(צפו: נתניהו מסרב לקליטת פליטים מסוריה)
הצעתם של ח"כ יצחק הרצוג (המחנה הציוני) וח"כ אלעזר שטרן (יש עתיד) לקלוט מאות פליטים סורים המידפקים על שערי אירופה זכתה לתגובות צוננות במערכת הפוליטית, אך אישור ההצעה לא יהווה תקדים. ישראל כבר קלטה בעבר פליטים, בהנחייתו של ראש הממשלה דאז מנחם בגין.
בסוף שנות ה-70 הורה בגין, חודש לאחר היבחרו לתפקיד, על קליטתם של פליטים וייטנאמים שנמלטו מארצם קרועת המלחמה בסירות, ונאספו על ידי אניות ישראליות.
משבר הפליטים - כתבות נוספות
גרמניה קורסת תחת עומס הפליטים; אירופה תפעל לחלוקתם באיחוד
נתניהו נגד הפליטים: ישראל מדינה קטנה; הרצוג: שכחתם מה זה להיות יהודים
החלה הקמת גדר בגבול ירדן; יעלון: אירופה מוצפת נחילי פליטים
הפליטים הגיעו בכמה גלים, כשהקבוצה הראשונה מנתה 179 בני אדם. סירתם נסחפה ואיש לא סייע להם למעט ספינת משא ישראלית ששייטה באזור וייטנאם ומשתה אותם מהמים. כשהובהר שאף מדינה לא מוכנה לקלוט את הפליטים, הודיע בגין כי ישראל תעניק להם אזרחות. "עם ישראל, שידע רדיפות ויודע, אולי, יותר מכל עם אחר, את משמעות המושג 'פליט', לא יכול היה לראות בסבלם של אומללים אלה", אמר אז. האזרחים החדשים שוכנו באופקים.
בסך הכול קלטה ישראל בשנים 1977-78 כ-500 פליטים. ב-1979 הודיעה ממשלת ישראל על קליטת קבוצה נוספת בת כ-200 פליטים שעמדו בקריטריונים שגיבשה ישראל על סמך ניסיון העבר.
אחד מאותם "אנשי סירות" הוא האי פאן, תושב אזור בן 45 שהגיע לישראל בגיל 6 עם הוריו ושלושת אחיו. משפחתו נמלטה מווייטנאם בשל העובדה שאביו היה לוחם מטעם הדרום. "לא ממש ידענו איפה זה ישראל. העיקר היה לברוח כי הצפוניים דאגו שכל מי שלחם ישלם את המחיר", נזכר פאן. "סירות רבות לא הסכימו להעלות אותנו. קברניט של סירה ישראלית עצר על דעת עצמו, אסף אותנו ולקח אותנו להונג קונג, שם היינו כמה חודשים עד שישראל קיבלה אותנו.
"אני מאמין שאם היינו נשארים בווייטנאם היינו סובלים ואבא שלי היה משלם בחייו. זה מה שהציל את חיינו", אומר פאן אחרי שנים ארוכות שבמהלכן גם שירת בצה"ל ואף התגייר. "הגיוס לצה"ל היה מעין הכרת תודה ותמיד אהבתי את הדת, את שיעורי תנ"ך. אחרי שביקרתי בווייטנאם הבנתי שאני לא שייך לשם ובחרתי להתגייר".
באשר לפליטים הסורים מתקשה פאן לדבר נחרצות. "מצבי היה שונה ממצבם כי ויאטנם לא הייתה בקונפליקט עם ישראל ואנחנו הגענו כקבוצה קטנה. היום מדובר בכמויות של אנשים והם לא בדיוק אוהדי ישראל", הוא אומר בזהירות. "הלב שלי איתם אבל כישראלי ברור שזו סוגיה מורכבת. אם נסתכל על המצב בכללותו, אני לא בטוח שהמדינה תוכל להתמודד עם זה, כשעם האריתריאים שחיים כאן לא מצליחים להתמודד".
נתינים זרים נוספים שאותם קלטה ישראל - אף שאינם פליטים בהגדרה - הם אנשי צד"ל (צבא דרום לבנון), שעברו את הגבול לישראל לאחר נסיגת צה"ל מלבנון בשנת 2000. עם נסיגת צה"ל, שהפתיעה גם את אנשי צד"ל עצמם, הידפקו על ה"גדר הטובה" כ-6,557 לוחמי הארגון ובני משפחותיהם שחששו מנקמת חיזבאללה. לאחר דיון חירום הוחלט לאפשר להם לעבור את הגבול לשטח ישראל.
לאחר קליטתם ופיזורם בבתי הארחה שונים, בעיקר בצפון, קיבלו האנשים תעודות זהות כתומות כשל תושב ארעי וכעבור ארבע שנים קיבלו אזרחות ישראלית מלאה. רובם התיישבו בערי הצפון והלוחמים הדרוזים השתלבו בכפרים דרוזיים.
בינואר 2002, התקבלה החלטת ממשלה מס' 720, שקבעה כי יפוצל הטיפול בלוחמי צד"ל ובני משפחותיהם. "המנהלה הביטחונית לסיוע" טיפלה בקבוצה מסוימת שכללה אנשי צד"ל בכירים וכאלו שהיו בקשר עם זרועות הביטחון הישראליים בעוד הטיפול בכ-600 משפחות נוספות הועבר למשרד לקליטת עלייה. במקביל, מאות משפחות בחרו לעזוב את ישראל וחזרו ללבנון.
במהלך השנים טענו אנשי צד"ל שהמדינה הפקירה אותם ולא עשתה כל שביכולתה לעזור לשילובם במדינה. עם זאת, בשנת 2006, לאחר מלחמת לבנון השנייה, בחרו משפחות נוספות של לוחמי צד"ל לעבור לישראל לאחר שקיבלו איומים מצד חיזבאללה. כיום חיים בישראל כ-2,700 אנשי צד"ל ובני משפחותיהם.