בית המשפט המחוזי בנצרת הרשיע היום (רביעי) את חוסיין חליפה, בן 35 מהיישוב אעבלין שבגליל, ברצח שלי דדון, תושבת עפולה בת 20 במאי בשנה שעברה. חליפה נשלח למאסר עולם בכלא והוטל עליו לשלם פיצויים בסך 250 אלף שקלים לכל אחד מהוריה של דדון. "על השאלה שבפתח דברינו מי הוא הרוצח השפל שרצח את שלי בדמי ימיה, התשובה ברורה וחד-משמעית הנאשם שבפנינו הוא הוא הרוצח", קבעו השופטים. דברי השופטים וההודעה על הכרעת הדין פורסמו בטעות על ידי דוברות בתי המשפט עוד בטרם החל הדיון באולם.
במהלך הדיון פנתה לשופטים אמה של דדון, אילנה, ואמרה להם בדמעות: "אני כאן להשמיע את קולי ואת קול משפחתי. שלי הייתה הנסיכה שלי. היא סבלה מבעיות רפואיות קשות, ולמרות זאת התעקשה לשרת בצה"ל. היא הייתה מקור השמחה בבית. היא חשבה שבמדינה שלה היא תהיה עצמאית ומוגנת, עד שהרוצח הנתעב רצח אותה בלי רחמים מכיוון שהיא יהודייה".
"לא ייתכן", המשיכה, "שנהג מונית עם תעודת זהות ישראלית יבגוד במדינה. היא נרצחה בגלל אמונתה ודתה. מגיע לו לסבול כמו שאנחנו סובלים. הוא מחבל לכל דבר. יש להרוס את ביתו. חשלול ממנו ביקורים ושלא יזכה לחנינה אלחם עד שארית כוחותיי שהוא לא יראה אור יום. שלי, אני פה בשבילך".
לקריאה נוספת:
הנאשם ברצח דדון כתב: "אל תאמין לאישה גם אחרי מותה"
אבי הנאשם ברצח שלי דדון למומחית התביעה: "שקרנית"
"הנאשם ברצח שלי דדון אמר לי שהרצח הוא מעשה גבורה"
גם היום טען חליפה בפני השופטים: "לא עשיתי דבר", אך במהלך המשפט הוצגו ראיות שהצביעו על חליפה כמי שאכן ביצע את המעשה, ובהן הדם שלה שנמצא במוניתו ודגימת די-אן-איי מתחת לציפורן שלה, שתאמה את הפרופיל הגנטי של חליפה. התובעת, עו"ד אילנה ירושלמי מפרקליטות מחוז צפון, אמרה כי "הודאתו של הנאשם היא בחוזקה גדולה והוא ידע פרטים מוכמנים רבים".
עם תחילת המשפט כפר חליפה בהודאתו וטען כי לא הוא רצח את דדון. עורכי דינו, עלא סולימן ו-וואסים שחאדה מהסניגוריה הציבורית, טענו כי "ההודאות נגבו ממנו בדרכים לא חוקיות, תוך הפעלת לחץ אדיר עליו - כולל אלימות פיזית". האלימות, לטענת הסניגורים, כללה "כבילת ידיו במשך 15 או 16 שעות מאחור על כיסא, תוך התקרבות של החוקרים לעבר פניו, צעקות כלפיו תוך הפניית אצבע מאשימה לעברו ואיומים שהוא יישאר בבית סוהר לשנים רבות, ואף לכל חייו".
על אף הערכת השב"כ שלפיה המניע לרצח היה לאומני, כתב האישום לא ייחס לחליפה מניע ברור למעשה. עם זאת, משרד הביטחון הודיע כי אישר את אירוע הרצח של דדון כאירוע איבה, והחליט להכיר בה כנפגעת פעולת איבה. בהתייחס לכך, במשרד הביטחון הודיעו כי "את ההחלטה קיבלה הרשות המאשרת במשרד הביטחון, המוסמכת לכך על פי חוק נפגעי פעולות איבה, וזאת לאחר שהוצגו בפניה ממצאי החקירה, מהם עולה יסוד סביר כי דדון נרצחה על רקע לאומני".
על פי כתב האישום, ב-2 במאי יצאה שלי בשעות הבוקר מביתה שבעפולה בדרכה לריאיון עבודה. חליפה אסף אותה במונית שלו במגדל העמק. במהלך הנסיעה התפתחה בין השניים שיחה שתוכנה לא ידוע, ובמהלכה סטה חליפה מסיבה לא ברורה ממסלול הנסיעה והסיע את דדון למגרש חנייה נטוש בפאתי אזור התעשייה בעיר. שלי, שהחלה לחשוש בשלב זה, התקשרה לבת דודתה ופתחה עמה בשיחה, שבמהלכה לחשה לבת דודתה כי היא נמצאת "במונית אחת המפחידות" וכי היא "לא נושמת". לאחר מכן נותקה השיחה.
בשלב זה, על פי כתב האישום, החליט חליפה לרצוח את דדון. בהגיעם למגרש, כך נטען, עצר חליפה את המונית ויצא ממנה. הוא נטל סכין ארוכה וחדה ודקר את דדון שוב ושוב בעת שהיא מנסה להימלט מפניו, ללא הצלחה. "במשך דקות איומות, גם כשהיא נגררת על ידו ממקום למקום, דקר הנאשם את שלי דקירות עמוקות; במותניה, בגבה, בגרונה, באמתה, בירכה, בחזה ובאחוריה - ללא רחם", נכתב בכתב האישום. "שלי נאבקה בנאשם, ניסתה להגן על עצמה מפניו באמצעות ידיה ואף שרטה אותו, אך לא היה בכך די. לבסוף, השאיר אותה הנאשם, במגרש, מתבוססת בדמה ונסע מהמקום. שלי נותרה במגרש, שכובה על גבה, פצועה ודקורה, עד למותה".
לאחר המעשה, כך עולה מכתב האישום, נמלט חליפה מהמקום, ובדרך השליך את הטלפון הנייד של דדון מחלון המונית. בהמשך הוא השליך את ארנקה בכפר חג'אג'רה, ושב לביתו. כתב האישום מייחס לחליפה גם ניסיון לטשטש את הראיות על ידי כך שניקה את המונית. "במעשיו גרם הנאשם למותה של שלי בכוונה תחילה וזאת לאחר שהחליט להמיתה בדם קר בלא שקדמה התגרות בתכוף למעשה", נכתב בכתב האישום.
(עדכון ראשון: 8:01)