הקנדים מאסו ב"חברו של נתניהו" - והחליפו אותו במנהיג הליברלים

ג'סטין טרודו הדיח את סטיבן הרפר לאחר שהקנדים שילבו כוחות כדי להפילו. הרפר נחשב בעיני רבים ל"תאום אידיאולוגי" של ראש ממשלת ישראל, אולם היחסים הטובים בין המדינות לא ייפגעו

מערכת וואלה! NEWS

בלשכת ראש הממשלה בירושלים עקבו בעניין הבוקר (שלישי) אחר תוצאות הבחירות בקנדה. המפסיד בבחירות, מנהיג המפלגה השמרנית סטיבן הרפר, היה בתשע שנות שלטונו אחד התומכים הגדולים של ישראל בזירה הבינלאומית, וחבר אישי של ראש הממשלה בנימין נתניהו. השניים חולקים תפיסת עולם שמרנית בנושאי כלכלה ומדיניות חוץ, כמו גם יריבות דיפלומטית עם נשיא ארצות הברית, ברק אובמה. אלא שלעומת הניצחון של נתניהו בחודש מרץ האחרון, הרפר ספג הבוקר תבוסה קשה.

הניצחון של מנהיג המפלגה הליברלית, ג'סטין טרודו, היה צפוי, אולם היקפו הצליח להפתיע רבים מהסוקרים והפרשנים. הליברלים ניצחו כמעט בכל מחוזות הבחירה לאורך החוף המזרחי של המדינה, וסחפו אחריהם את רוב המצביעים גם בשאר הריכוזים העירוניים.

מתוך 338 מושבים בפרלמנט, הליברלים זכו ב-184, מספיק כדי להקים ממשלה בלי שותפות קואליציוניות. מדובר באחד המהפכים הגדולים בתולדות הפוליטיקה הקנדית, מאחר ובבחירות הקודמות של שנת 2011, הליברלים זכו ב-36 מושבים בלבד.

עוד כתבות מהעולם:
"בחירות ללא מצביעים": 20% הצבעה בלבד בבחירות לפרלמנט במצרים
דיווח: 370 הרוגים מתחילת התקיפות הרוסיות בסוריה, רק 52 מדאעש
מבוכה בארה"ב: תלמידי תיכון פרצו למייל של ראש ה-CIA

טוב לדעת (תוכן מקודם)

צעד תקדימי: החברה שנותנת למבוטחיה מענק כספי

על-ידי WE SURE חברה לביטוח
לכתבה המלאה
אחד התומכים הגדולים בישראל. הרפר בפגישה עם נתניהו בשנת 2012 (צילום: אבי אוחיון, לע"מ)

יותר משהליברלים ניצחו את הבחירות הללו, ראש הממשלה השמרני הרפר הפסיד אותן. האיש שהנהיג את קנדה במשך תשע שנים ושמר על הכלכלה שלה מהיגררות אחר המשברים הכלכליים הגדולים בעולם, הצליח בקדנציה האחרונה שלו להמאיס את עצמו על יותר משני שליש מהציבור הקנדי. בסקרים שנערכו לקראת הבחירות, פער המושבים בין המפלגות השתנה משבוע לשבוע, אבל נתון אחד נותר קבוע: רוב גדול של אזרחי קנדה רצו להחליף את הרפר. זו הסיבה המרכזית לכך שהמפלגה שלו, שקיבלה ב-2011 קרוב ל-40% מהקולות, ירדה הפעם ל-31% בלבד הפעם.

טרודו לאחר ניצחונו הגדול, היום (צילום: רויטרס)

הכעס כלפי הרפר נבע מתחושה שהאיש שקיבל מנדט מהציבור הקנדי כדי לייצב את הכלכלה ולשמור על מעמדה הבינלאומי של קנדה, ניסה בשנים האחרונות למשוך את המדינה ימינה מדי בנושאים חברתיים וסביבתיים. כך למשל, הוא ביטל את חברותה של קנדה באמנת קיוטו להפחתת גזי חממה - צעד שאף מדינה אחרת בעולם לא עשתה לפני כן. הרפר גם הואשם על ידי יריביו בהשתקת מדענים בשירות הציבורי אשר מחו על המדיניות שלו, ובהפגנת זלזול כלפי התקשורת, הפרלמנט הקנדי ומערכת המשפט. בנוסף, הוא הואשם בניהול שלטון ריכוזי וכוחני יתר על המידה. אמנם ככל הנראה לא כל ההאשמות נכונות, אבל הן הצטרפו לתחושה כללית שהמדינה זקוקה לשינוי.

