אלפים ליוו היום (שישי) בדרכם האחרונה את נעמה ואיתם הנקין, ההורים מההתנחלות נריה בשומרון שנרצחו אמש לנגד עיני ארבעה מילדיהם, בהר המנוחות בירושלים. הילד הבכור מתן בן התשע, שהיה עד לרצח הוריו, אמר עליהם קדיש. בין המשתתפים, נשיא המדינה ראובן ריבלין, ראש עיריית ירושלים ניר ברקת, הרב הראשי לשעבר ישראל לאו, מפקד פיקוד מרכז אלוף רוני נומה, פוליטיקאים ואנשי צבא.
ריבלין ספד בכאב לנעמה ואיתם. "'אין מספידין במועד', אבל אי אפשר לעמוד ולשתוק, אל מול אבא ואימא, נאהבים ונעימים, שיד מרצחים אכזרית גזלה אותם מילדיהם. כמו רבים בעם ישראל, למדתי על אישיותכם מאוחר מדי. הרב איתם, איתם. הבוקר הראו לי חלק מהיבול התורני הרב שחיברת בשנות חייך הצעירות. מה נאמר? שאיבדנו תלמיד חכם, אמיץ ומקורי? ענק, ונצר למשפחת ענקים, איש רוח שהיה גם איש מעשה, או שפשוט איבדנו אבא אוהב ואהוב?
"נעמה, 'יקושרו כולם, באגודה אחת, והן מכפרין, אלו על אלו'. זה הציטוט ממדרש רבה, שבחרת לשבץ בקישוט הסוכה היפה כל כך שהכנת בסטודיו שלך. ציטוט אוהב כל כך, מחבק כל כך, ציטוט שמחפש וזועק את היחד. לא הכרנו אישית, אבל לפני כמה חודשים בעקבות רציחתו של דני גונן השם יקום דמו, כתבת לי מכתב, מכתב מ'אזרחית שאכפת לה', כך חתמת. אני השבתי לך, השבתי לך שהארץ כולה שלנו היא, ובריבונותו אחריותנו לביטחוננו ולביטחון אזרחנו. הבטחתי שאמשיך לחבק את נפגעי הטרור ולבקר בכל בית בו כבה האור לנצח. לא חשבתי, לא העלתי בדעתי, שבביתך יכבה האור ואני, ואנחנו נחבק את ילדיך. את מתן הילל, את ניצן יצחק, את נטע אליעזר, ואת איתמר התינוק הרך. נעמה, אני מבטיח לך החיבוק של העם כולו לא יפסק. 'יקושרו כולם, אגודה אחת, והן מכפרין, אלו על אלו'. זו צוואתך, וכך היא תקוים, זו קרן היחד האמתית בה עמלת להשקיע", הוסיף הנשיא.
לקריאה נוספת:
נתניהו: "אנו גינינו את הפיגוע בדומא, מה פשר השתיקה מרמאללה?"
הפרות סדר בשומרון בעקבות פיגוע הירי; 4 גדודים הוקפצו לגדה
הגיש סיוע לאחר הפיגוע: "הילד מירר בבכי: 'הרגו את ההורים שלי'"
ריבלין המשיך: "אחי ואחיותיי, בני המשפחה, תושבי נריה, קהילת פדואל, ובני ההתיישבות כולה. אנחנו עומדים בפני מתקפת טרור אכזרית, ואתם עומדים בחזית המערכה, משלמים מחיר כבד מנשוא. מאז שובנו לארצנו ונאחזנו מחדש באדמתנו, אנו מתמודדים עם מתקפות שלא חדלו ולא פסקו. הטרור ליווה אותנו מראשית הבניין הלאומי כאן מתרפ"ט ועד תשע"ו. מעולם לא בנינו בגלל טרור ולא נחדול לרגע לבנות בגלל טרור. הטרור מעולם לא פגע ביסודות הבניין שלנו, ומעולם לא ערער את אחיזתנו בארץ. כך היה, כך הווה וכך יהיה. נילחם בטרור ללא מורא, ללא רחם, וללא מורך לב. נלחם וננצח כולנו. אנו נוהגים לומר, בבניין ציון תנוחמו. קשה לדבר היום על נחמה אבל יש קשר הדוק בין הבניין לנחמה. הבניין הוא המנחם אותנו. ברגעים הכואבים האלה כולנו מחבקים אתכם, מחבקים את היישוב, ומחבקים את המשפחה. בבניין ציון, בבניין ההתיישבות, ובבניין ארץ ישראל כולה ננוחם".
לאחר הספדו התפרצו לעבר הנשיא פעילי ימין. "תתבייש לך, אתה אומר שעמך בחר בטרור", קראו לריבלין על כך שאמר לאחר רצח משפחת דוואבשה בכפר דומא כי "עמי בחר בטרור".
