הזינוק בסקרים של שני המועמדים הקיצוניים והאנטי-ממסדיים בבחירות המקדימות לנשיאות, דונלד טראמפ מהמפלגה הרפובליקנית וברני סנדרס מהמפלגה הדמוקרטית, הופך את מערכת הבחירות לנשיאות להרבה יותר מרתקת מכפי שהיה ניתן להעלות על הדעת. חצי שנה לפני הבחירות המקדימות שבהן ייבחרו המועמדים לנשיאות מטעם שתי המפלגות, ונדמה שמעולם לא היו בחירות מקדימות כה מרתקות שמושכות כל כך הרבה עניין תקשורתי וציבורי.
נתוני הסקר האחרון שערכה רשת "פוקס" מעלים כי מבין 17 המועמדים במפלגה הרפובליקנית, מובילים דווקא שני המועמדים היחידים ללא ניסיון פוליטי: איש העסקים המיליארדר דונלד טראמפ, שזוכה ל-25% תמיכה, ואחריו מנתח המוח האפרו-אמריקני בן קרסון, עם 12% תמיכה. ג'ב בוש, מרקו רוביו וסקוט ווקר מתרסקים בסקרים.
במפלגה הדמוקרטית נרשמה ירידה בתמיכה בהילרי קלינטון, לראשונה מאז החלה בקמפיין לנשיאות, שעומדת כעת על 49% תמיכה. אמנם היא עדיין מובילה בבטחה, אבל היהודי מברוקלין בן ה-73 והמבוגר מכל המתמודדים, ברני סנדרס, מתקרב לקלינטון עם 30% תמיכה. מדובר בצמצום פערים משמעותי, כשרק לפני חודש הובילה קלינטון על סנדרס עם 59% תמיכה, לעומת ה-19% להם הוא זכה. כבר לפני שבועיים החל סנדרס לצמצם את הפער ל-29% וכעת הוא עומד על 19% בלבד.
עוד בנושא:
הסוציאליסט היהודי שקורא תיגר על הילרי קלינטון
השערורייה החדשה של טראמפ: "מגישת העימות דיממה מכל מקום"
מעשרה יוצא אחד: הרגעים הגדולים של העימות הרפובליקני הראשון
נתוני סקרים אחרונים שהגיעו מאייווה ונמיו המפשייר, שתי המדינות הראשונות שיצביעו בפריימריז למפלגה הדמוקרטית בפברואר 2016, ממחישים יותר מכל את התאוצה שתפס סנדרס. לפי סקר רשמי שנערך בימים האחרונים באייווה, הילארי מובילה על סנדרס בבטחה עם 50% תמיכה לעומת 31% לסנטור מוורמונט. אולם לפני יומיים פורסם באתר של מדינת אייווה תוצאות סקר שערכה בקרב מצביעים דמוקרטים, שבו זוכה סנדרס ל-52% תמיכה, למול 41% בלבד לקלינטון. גם בניו המפשייר נרשם מהפך בסקר שערכה רשת CNN בשבוע שעבר, שבו סנדרס זוכה ל-44% תמיכה מול 37% בלבד לקלינטון.
יחד עם זאת, יש לסייג ולומר כי מדינת ניו המפשייר שבצפון-מזרח ארצות הברית, היא שכנה של ורמונט, שאותה מייצג סנדרס בקונגרס, ופעילותו בה מוכרת היטב. שנית, הדמוגרפיה בניו המפשייר, שבה כוח המצביעים הוא מבוגר יותר, לבן יותר ומשכיל יותר - תואם את קהל התומכים של סנדרס, ומהווה מיעוט בקרב קהל המצביעים הדמוקרטי במרבית המדינות. שלישית, יש לזכור שהקמפיין של קלינטון הוא הרבה יותר עשיר ומוקצים לו הרבה יותר אמצעים, בין היתר מתרומות.
בכל זאת, המומנטום הוא עם סנדרס, וזאת על אף התעלמות התקשורת המסורתית ממנו עד לאחרונה. לכל כנס פוליטי שהוא עורך מגיע קהל עצום של רבבות - הרבה יותר מאשר לכל מועמד אחר - כולל טראמפ הרפובליקני וקלינטון. לכנס של סנדרס שנערך בשבוע שעבר בסיאטל, הגיעו 19 אלף בני אדם שמילאו את האצטדיון עד אפס מקום, כך ש-9,000 תומכים נלהבים נותרו מחוץ להיכל. בסך הכול, 150 אלף בני אדם השתתפו בכנסים שערך סנדרס בשבוע אחד בלבד של הקמפיין שלו לנשיאות.
