67 שנה אחרי שפסקה לשרת את קו "רכבת העמק" המיתולוגי, הוזנחה ונדחקה לקרן זווית, חוזרת תחנת הרכבת בצמח, שהייתה אבן יסוד בהתיישבות בעמק הירדן, לחיות ולשרת את תושבי האזור. בשבוע שעבר הסתיימה עבודת שחזור מכלי המים שהרוו את הקטרים הצמאים ובכך כמעט והסתיימו עבודות שימור ושחזור מתחם התחנה שנעשו בשנים האחרונות.
בעוד שבועיים ייחנך האתר המשוחזר והמשומר שיהיה לקמפוס הדרומי במכללת כינרת ויהפוך ל"מרכז ללימודי ארץ ישראל" של המכללה, בנוסף להפיכת המתחם למרכז מבקרים פתוח לכל. "זהו רגע מרגש", אמר ד"ר יעקב אשכנזי, ראש המחלקה ללימודי ארץ ישראל במכללת כנרת. "המבנים הנטושים והמוזנחים שהיו מול המכללה חוזרים לחיים. נוצר כאן שילוב ייחודי שאין כמוהו בארץ; מחלקה אקדמית תשכון בתוך מבנים שמתקשרים ומתחברים לרוח המחלקה". פרוייקט החידוש נעשה בסיוע משרד התרבות והספורט ו"פרוייקט מורשת" במשרד ראש הממשלה וכן רכבת ישראל.
עוד בוואלה! NEWS:
קרב המוחות של השב"כ נגד יחידת המרגלים של חיזבאללה
"לא נתקפל בפניו": מה חושב השגריר החדש באו"ם על אובמה?
"היחידה בארץ בתפקיד": האישה שתפוצץ את גשר מעריב
אשכנזי רואה בהחייאת המתחם "חיבור בין מרכיבים מופלאים. נעשתה כאן פעולת שימור שלא תהיה לעוד מוזיאון או לעוד מתחם בילוי וקניות, אלא למקום חי, פעיל ותוסס שבו תהיה פעילות אקדמית של לימוד ומחקר, לצד מרכז מבקרים שפתוח למטיילים".
ארנון חפץ, מנהל תחום שימור פיזי במועצה לשימור אתרי מורשת, המבצעת את עבודות השימור במקום, סיפר על עבודות השחזור. "במקום לא שרד דבר ממכלי המים. בעבודות השחזור הסתמכנו על מכל מים אותנטי ששרד בתחנה בבית-שאן, על תמונות היסטוריות ועל הפרופורציות של מבנה הבזלת (מגדל מים, א"א) שנשא את המכלים".
מגדל המים נבנה ב-1905, והיה אחד המבנים הראשונים שנבנו בתחנה. זהו מגדל אובלי, הבנוי אבני בזלת מסותתות שעליו הוצבו שני מיכלי מתכת שמולאו במי הכנרת. המבנה גם חריג בקו "רכבת העמק" בכך שנשא שני מכלי מים ולא מכל בודד, ומכך גם ניתן להסיק על גודלה, חשיבותה והיקף פעילותה של התחנה.
מבנה הבזלת שעל גגו ניצבים המיכלים יהפוך למרכז המבקרים במתחם המשוחזר. לצדו מבנים נוספים ששומרו ושוחזרו וישמשו את הקמפוס החדש; המשמעותי שבהם הוא המבנה המרכזי, מבנה אבן דו-קומתי ששימש את מנהל התחנה. בסמוך אליו שוחזר מה שנחשב כצריף נוסעים ומזנון שממנו נותרה רק הרצפה, מבנה סיליקט שהוסיפו הבריטים וששימש ככל הנראה את עובדי התחנה וכן מבנה עובדים נוסף.