חנה, אמו של איתם, ספדה: "עכשיו אנחנו הסבים נגדל את הילדים. איתם ונעמה, נגדל אותם בדרך שלכם. הלוואי שהיית מספיד אותי ולא אני אותך, היית משענת לאבא ולי. היית כמו אבא וסבא באהבת תורה ורוחב הדעת. ביושר חכמה וכישרון, איש הלכה בכל מאודו. סבא שלא הכרת בחייך ודאי מקבל עכשיו פניו של נינו.
"חיברת ספרך הראשון בהלכה בשנות העשרים שלך. ספרך השני על הלכות שבת עובר עימוד בימים אלה. היית מעיין נובע שאי אפשר לעצור בעדו. אבא היה רבך המובהק ואתה תלמידו, גם ביני לבינך היה קשר מיוחד.
"שמך התאים לך, היית תמים וצנוע, מאיר פנים ואידאליסט. משמצאת את נעמה המדהימה אינני זוכרת אותך מתלונן על כלום. כמה היה מדהים לראות את האהבה העצומה ביניכם. את המסירות הטוטאלית לילדים. נעמה, נכנסת למשפחתו לפני 12 שנה ומהרגע הראשון אהבנו אותך. אותה מידת צניעות של איתם הייתה בך. בתור רעיה ואם עוררת בי השתאות. הייתי שואלת את עצמי איך יכולה צעירה ושברירית להיות כל כך חכמה".
יגיל הנקין, אחיו של איתם, הוסיף: "לאיתם הייתה מעלה גדולה - הוא ידע לצחוק. כדי להיות רציני אתה צריך להיות קצת ליצן. הייתה לו עוד מעלה חשובה של רב - יושר".
חנן ערמוני, אביה של נעמה, אמר: "הותרתם לנו אתגר גדול לחנך את בניכם. עבדתם קשה, נוחו בשלום על משכבכם והשם יקום דמכם".
הילה, אמה של נעמה, הוסיפה: "מאתמול אני שואלת כל הזמן למה ביחד, למה את שניהם, ופתאום הבנתי ש'בחייהם ובמותם לא נפרדו'. חיבור כזה בין איש לאישה לא רואים.
"השארתם משפחה גדולה ומיותמת. מי האמין שלפני פחות מחודש חגגנו לכם 30 וכל החברים כתבו לכם מכתבי ברכה. השארתם את ילדיכם האהובים. נעשה כל מה שאפשר ברוח החינוך שלכם ונספר להם עוד ועוד עליכם. בת שלי אהובה כל כך, וחתן שלי אהוב כל כך, השם נתן והשם לקח, יהי שם השם מבורך".
תושבי נריה: "התגובה לפיגוע - בנייה ועוד בנייה"
ביישוב הקטן מתקשים לעכל את האסון. יוסי דרמר, דובר נריה, אמר כי "הלילה התחבר לבוקר, רוב האנשים כמעט שלא ישנו. האווירה קשה מאוד. זה אירוע קשה מאוד לכולם, אנחנו יישוב קטן שכולם מכירים פה את כולם", אמר.
לדברי דרמר, הממשלה צריכה להגיב מיד לפיגוע עם החלטה להרחיב את ההתנחלויות. "מי שיש לנו איתו עסק לא ניתן לו לשבור אותנו. התגובה שלנו צריכה להיות בנייה אנחנו צריכים עוד ועוד לבנות. להתפתח. לפני שנתיים-שלוש הייתה פה חצי מכמות המשפחות שעכשיו, אולי אפילו פחות. ברוך השם יש פה קליטה גדולה, אנשים מגיעים לפה. זאת התשובה שלנו", אמר.
הוא הוסיף כי היישוב חווה בעבר משבר דומה. "אנחנו למודי ניסיון מהנושא הזה. לפני 14 שנה ספגנו פה אירוע קשה ביותר של רצח משפחה בפיגוע בסבארו, שם נהרגו חמישה בני משפחה - שני ההורים, מרדכי וצירל, ושלושת ילדיהם הקטנים. זה היה אירוע קשה מאוד ולכן אנחנו לצערנו הרב כבר עברנו דברים כאלה. מה לעשות, אנחנו מתמודדים עם היום השלנו", תיאר.