במטה הקמפיין של קלינטון מודאגים מאוד מהמגמה המסתמנת. וכנראה שבצדק, לאור העובדה שהקמפיין שלה עייף, היא נעדרת כריזמה והיא לא כל כך טובה בסיסמאות. בנוסף, במחנה שלה מודאגים מההסתבכות שלה עם ניהול "קרן קלינטון", שבה מחזיקים היא ובעלה, הנשיא לשעבר ביל קלינטון, ומפרשת השימוש שלה במיילים פרטיים כאשר כיהנה כשרת החוץ.
לאחרונה התברר שבתקופתה כמזכירת המדינה, השתמשה קלינטון בין היתר בחשבון הדואר האלקטרוני הפרטי והלא-מאובטח שלה, ולפי החשדות העבירה דרכו חומרים מסווגים. קלינטון מכחישה את הטענות, אך עד שיוסרו החשדות הפרשה רודפת אותה ומייצרת עבורה תדמית בעייתית. ועדת חקירה של הסנאט שמנוהלת על ידי גורמים רפובליקנים משקיעה המון כסף ומאמצים כדי לחקור את הפרשה, בניסיון לקעקע ולהשחיר את שמה.
המועמדים הרפובליקנים מנצלים את המצב כדי לתקוף את קלינטון ללא הרף. טראמפ יצא, כהרגלו, החד מכולם. "זה עניין פלילי", הוא הגדיר את הפרשה ושיגר טענה ספקולטיבית: "סין ורוסיה בוודאי אספו חומרים מסווגים מהמייל של קלינטון שאנחנו לא יודעים עליהם". לטראמפ אין ספק כי "הילרי בלתי אמינה, והציבור מבין שאי אפשר לסמוך עליה".
טראמפ, השופע ברעיונות מדיניים וכלכליים קיצוניים והנוהג להתבטא באופן בוטה נגד כל נושא וכל אדם, ממשיך להוביל בבטחה את המחנה הרפובליקני כשהוא מאגף את כולם מימין. וסנדרס, שמגדיר עצמו בגאווה כ"סוציאליסט" ושואף להפוך את ארצות הברית לשבדיה מבחינה חברתית-כלכלית, מאגף את כולם משמאל וצובר תאוצה סנסציונית. מדובר, כאמור, בנתונים מפתיעים שהתשובה להם היא תרבותית. התרבות האמריקנית-המערבית, שנכבשה על ידי הטלפונים החכמים והמדיה החברתית, הגיעה לזירה הפוליטית.
רק לפני כמה חודשים אמרה שרת החוץ לשעבר של ארצות הברית, מדלן אולברייט, כי הציבור האמריקני "פונה לפוליטיקאים דרך אמצעי תקשורת של המאה ה-21 ומקבל תשובות באמצעי תקשורת ששייכים למאה ה-20, מידי פוליטיקאים שנוהגים וחושבים כמו במאה ה-19". טראמפ וסנדרס מציגים את התרבות התקשורתית החדשה והבלתי-מתווכת בשיאה וסוחפים דרך הטוויטר והפייסבוק המוני מעריצים, שחלקם גם מגיעים לכנסי הענק שהם עורכים.
מדובר בנושא מרתק בהחלט שיילמד בבתי ספר לתקשורת וישפיע בעתיד גם על הבחירות בישראל ובכל העולם המערבי. הצורך של הציבור להישאר מחובר ומעודכן, במה שניתן לכנות "התמכרות דיגיטלית", הוא חלק מהפרעת הקשב הבלתי-נמנעת שכל התרבות האנושית צועדת לעברה.
המאפיין הבולט של הפצת המידע במדיה החדשה הוא הצורך לייצר עניין וריגוש בתדירות גבוהה. לכן, ניתן לכנות את התרבות החדשה "תרבות הקישקע", במסגרתה הרבה יותר חשוב להיות צעקני מאשר מתון, שקול ורציונלי. דווקא השינויים הטכנולוגיים הם אלה שהפכו אותנו לפחות רציונליים, משום שכאשר נדרשים לזמן תגובה מידי לכל אירוע על מנת להגיע לכמה שיותר קהל, קיימת הנטייה לפעול קודם כל מהבטן, מהתת-מודע.