אל מול הרפר התייצבו שני מועמדים שהציעו את השינוי המיוחל: ג'סטין טרודו מהליברלים, ותומס מאלקייר, מנהיג "המפלגה הדמוקרטית החדשה" (NDP). בתחילת מערכת הבחירות, טרודו הצעיר והבלתי-מנוסה פיגר בסקרים. העובדה שאביו, פייר טרודו, היה ראש הממשלה המיתולוגי של קנדה בשנות השמונים, לא חיזקה את מעמדו, אלא דווקא הדגישה את תדמיתו כ"בן של", כמעט ילד, שעדיין לא מוכן לאחריות אמיתית. גם השמרנים וגם המתחרים שלו ב-NDP תקפו אותו בנקודות הללו, וציירו אותו כבלתי-כשיר לתפקיד.

השמאל והמרכז בחרו ב"הצבעה אסטרטגית"

הבחירות בקנדה מתנהלות לפי מחוזות: כל מחוז בוחר נציג לפרלמנט מאחת המפלגות, והמפלגה שזוכה להכי הרבה נציגים בפרלמנט - מרכיבה את הממשלה. תקוותו של הרפר הייתה שבמחוזות רבים, קולות מתנגדיו יתפצלו בין נציגי הליברלים וה-NDP, מה שיאפשר ניצחון דחוק לשמרנים. אלא שככל שהבחירות התקרבו, הציבור הגדול בקנדה שרצה להיפטר מהרפר, התחיל להפנים את הסכנה של פיצול הקולות, וכאשר הסקרים הצביעו על מרוץ תלת-ראשי בין המפלגות, החל קמפיין ברחבי המדינה שקרא למתנגדי הרפר לבחור ב"הצבעה אסטרטגית", ולא אידיאולוגית, כדי להבטיח את הפסדו.

הרפר לאחר תבוסתו בבחירות, היום (צילום: רויטרס)

המשמעות של "הצבעה אסטרטגית" היא שהציבור במחוזות השונים התבקש להצביע לאו דווקא למועמד המקומי הראוי ביותר בעיניו, אלא למועמד שיש לו את הסיכוי הגבוה יותר לנצח את המתחרה השמרני. הרעיון חלחל לשיח הציבורי, במקביל לשיקום תדמיתו של טרודו, שזכה להצלחה יחסית בעימותים הטלוויזיוניים, וניהל קמפיין בחירות טוב יותר מאלה של עמיתיו.

בימים האחרונים לפני הבחירות, השילוב בין הנסיקה של טרודו לבין ה"הצבעה האסטרגית" הוביל לפגיעה אנושה ב-NDP, שבתחילת הקמפיין זכתה בסקרים לכ-30% מהקולות, וסיימה בפועל עם 19% בלבד. מאות אלפים שרצו להצביע למועמדי המפלגה הזו במחוזות שלהם, החליטו ברגע האחרון להצביע לליברלים, אך ורק כדי להבטיח שהמחוז לא ייפול בידי השמרנים.

זכה להצלחה בעימותים הטלוויזיוניים. טרודו ואשתו לאחר הניצחון (צילום: רויטרס)

אחוז ההצבעה בבחירות היה גבוה במיוחד. חלק מהפרשנויות מציגות את הניצחון הסוחף של הליברלים כסימן לכך שקנדה הלכה שמאלה, אולם מוקדם עדיין לקבוע אם מדובר אכן בשינוי כה עמוק, או שמא התוצאות מבטאות אך ורק את הכעס כלפי הרפר. בהקשר זה ראוי לשים לב למאמר מערכת שפרסם כמה ימים לפני הבחירות העיתון הנפוץ Globe and Mail, תחת הכותרת המוזרה והמבלבלת - "השמרנים ראויים למנדט נוסף מהציבור, אבל הרפר לא".

המאמר שיבח את הממשלה השמרנית שניהלה את קנדה בעשור האחרון על הישגיה הכלכליים, אבל נזף בהרפר על כך שבמקום למקד את קמפיין הבחירות שלו בהישגים הללו, הוא בחר להפוך את הבחירות ל"מלחמת תרבות" בין ימין ושמאל, והצליח לגרום לאחוז כל כך גבוה של אזרחים לרצות בהחלפתו. המאמר נחתם במשפט - "המפלגה השמרנית ראויה לבחירה מחודשת, אבל אחרי יום הבחירות, הרפר צריך להתפטר במהירות". מה שקרה בפועל זה שהשמרנים ירדו בכוחם, וכתוצאה מכך הרפר אכן התפטר.