על בני הזוג הנקין, שהמחבלים וידאו את הריגתם, אמר דרמר: "הם פה ביישוב שלוש שנים. הרב איתם ונעמה, זוג מאוד נחמד, ידידותי, הרב איתם תמיד חכם גדול, מרצה במדרשה בירושלים, שם אמו עובדת. הרבנית הנקין, מרצה חוקרת בקריית ארבע. משפחה מאוד חזקה ונחמדה. אנחנו יישוב קטן, בסך הכול 300 משפחות, כולם מכירים את כולם, כולם לומדים ביחד". לגבי ההלוויה הוסיף: "יצאו הסעות לירושלים. דאגנו שכל מוסדות החינוך יהיו פתוחים במהלך הבוקר, כדי שהורים יוכלו לנסוע להלוויה. נערכים לראות כיצד נמשיך הלאה".
גדודי השהיד עבד אל-קאדר אל-חוסיני מהזרוע הצבאית של פתח לקחו הלילה אחריות על הפיגוע. בהודעה שפרסמו נכתב: "אנו מזהירים את האויב מפעולות נגד האזרחים הפלסטיניים, מפני שכוחותינו יגיבו על התוקפנות באותו המטבע. אנו רואים בפעולות אלה פשעי מלחמה".
שלומית יעקובי, שכנה של בני הזוג הנקין, סיפרה: "התחושות מאוד קשות, לא הצלחנו לעכל בכלל. הלילה היה מאד ארוך, שחור וקשה. זה בלתי נתפס שמשפחה כל כך קרובה פשוט מתרסקת בכמה רגעים".
תושבי היישוב שמעו על האירוע בסביבות השעה 22:00 בלילה. "התחילו להגיע סמסים. הודיעו שיש נפגעים מהיישוב, אבל לא ידענו איזו משפחה. רק מאוחר יותר הותר לפרסום והדברים התאמתו: עשינו אחד ועוד אחד ניסינו להשיג אותם בניידים והם לא ענו, והתבשרנו על הבשורה הקשה", אמרה.
"איתם ונעמה היו אנשים אציליים מאוד, אנשי מידות, אנשי רוח ואנשי מעשה. גם בחיי היומיום שלהם, כל אחד בפן האישי שלו התפתח ובאמת פרח כל אחד לכיוונו. איתם לכיוונים של המחקר, של לימוד התורה, ונעמה לכיוון של הגרפיקה שהיא מאד פיתחה. במקביל הם בנו זוגיות מיוחדת מאוד. תמיד היו ביחד, משפחה לתפארת. הם השקיעו מאוד בחינוך של הילדים, היו איתם תמיד, השקיעו גם בפן המידתי של הילדים וגם בפן החינוכי והלימודי של הילדים. זו אבדה גדולה", הוסיפה.
לדבריה, "איתם ונעמה פה שלוש שנים, אנחנו הגענו אחריהם, זו המשפחה שקיבלה את פנינו לראשונה כשבאנו לבדוק את היישוב. אנחנו היינו בקרבה מאוד גדולה, בקרבה של סעודות שבת ביחד, סעודות חגים. היינו באותה שכונה אז הקשרים התהדקו, בחופש הגדול ובכל אירוע שצץ. איתם היה מעביר הרבה שיעורי תורה ביישוב וגם נעמה הייתה מעבירה. הייתה להם לשון מאוד מדויקת. נעמה כתבה גם מעבר לזה הרבה מאמרים והלשון שלה ידעה תמיד לקלוע בצורה טובה לדבר הנכון, עם הרבה קריצה וחוש הומור".
היא הוסיפה על בני הזוג כי "אני חושבת שאחד הדברים החזקים זה משהו שאמרתי כבר הרבה פעמים: הם לא מובנים מאליהם, בדרך כלל אדם חוזר לקחת את הילדים מהמעון או מהגן לבד או שולחים את הבית, או האישה עולה לבד, או אחד האחים מגיע, אבל אצל איתם ונעמה זה היה באופן קבוע ששניהם היו הולכים ביחד, עולים ברגל דווקא ותמיד בשיחה משותפת. תמיד ראיתי אותם משוחחים יחד. אני חושבת שזה משהו שהייתי לוקחת לחיים שלי, ואולי ללמד את כל עם ישראל מה זו זוגיות, בדברים הפשוטים והקטנים האלה, של להשקיע בלהיות ביחד ולשוחח ולדבר ולפתח את המקום הזה".
עזרא הירשברג, שכן נוסף של המשפחה, סיפר גם הוא על האווירה הקודרת בבוקר שאחרי האסון. "תחושות מאוד כבדות, אין לי מילה אחרת, קשות זה אפילו לא מסביר. קמתי הבוקר לצלצולים כבר, רציתי לקום ולחשוב שזה פשוט היה סיוט, אבל זה לא", אמר.