בעבר, תרבות התקינות הפוליטית הרגה את תחושות הבטן, שכיום צפות בחזרה החוצה. היום, פוליטיקאים הופכים לפופולריים כאשר הם מביעים עמדות "חד-משמעיות", או במלים אחרות - קיצוניות. לפיכך, אין זה פלא שהיוזמות הסוציאליסטיות והקיצוניות של סנדרס משכו המוני תומכים תוך זמן קצר, או שההתבטאויות של טרמאפ משתחלות בכל פעם מחדש לכותרות. הפרשנים הפוליטיים, שאינם רגילים לשינוי "כללי המשחק", לא מצליחים להבין כיצד הוא ממשיך להוביל בבטחה את הסקרים? אך הציבור, ובעיקר האוכלוסייה הצעירה, כמהה לקבל תשובות חדות ומהדהדות לשאלותיו, וכמובן ששנינות ויכולת הברקה מילולית אינן מזיקות. מתינות, מאידך, נתפסת כתפלה, אפורה, לא מעניינת ושאינה צדה את התקשורת. כי למי יש זמן וכוח לעיין בתכנית שלמה, כשאפשר לנסח כל דבר בצורה פשוטה ומובנת, בכמה שפחות מילים ותווים?
"תרבות הקישקע" מובילה לאינסוף לייקים ורטוויטים ברשתות החברתיות
"תרבות הקישקע" היא צעקנית, חמה, דורשת פתרונות מידיים וסיפוק של הרצונות בטווח קצר. כך זוכים טראמפ וסנדרס לאינסוף לייקים ו"ריטוויטים". מול טראמפ ניצב כאמור ג'ב בוש שבסקר "פוקס" האחרון נתפס כמועמד המוביל לנשיאות עם 67% תמיכה. אבל בוש, על הקמפיין שלו, ובעיקר האישיות שלו, שנתפסת כאפורה, ממלכתית ולא מעניינת, לא מספק את הסחורה באמצעי התקשורת. התוצאה היא ברורה, הוא מתרסק בסקרים ומידת התאמתו לתפקיד הנשיא נתפסת כרגע כעניין שולי למדי.
דפוס נוסף שהתגלה בקמפיין לנשיאות הוא הקשר, או יותר נכון, חוסר הקשר בין כמות התרומות שלהם זוכים המועמדים לאחוזי התמיכה שלהם בציבור. בעוד שבוש זוכה בקמפיין הבחירות שלו להכי הרבה תרומות, מצד הכי עשירים, טראמפ מממן את הקמפיין שלו בעצמו ואף הצהיר שיוציא עד מיליארד דולר מכיסו על קמפיין הבחירות שלו. ובצד הדמוקרטי, יותר מ-80% מהתרומות של סנדרס הגיעו מן ההמונים והן לא עולות על 200 דולר. זאת בניגוד ליתר המועמדים בשתי המפלגות, שמאחוריהם ניצבים תורמים מאוד עשירים, מאוד נדיבים ובעלי אינטרסים.
בימים האחרונים נערך לפי המסורת פסטיבל פוליטי גדול באייווה, שאליו הגיעו כל המועמדים משתי המפלגות. סנדרס, כהרגלו, משך הכי הרבה קהל לכנס שערך. טראמפ הגיע למקום במסוק הפרטי שלו, מסוג "סיקורסקי" שהוסב לצרכיו האישיים של המיליארדר ומכונה "טראמפ פורס 1" - קריצה לשם המטוס הנשיאותי "אייר פורס 1". הוא יצא מהמסוק עם מכנס חאקי וכובע בייסבול אדום שעליו הסלוגן של הקמפיין שלו: "להפוך את אמריקה לגדולה יותר". מאות אנשים התקרבו למסוק בתקווה ללחוץ לטראמפ את היד ולהצטלם איתו. התגודדו סביבו גם עשרות ילדים שחלקם אף זכו לסיבוב על המסוק. לשאלתו של אחד מהם, ילד בן תשע, ענה טראמפ: "כן, אני באטמן".
אחרי כשעה שבה חזר על משנתו הפוליטית ובעיקר תקף את קלינטון, עלה טראמפ על המסוק וטס מהמקום. למחרת חשף לראשונה תכנית מפורטת שהגה נגד ההגירה הבלתי-חוקית ממקסיקו, שאותה פירט במסמך מהפכני באורך 1,900 מילים. התכנית כוללת בניית חומה על הגבול שמקסיקו תממן לבדה, שלילת ההכרה באזרחות האמריקנית שניתנת לילדים של מהגרים לא חוקיים שנולדים על אדמת ארצות הברית - מתוקף התיקון ה-14 לחוקה - ושילוש של כמות השוטרים המוצבים בגבולות ובמחלקת ההגירה.
