המספרים נוטים לצדו של אובמה, אז למה הוא משדר פאניקה כללית?

(צפו באובמה תוקף את נתניהו: "לא זוכר התערבות כזאת במדיניות החוץ של ארה"ב")

הממשל האמריקני משדר בימים האחרונים מסרים סותרים בנושא הסכם הגרעין עם איראן. בשיחות רקע עם עיתונאים, בהם גם ישראלים, בכירי הממשל מתעקשים שההצבעה על ההסכם בקונגרס בחודש הבא נמצאת בכיס שלהם. "אין סיכוי שהנשיא יפסיד בהצבעה הזו", הם אומרים. "אל תתנו לאשליות של נתניהו להשפיע עליכם", מוסיפים חלקם. אובמה זקוק ל-34 תומכים בסנאט, או לחלופין 146 תומכים בבית הנבחרים, כדי להעביר את ההסכם. אנשים בסביבתו מתעקשים שהוא יצליח.

המספרים תומכים בתזה שאובמה הולך לנצח. עד כה עברו פחות ממחצית מ-60 הימים שהוקצו לקונגרס לקריאת ההסכם עם איראן, ואובמה כבר צבר יותר ממחצית התומכים הדרושים לו כדי להעביר את ההסכם בסנאט. 19 סנאטורים דמוקרטים הכריזו על תמיכה מפורשת בהסכם, ועוד שניים רמזו שהם עומדים להכריז על תמיכה בקרוב. בסך הכול, מדובר על 21 קולות מתוך ה-34 שהוא זקוק להם. בבית הנבחרים, מסתמן כבר כמה חודשים שיהיו לאובמה כ-150 תומכים - מספיק בדיוק כדי להעביר את ההסכם. אלא שההתנהלות של הממשל בימים האחרונים משדרת משהו אחר לגמרי. הממשל ותומכיו מתנהלים בצורה לחוצה, על סף היסטריה כללית.

לקריאה נוספת:
קצינים לשעבר בצבא ארה"ב לקונגרס: אשרו ההסכם עם איראן
"נתניהו עושה פוטש": גלאון קראה ליהודי ארה"ב לתמוך בהסכם
ח"כ בר-לב: "נתניהו מטעה את הציבור בעניין הסכם הגרעין"

בסוף השבוע האחרון הודיע הסנאטור צ'אק שומר מניו יורק כי הוא מתנגד להסכם. מבין 46 הסנאטורים הדמוקרטים, שומר הוא היחיד שהביע עד אז התנגדות פומבית להסכם, זאת כאמור לעומת 21 שהכריזו על תמיכה. כדי להכשיל את ההסכם, המתנגדים זקוקים לעוד 12 דמוקרטים שיצביעו כמו שומר. על פניו, המספרים מצביעים על כך שאובמה יכול "להרשות לעצמו" לאבד את שומר. בתור סנאטור יהודי מניו יורק, שתלוי באופן נואש במצביעים ותורמים מהאגף הימני של יהדות ארצות הברית, הוא מלכתחילה סומן בתור "חוליה חלשה" בנושא האיראני. הממשל יכול לנצח גם בלעדיו.

אלא שבמקום לפטור את ההתנגדות שלו כאירוע לא חשוב, ממשל אובמה ותומכיו יצאו למתקפה חזיתית נגד שומר, על סף קמפיין חיסול פוליטי. בחמשת הימים האחרונים הוא הואשם בבגידה במפלגה הדמוקרטית, כניעה לכסף הגדול של הלובי של מתנגדי ההסכם, ואפילו בהאשמה החמורה במיוחד של הצבת האינטרסים של מדינה זרה (ישראל) מעל אלה של ארצות הברית. בכירים לשעבר בסביבתו הקרובה של אובמה, בהם האסטרטג הפוליטי דיוויד אקסלרוד, גויסו לטובת הקמפיין נגד שומר.

בניגוד לתכניות של הממשל, הקמפיין נגד שומר הפך לחרב פיפיות. בקהילה היהודית בארצות הברית נמתחה ביקורת חריפה על התנהלותו של הממשל בנושא, עד כדי האשמות מטעם גורמים מכובדים בקהילה הטוענים שהממשל מעודד אנטישמיות. עדיין קשה להעריך את מידת הנזק של ההאשמות הללו, אבל הן בוודאי לא מסייעות לנשיא במכירת ההסכם לסנאטורים ולדעת הקהל.

נשאלת השאלה: אם הממשל כל כך משוכנע בניצחונו בקרב על הקונגרס, למה להפיל פצצה במשקל טון על סנאטור אחד בודד - היחיד בינתיים מהמפלגה הדמוקרטית שהודיע על כוונה להתנגד? נכון, יש אלמנט של הרתעה כלפי הסנאטורים הבאים, "למען יראו וייראו", אבל יש גם סכנה שהביקורת הקטלנית נגד שומר דווקא תעודד סנאטורים אחרים להצטרף לעמדתו, ולו רק כדי לצאת לעזרתו של חבר הנמצא תחת מתקפה קשה. כך או אחרת, זו לא התנהלות של מי שמרגיש בטוח בעצמו, אלא של מי שמפחד מהפסד, ולכן מגדיל את ההימור והסיכון בהתנהלותו.

דרך נוספת לפרש את התנהלותו של הממשל היא שאובמה נוקט באסטרטגיה דומה לזו שיריבו המרכזי במאבק על ההסכם, בנימין נתניהו, נקט בה במערכת הבחירות האחרונה בישראל: להתנהג כאילו ההפסד שלך הוא אפשרות ריאלית, ובכך להפחיד את הבסיס הפוליטי שלך ולעורר אותו לפעולה.

נתניהו, כזכור, ניצח את הבחירות באמצעות חזרה אינסופית על האזהרה ש"עשויה לקום ממשלת שמאל". הוא חזר וחזר על הביטוי הזה, גם כשרוב הסקרים הראו כי בפועל, ממשלת שמאל אינה ריאלית. אובמה, מצדו, מפחיד את תומכיו באמצעות דיבורים בלתי פוסקים על "חזרה נוספת על המלחמה בעיראק". הוא מזהיר כי "האלטרנטיבה היחידה להסכם הזה היא יציאה למלחמה", אמירה שאפילו בכירים בממשל שלו עצמו חלוקים עליה. לנתניהו, אסטרטגיית ההפחדה הביאה הרבה יותר מנדטים מכפי שהוא שיער. אובמה, מצדו, יסתפק גם בניצחון דחוק.

בין אם מדובר בטקטיקה מכוונת או בפאניקה אמיתית, ההערכה הרווחת בוושינגטון, משני צדי המתרס הפוליטי, היא שאובמה יצליח להשיג את הקולות הדרושים. מאז הודעתו של שומר, הודיעו שלושה סנאטורים דמוקרטים נוספים על תמיכה בהסכם, כולל בריאן שץ, סנאטור יהודי צעיר מהוואי, שנחשב לכוכב עולה במפלגה. המומנטום נמצא בצד של הנשיא. עם זאת, נותרו עוד 35 ימים עד לתום "תקופת העיון" של הקונגרס, כדאי לא להגיע למסקנות נחרצות לגבי ההצבעה הצפויה. בפרק זמן כזה, הכול יכול לקרות.

לפניות לכתב אמיר תיבון: amir.tibon@walla.co