזג את הבית היהודי ותקומה מיד לאחר הבחירות לא קרמו עוד וגידים, שנמוכו של אריאל מתפקיד שר הבינוי לתפקיד שר החקלאות, והעובדה שהוא חותם על מסמכים בתור "יו"ר האיחוד הלאומי" כדי להדגיש את השוני בין שתי הסיעות - כל אלה מבשרים לאן העסק הולך. הבעיות האלה מתחדדות גם לאור ההצבעה על תקציב המדינה בעוד שבועיים.
אז נכון, אף אחד לא באמת מאמין שהרוב של הקואליציה יהיה מוטל בספק לרגע. אבל מי שעקב אמש אחר הדיווחים מוועדת הכספים, כאשר ח"כ בצלאל סמוטריץ' מהבית היהודי נמנע באחת ההצבעות והקואליציה הפסידה, הבין לאילו שבועיים אנחנו נכנסים כעת. לפי דיווח ב"דה מרקר", בין סמוטריץ' למיקי זוהר מהליכוד התנהלה שיחה צפופה מחוץ לחדר הוועדה, כאשר סמוטריץ' אמר ש"הכל עבר בינתיים חלק על הגב שלי". זוהר השיב: "תזכור על מה תפיל את הקואליציה", וזה השיב לו: "תגיד שאתה פשוט מפחד מאוד מפריימריז. אני אתרץ את הפירוק (של הממשלה ע"נ) בהקפאת הבנייה".
הבעיה האמיתית של קואליציית ה-61
מעבר למתיחות בבית היהודי, ההפסד בהצבעה השבוע ממחיש שוב את חוסר היכולת של הקואליציה להעביר כל סעיף שנמצא במחלוקת. זאת, עושה רושם, הבעיה האמיתית של קואליציית ה-61. ברגע שאין קונצנזוס על חוק מסוים, הוא מיד ממוסמס מחשש שיצור משברים. כך היה עם חוק הלאום, חוק ההסדרה וחוקים אחרים. למעשה, בחצי השנה הראשונה של הכנסת ה-20 אושרו בקריאה שנייה ושלישית רק 30 חוקים, לעומת 48 כאלה בכנסת הקודמת, שהייתה מורכבת פי כמה מבחינה פוליטית.
וזו לא הבעיה האחרונה שאיתה תצטרך הקואליציה להתמודד. הפיל בחדר הוא תקציב הביטחון. השבוע, בצעד חסר תקדים, ביקשו שר הביטחון ויו"ר ועדת החוץ והביטחון מהוועדה המיוחדת לעניין תקציב הביטחון להצביע נגד התקציב שאושר בממשלה. זאת, בנימוק שהוא לא מספיק כדי להתמודד עם האתגרים הביטחוניים. במערכת הביטחון דורשים תוספת של כחמישה מיליארד שקלים, אבל מהיכן הם יבואו?
שר בכיר אמר שלשום: "רק לפני חודש נתניהו וכחלון החליטו לקצץ את המע"מ באחוז. הצעד הזה עלה לקופת המדינה 4.5 מיליארד שקלים, לא הוריד את המחירים באגורה, אבל סידר לשניהם כותרת. אם הם מתכננים קיצוץ רוחבי, שישכחו מזה. זה פשוט לא יקרה".
יש עתיד חובטים במחנה הציוני
אחד התהליכים המעניינים המתרחשים בתקופה האחרונה הוא המאמץ האינטנסיבי של יו"ר יש עתיד, יאיר לפיד, למצב את עצמו כמועמד לראשות הממשלה, אל מול השיתוק שאחז ביו"ר המפלגה השנייה בגודלה וראש האופוזיציה, יצחק הרצוג. לפיד נסע שבע פעמים בשבעת החודשים האחרונים לנסיעות שהוא מגדיר "מדיניות וביטחוניות". מדובר בנסיעות במימון חיצוני, שבהן נואם לפיד ועורך ריאיונות הסברה לכלי התקשורת הזרים. ברגעים אלה, למשל, הוא שוהה בגרמניה על חשבון השדולה הנוצרית למען ישראל.