ידיד ישראל וחבר של נתניהו

גם הרפר וגם טרודו הציגו את עצמם במהלך מערכת הבחירות כידידי ישראל, אבל בהקשר שלנו, בהחלט יש הבדלים ביניהם. להרפר היה חיבור אישי, חברי ממש, עם ראש הממשלה נתניהו. יש מי שאף הגדירו אותם כתאומים אידיאולוגיים, שחולקים תפיסת עולם שמרנית בתחום הכלכלי-חברתי, ועמדות ניציות בתחום מדיניות החוץ.

כאשר הרפר ביקר בישראל בינואר 2014, נוצרה סיטואציה אבסורדית שבה עיתונאים ישראלים שאלו אותו מדוע אינו מביע ביקורת על ההתנחלויות בשטחים, למרות שבאופן רשמי, משרד החוץ הקנדי מגנה אותן ומתנגד להן. הרפר השיב שאין בכוונתו לבקר את ישראל בפומבי, ואילו נתניהו נחלץ להגנתו ואמר שהרפר דווקא כן העלה את הנושא, אבל עשה זאת בשיחה שקיימו בארבע עיניים. הרפר גם הפגין גישה סקפטית וקרירה כלפי הסכם הגרעין עם איראן שנחתם בחודש יולי, ובאופן כללי, מערכת היחסים שלו עם אובמה לא הייתה טובה במיוחד.

טרודו הליברלי צפוי להציג גישה אחרת. קנדה בהנהגתו צפויה לחזור לאמנת קיוטו, להתקרב לממשל האמריקני, ולחבר את קנדה לשיח הדיפלומטי של אירופה. מול ישראל, הוא ירצה להמשיך בהעמקת שיתופי פעולה ביטחוניים, כלכליים ותרבותיים, אבל עוד מוקדם לדעת כיצד יגיב לנושאים רגישים כגון בנייה בהתנחלויות או פגיעה בפלסטינים חפים מפשע תוך כדי פעילות צבאית. סימן חיובי אחד שצריך לשים לב אליו הוא שטרודו יצא נגד תנועת ה-BDS שמקדמת חרם על ישראל, ואמר כי חרמות כאלה רק מזיקים לתהליך השלום. למרות שבלשכת ראש הממשלה בירושלים ודאי מצטערים על לכתו של הרפר, היחסים בין המדינות צפויים להישאר טובים.

תאום אידיאולוגי של נתניהו. הרפר במהלך נאום בכנסת בשנת 2014 (צילום: עמוס בן גרשום, לע"מ)

נקודה מעניינת נוספת בהקשר הישראלי היא ניסיונו של הרפר, תוך כדי מערכת הבחירות, להעלות על ראש סדר היום את נושא האיסלאם הקיצוני בקנדה. זה קרה כאשר בית המשפט העליון במדינה פסל החלטה של הממשלה שאסרה על נשים הנשבעות במעמד קבלת אזרחות קנדית, לעשות זאת כאשר פניהן מכוסות בניקאב, כיסוי ראש המסתיר את כל הפנים מלבד העיניים. הרפר ניסה למנף את ההחלטה השנויה במחלוקת לטובת קמפיין הבחירות שלו, בשעה שטרודו נפגע בסקרים לאחר שדווקא הביע תמיכה בהחלטת בית המשפט.

אלא שלמרות שרבים בציבור הזדהו עם הביקורת של הרפר על ההחלטה, כאשר ראש הממשלה ניסה להפוך את הנושא למרכזי במערכת הבחירות, הוא דווקא ספג ביקורת. הוא הואשם בניסיון להסיח את דעתו של הציבור מהסוגיות האמיתיות שעל הפרק, לטובת "קמפיין הפחדה", שכן בכל תולדות קנדה, רק שתי נשים ביקשו להישבע עם ניקאב על פניהן. במדינות רבות בעולם, שליטים שנמצאים תחת ביקורת, מצליחים להדוף את טענות האופוזיציה באמצעות יצירת פחד מפני אויב פנימי או חיצוני. בקנדה זה לא עבד הפעם.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully