כשלגוף נגמר הדלק: איך נראית הידרדרות במצב של שובת רעב?

שביתת הרעב של מוחמד עלאן, וההרעה במצבו, חייבה את הרופאים לבצע הערכת מצב במטרה לקבל מושג על ההשפעות הרפואיות. בדיקת ה-MRI גילתה שכבר הופיע נזק מוחי, אשר עלול להיות בלתי הפיך. אף שהוחלט להשהות את המעצר המנהלי נגדו, ונראה כי שביתת הרעב בפני סיום, שוב חלה הרעה במצבו של עלאן והוא הורדם.

ד"ר עירית חרמש, סגנית מנהלת המכון הגסטרואנטרולוגיה ברמב"ם והמנהלת הרפואית של התזונה הקלינית בבית החולים, הסבירה בריאיון לוואלה! NEWS על הנזקים הגופניים והמוחיים שעשויים להופיע בקרב שובתי רעב. "התגובות הגופניות של הגוף לאחר שהוא מפסיק לאכול תלויות בזמן", אמרה. בטווח הקצר, הגוף נכנס למצב של רעב, ומשתמש במאגרים הקיימים כדי לייצר אנרגיה.

עוד בנושא
בג"ץ ביטל את צו המעצר המנהלי נגד עלאן; המשפחה: "נעשה צדק"
סיפורם של האסירים ששבתו רעב ומתו במהלך הזנה בכפייה
מהומות בהפגנות למען שובת הרעב; אבנים יודו על שוטרים

לדבריה, בטווח הבינוני, בשבוע-שבועיים שלאחר שביתת רעב, הגוף נכנס למשטר של שימור עצמי ומוריד למינימום את כל הפעילויות שהוא יכול לוותר עליהן. "ישנה האטה בפעולת מערכת העיכול וטמפרטורת הגוף יורדת אבל המוח ממשיך לעבוד באופן מלא. המוח הוא אחד האיברים שהגוף משמר לתקופה ממושכת", ציינה. מעבר לטווח של השבועיים מתחילים לראות תופעות כמו הירדמות ממושכת, פיתוח מחשבות שווא, ותופעות נוירולוגיות של פגיעה בתנועה או ביכולת החשיבה. "יכולות להופיע גם תופעות פסיכיאטריות, בעיקר חששות, ומחשבות פראנואידיות וכן גם תיתכן פגיעה בכושר קביעת ההחלטות. הסיבה לכך היא מחסור חמור בוויטמינים – נגמר לגוף הדלק שלו".

באשר לשאלה כמה זמן יכול שובת רעב לשרוד ללא מזון, השיבה ד"ר חרמש כי כל מקרה הוא ייחודי ותלוי בנתונים אישים בסיסיים ובמאגרים הקיימים. "זה יכול להגיע עד 90 יום לכל היותר, אף שיש דיווחים על מישהו ששרד יותר מזה, אבל טווח ה-90 ימים הוא גבול סביר. מדובר כמובן בהישרדות במצב מאוד לא טוב. גם אם יזינו את שובת הרעב לאחר הטווח הזה, לא אומר שלא נגרמו לו נזקים בלתי-הפיכים, בין בפגיעה נוירולוגית בשל חסכים ספציפיים, ובין אם בפגיעה בשריר הלב, שהיא לא בהכרח הפיכה. יכולה בהחלט להתפתח אי-ספיקת לב".

רופאיו של עלאן דיווחו אמש כי על אף שהוא שובת רעב כבר יותר מ-60 ימים, טרם נגרמו לו נזקים מוחיים משמעותיים. על פי דבריה של ד"ר חרמש, הצהרה זו יכולה להיות זמנית. "גם בשלב הזה לא בהכרח שיש לו חסר נוירולוגי אבל ככל ששביתת הרעב נמשכת, כך הסיכון לפגיעה מוחית גדול יותר. אין נוסחה קבועה וזה מאוד אינדיבידואלי. פגיעות מוחיות עשויות להתבטא בכל פונקציה שממלא המוח. המוח אחראי על כל התהליכים בגוף, בין היתר על הראייה, כושר שיפוט, מערכת קבלת החלטות וכדומה, ולא ניתן לדעת מה הנזק המוחי לפי חלוקה של ימים", אמרה והוסיפה: "הישרדות לאורך תקופה ממושכת של אי-אכילה תלויה בקלוריות, בחלבונים, במים, במלחים ובוויטמינים. אם מדובר בפגיעה מוחית הדבר העיקרי שגורם לכך תוך שבועיים-שלושה זה חסך ויטמינים. אם מספקים ויטמינים, מים ומלחים תיתכן הישרדות לאורך תקופה יותר ממושכת".

לאורך כל תקופת טיפולו של עלאן בבית חולים ברזילי, אמרו רופאיו כי הם מייצבים אותו באמצעות מערכות תומכות גוף אך כשהורדם והונשם רופאיו נתנו לו ויטמינים, מלחים ותרופות בעירוי, אותם ביקש להפסיק אתמול משהעירו אותו. "נשאלת פה השאלה מהי תזונה", התייחסה ד"ר חרמש לנושא. "האם ויטמינים ומלחים הם תזונה? זה דיון פילוסופי. כשהיו לנו שובתי רעב ברמב"ם הזנתי אותם בפחית מזון רפואי, זה שווה ערך לתרופה וכך גם הצגתי את זה לחולים. פחית שווה למנה אחת של אנטיביוטיקה. מבחינתי הגדרה של תרופה בהקשר הזה היא מאוד ליברלית".

גם אם שביתת הרעב של עלאן תסתיים בעודו בחיים, נדרשת מיומנות גבוהה וזהירות רבה בקרב הרופאים המטפלים בו. "כשמתחילים להזין מישהו אחרי תקופה ממושכת של רעב, צריך לעשות זאת מאוד בזהירות, אפשר למות מזה. קוראים לתופעה הזאת 'תסמונת הזנה מחדש' והיא תוארה אחרי הרעב הגדול בהולנד או בקרב ניצולי שואה לאחר מלחמת העולם השנייה", הסבירה. לדבריה, "הסיבות לתמותה במקרים של אחרי רעב ממושך הן נדידה של מלחים מהדם לתוך התאים והחוצה. שינויים כאלה מובילים למוליכות חשמלית, מה שעשוי לגרור את הפסקת פעילות הלב שגם כך מדולדל בגלל תת התזונה. סכנות נוספות הן שהגוף שורף את האוכל ומייצר פחמן דו-חמצני, אותו צריך לנשוף החוצה, אבל בגלל ששרירי הנשימה מדולדלים, יכולה להיווצר אי-ספיקה נשימתית. זה דורש מיומנות מאוד גדולה ולמרות המיומנות עלולים למות".

(עדכון ראשון: 23:06)