למבנים המשוחזרים יעברו מכוני המחקר הפועלים במכללה: המכון לארכיאולוגיה גלילית, מכון כנרת לקשרי חברה, ביטחון ושלום על שם הרמטכ"ל רב אלוף דן שומרון, הקתדרה לחקר ארץ ישראל וכן יפעל במקום קורס מורי דרך וכאמור, גם מרכז מבקרים.
על פי התכנית האתר ההיסטורי יהיה פתוח לקהל הרחב ויתקיימו בו פעילויות תיירותיות, התואמות את רוח המקום וכן יוקם בו גן עם ספסלי ישיבה. את המבקרים ידריכו סטודנטים לתואר ראשון בלימודי ארץ-ישראל.
אולם לצד השמחה על השלמת הפרוייקט הגדול שלצדו גם מוקמים מעונות סטודנטים, נותרת תחושת החמצה על כך שחלקה המזרחי של התחנה ההיסטורית לא הועבר לידי המכללה: סובבן הקטרים (Turntable), היחיד שנותר בארץ מן התקופה התורכית; מיכל מזוט תת-קרקעי, היחיד הקיים בארץ; מגדל מזוט, מהבודדים הנמצאים בארץ, מיכל שמן ייחודי, מהתקופה התורכית ויסודותיו של מוסך הקטרים התורכי שהיה במקום.
בשלב זה נחוצות פעולות עזרה ראשונה לנקיון הסובבן ולהחזיר למקומן את אבניו שנפלו. את מיכל המזוט התת-קרקעי, לא ניתן כיום לראות - קוצים מכסים אותו מכל עבר והמתחם המוזנח אינו מגודר ואינו משולט.
עורק תחבורה מרכזי בתולדות ארץ ישראל
תחנת צמח, כאחיותיה המפורסמות מ"רכבת העמק" - חיפה, כפר יהושע, נהריים ועוד, הוקמה בשנת 1905 כחלק מהשלוחה המערבית (דרעא-חיפה) של הרכבת החיג'זאית.
תחנה זו מייצגת בבירור את תרומתה האדירה של הרכבת לפיתוחה של הארץ במחצית הראשונה של המאה העשרים וחלק מסיפור המאבקים הפוליטיים והלאומיים, אשר עיצבו את ההיסטוריה של הארץ כולה ושל עמק הירדן ואגן הכנרת בפרט. תחנת הרכבת בצמח היא אחת משמונה התחנות המרכזיות שהיו לרכבת העמק ואולי המיוחדת שבהן.
בשנת 1918 נכבשה התחנה על ידי הבריטים מידי האימפריה העותמאנית, בקרב מפורסם שבו נלחמו פנים אל פנים פרשים אוסטרלים שהגיעו למקום רכובים על סוסים, מול הלוחמים העותמאנים, מרביתם גרמנים.
גם בזמן המנדט הבריטי היתה התחנה מהחשובות ברכבת העמק; לשלושת מבני אבן הגזית בסגנון טמפלרי שנבנו על ידי העותמאנים, הוסיפו הבריטים עוד שני מבנים. התחנה שהיתה האחרונה בשטח ארץ-ישראל, פרט לתחנה קטנה באל-חמה, הפכה על ידי האנגלים והצרפתים לתחנת גבול. היא שימשה את ישובי עמק הירדן וטבריה ובה החתימו את דרכוני הנוסעים.
ביוני 1946 פוצצו לוחמי הפלמ"ח את הגשר מעל נהר הירמוך. בעקבות כך הפכה התחנה מצומת תחבורה מרכזי לתחנה האחרונה.
בחודש מארס 1948 פסק לפעול גם הקו הזה וכעבור חודשיים נערכו בצמח קרבות מרים בין כוח המגן היהודי לבין כוח מצבא סוריה שבדרכו כבש את תחנת הרכבת, את משטרת צמח והגיע עד שערי דגניה, מוכן להמשיך ללא מפריע כמעט עד פאתי חיפה, אולם נבלם בקרב המפורסם בדגניה.
(עדכון ראשון: 23:00)