הנסיעה הנוכחית עוסקת בנושא סימון מוצרי ההתנחלויות. ספק אם לפיד בעצמו חושב שיוכל לשנות את ההחלטה, אבל עצם הנסיעה שלו לשוחח עם חברי פרלמנט אירופים בעניין, תפקידה למצב אותו כמי שיש לו שיעור קומה של מנהיג.
באותו הזמן ממש עוסק הרצוג בעסקנות מפלגתית מדרג ב'. לפני שבועיים היו אלה הבחירות לקק"ל, וכעת זה הלהיט החדש שטורד את מנוחתם של חברי סיעת העבודה - בקשתו של הרצוג לצרף 450 חברים חדשים לוועידת המפלגה, באופן שיחזק את כוחו. יושבי ראש בעבודה נוהגים לעשות את המהלך הזה, שזכה לשם הקוד "צירופים", אולם הסיבוב הנוכחי מעלה את הסברה לפיה מדובר במהלך שתכליתו בניית גוף צייתני ליו"ר, כזה שלא יערים עליו קשיים בבוא היום אם יבקש להצטרף לממשלה.
על הרקע הזה התחוללה בישיבת סיעת המחנה הציוני מהומת אלוהים ביום שני. ח"כ יוסי יונה דרש לדעת על פי איזה קריטריונים ייבחרו אותם 450 חברי ועידה חדשים. הרצוג רתח מזעם, וקרא לעברו "חוצפן". בנקודה הזו התלהטו הרוחות, וציפי לבני יצאה מהחדר, תוך כדי שהיא מסננת: "לא אפריע למפלגת העבודה לירות לעצמה בראש". אחר כך פנתה לעמיר פרץ ואמרה לו: "לדבר הזה אתה רוצה לחזור?".
בהמשך כתב הרצוג ליונה מכתב חריף, ומי שנחלצה לעזרתו של הפרופסור היא חברת הכנסת שלי יחימוביץ', שכתבה שלשום להרצוג ולמזכ"ל חיליק בר: "לדעתי תגובתכם מיותרת ומוגזמת. להיות יו"ר מפלגה ומזכ"לה פרושו גם להכיל, ולא להשיב אש לא פרופורציונלית לח"כ שהביע את עמדתו הלגיטימית לחלוטין, ועל אחת כמה וכמה לחברי מפלגה מסורים ואכפתיים".
אחד מחברי הסיעה הסתכל על ההתרחשויות האלה בעיניים כלות, ואמר: "אצלנו עוסקים במחנאות, ובזמן הזה ביש עתיד חובטים בנו בלי סוף". לדבריו, "זה קמפיין מודע של יש עתיד שקיבלו החלטה ללכת על הראש שלנו לא פחות מאשר על הראש של ביבי, זה מחזק את העניין של מפלגת מרכז, לא מפספס הזדמנות להיכנס בשמאלנים ולא בימנים. הוא מבין שלפני שהוא מתמודד עם ביבי הוא צריך לגמור את בוז'י והוא עושה את זה באופן שיטתי".
אחת הדוגמאות לכך היא ישיבה של ועדת השקיפות בראשות ח"כ סתיו שפיר, שאליה הגיעו באופן די תמוה כמה חברי יש עתיד כדי לתקוף את חברי המחנה הציוני על הדילים שסגרו במוסדות הציוניים. במחנה הציוני משוכנעים שהמתקפה הזו, שנראתה כמו ניסיון לפוצץ את הישיבה, לא הייתה מקרית, ותתגבר בשבועות הקרובים.
"את לא תקראי לי דינה, איילה"
למקרה שתהיתם על מה בדיוק דנים בוועדת השרים לחקיקה: מתברר שהשבוע פנתה שרת המשפטים, איילת שקד, לשרה לשוויון חברתי, גילה גמליאל, וכינתה אותה "דינה". זו השיבה לה בתגובה: "את לא תקראי לי דינה, איילה".