הוא סיפר על בני הזוג: "הכרנו אותם ממש טוב. הגענו ליישוב לפני שלוש שנים, כמעט ביחד, באותו זמן. גרנו שלוש משפחות אחד מהשני, קשר ממש טבעי איתם, גם ילדים באותו גיל, גם אנחנו באותו גיל. האמת היא שהם ישבו אצלנו בסוכה בסעודת החג, ממש בחג האחרון לפני שלושה ימים בדיוק, כל המשפחה המשפחה שלנו והמשפחה שלהם ביחד. חגגנו כמה פורים ושבתות ביחד והאמת שנעמה הייתה אצלנו בסוכה ממש לילה לפני שזה קרה, זאת אומרת לפני יומיים בלילה לדבר עם אשתי, הן היו ממש חברות טובות היא ואשתי.
"הם היו זוג ממש נחמד וחמוד, פשוט חמוד. כל הזדמנות שהייתה להם להיות ביחד, ראינו אותם ביחד. לא יודע אם היה עוד זוג ביישוב שמביא את הילדים לגן ביחד, כל יום למעון לאסוף אותם ביחד. בלילות היו מסתובבים ביישוב לעשות הליכות בלילה ביחד. חמודים כמו נערה ונער, כל הזמן ביחד. דאגו לילדים שלהם, ברוך השם ארבעה ילדים, ממש חמודים. הגדולים שכבר התחילו בית ספר כבר רואים שהם ממש נבונים, ממש מחוננים. ילדים ממושמעים ומנומסים, בבית שלנו ובבית שלהם", הוסיף.
"כל יום אנחנו חוששים פיגוע"
לדבריו, הרשויות לא פועלות מספיק כדי להבטיח את ביטחון התושבים באזור. "לא חסר אירועים וזריקות אבנים וכל מיני דברים אחרים, שלצערי הרב לא מטפלים בזה וזה רק עולה ועולה, כי אנחנו נותנים להם לעלות את זה ואנחנו צריכים להגיד די, אבל זה פוליטיקה. אשתי הייתה בנסיעה בכביש כששמענו מי זה. היא המשיכה לנסוע, כי ככה זה אנחנו תמיד דואגים כשנוסעים. אבל דואגים כמו שדואגים שפתאום יהיה לך פנצ'ר ב-120 קמ"ש: אתה לא דואג מזה כל שנייה, אבל אתה חושב שאולי זה יקרה. כך בטח קרה להם, הם תמיד אנשים זהירים ולא יודעים מתי זה יקרה, ולצערנו זה קרה".
הוא הוסיף: "זו הארץ שלנו, מי שרוצה להתארח בארץ שלנו אפשר, אבל אף בעל הבית לא נותן לאורח שלו להתנהג כאילו הוא בעל הבית. אנחנו צריכים להתנהג כמו בעל הבית פה, והם צריכים להתנהג כמו אורחים פה. אנחנו צריכים להיות עם גב כמו כל מדינה נורמלית אחרת, להתנהג עם פושעים ומחבלים. כי הם מחבלים, וזהו. הם מוזמנים פה לעבוד, גם אני וגם הם גרים בבתים שנבנו על ידי ערבים. הם מגיעים לכאן, עובדים ומתפרנסים אצלנו. רוב האוכלוסייה שלהם רוצה להמשיך כך, אני מניח. זה לא חיים פה כבר וזה קורה כל יום: עוד דריסה, ועוד זריקת אבנים ועוד בקבוק תבערה. די, זהו, הלוואי שיעשו משהו עכשיו, אבל חבל שזה צריך להגיע למצב שיש ארבעה יתומים. זה ממש חבל שזה צריך להגיע עד המקום הזה".
לדבריו, "אנחנו עומדים ביישוב נריה, אנחנו עומדים בשטח שהיה שממה לפני שהגענו לכאן. זה לא כמו במרכז, שהוציאו את הערבים מהכפרים שלהם, ובנו את הקיבוצים ואת הערים. אף אחד לא גורש מפה. אי אפשר להגיד לי שאני עומד על חורבות של בית של ערבי עכשיו. בתל אביב קשה לך להגיד את זה. אנחנו פה בארץ שלנו והסיבה שיש איזושהי תחושה שזה בשטחים מעבר לקו הירוק אז זה מסוכן, זה רק בגלל שאנחנו, שהמדינה נתנה את הגושפנקה לתת איזה רמז, איזו תחושה שאולי זה לא שלנו. אם היינו בנריה, בכל יהודה ושומרון, בעזה ובסיני, מתנהגים כאילו שזו הארץ שלנו - כבשנו אותה, זו הארץ שלנו, זו המולדת שלנו, זה כתוב בתורה, לא משנה מה, זה שלנו - אז היינו יכולים להיות בעלי גאווה יהודית, כמו שצריך".
(עדכון ראשון: 08:20)