כמעט כל הפוליטיקאים והפרשנים גיחכו על התכנית, טענו שהיא "אבסורדית", "פופוליסטית" ובעיקר "בלתי ריאלית" ו"לא ישימה". אבל תומכי טראמפ רואים בה תכנית "אמיצה" ו"ישימה". טראמפ פירט בה בדיוק כיצד מקסיקו תשלם על החומה, ואם תתנגד לכך - אפשר יהיה לקצץ את הסיוע האמריקני שניתן למקסיקו, שנאמד ברבע מיליארד דולר בשנה.
התכנית מסמלת עליית שלב בקמפיין. טראמפ כבר לא מסתפק בסיסמאות ומתחיל להציג תכניות רדיקליות מפורטות. אז המועמד הרפובליקני האפור מייק האקבי יכול להמשיך להתלונן, כפי שעשה ברשת "פוקס" השבוע, ש"טראמפ מקבל חשיפה תקשורתית פי עשרה ויותר מכל מועמד אחר". אך יש לכך סיבה - הוא מעניין והוא מדבר להמונים.
סנדרס חולם להיות הנשיא היהודי הראשון בתולדות ארה"ב
בזמן שהמועמדים הרפובליקנים מתקיפים רק את קלינטון, טראמפ היה הראשון לזהות את עלייתו של סנדרס ולתקוף אותו לאחר שבשבוע שעבר השתלטו לסנדרס על המיקרופון באחד הכנסים שערך שתי פעילות למען זכויות אפרו-אמריקנים. "ריחמתי עליו, אבל האירוע הזה מראה שהוא אדם חלש", אמר טראמפ. "לי דבר כזה לא היה קורה".
סנדרס, שחולם להיות הנשיא היהודי הראשון בתולדות ארה"ב, מוביל קמפיין שמבוסס על ביקורת נוקבת כלפי חוסר השוויון הכלכלי בארצות הברית ונגד הכסף שמשחית את הפוליטיקה. סנדרס מדבר בעד השכלה גבוהה בחינם ולכולם, יוזם שורת רפורמות סוציאליסטיות מרחיקות לכת, ובמקביל מתבטא נגד המיליארדרים ששולטים במדינה. היהודי מברוקלין, דובר יידיש שהוריו נמלטו מפולין בתקופה השואה, מגדיר את עצמו כחילוני שגאה ביהדותו. בשנות ה-60 הוא אף העביר תקופה בקיבוץ בישראל.
אך תמיכתו המוצהרת במדינת ישראל לא מונעת ממנו מלהטיח ביקורת בממשלת נתניהו. סנדרס, שלא חתם מעולם על אף מסמך של איפא"ק, היה הסנאטור הראשון שהודיע כי לא ינכח בנאום של נתניהו בקונגרס במארס האחרון. הוא נימק זאת בביקורת חריפה על "ההתערבות של ראש ממשלת ישראל בפוליטיקה האמריקנית".
מבצע "צוק איתן" והתמונות הקשות שהגיעו מעזה וגררו לחצים מהחוגים השמאליים בארצות הברית, שינו את יחסו של סנדרס לממשלת נתניהו. בקיץ שעבר הוא הביע "צער על התקפות ישראל שהרגו מאות חפים מפשע, בהם נשים וילדים" וטען שתקיפות צה"ל היו "לא פרופורציונליות" ו"לא מתקבלות על הדעת". כמובן שהייתה לו גם ביקורת חריפה במיוחד על חמאס בעימות, אבל בכל מקרה, סנדרס תומך בפשרה טריטוריאלית, יישוב הסכסוך הישראלי-פלסטיני והסכם הגרעין עם איראן.
11 מיליון הדולר שגייס מתרומות, לעומת 68 מיליון הדולר שגייסה קלינטון, לא מונעים ממנו ליהנות מתמיכת ההמונים, ולא משנים את העובדה שהמטה שלו מאורגן מאוד. "אנשים תמיד נטו להמעיט בערכי", אמר סנדרס לפני כמה ימים, "אבל אני במרוץ הזה כדי לנצח".