פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      "לשרוף מסגדים ולשתוק": המדריך לטרור שנתפס אצל מציתי הכנסייה

      ברשות הנאשמים בהצתת כנסיית "הלחם והדגים" איתרו חוקרי השב"כ מסמך ובו דרכי פעולה להקמת תאים קיצונים למימוש האידיאולוגיה הגזענית: כיצד לגייס חברים, לשמור על מידור ולשרוף בתים. "העיקר הוא קידוש ה' ולדעת לשתוק בחקירות"

      "לשרוף מסגדים ולשתוק": המדריך לטרור שנתפס אצל מציתי הכנסייה

      לאחר הצתת מתחם כנסיית "הלחם והדגים", אחד האתרים הקדושים ביותר לנצרות בתחומי ישראל, פתח שירות הביטחון הכללי (שב"כ) בחקירה שבמהלכה התגלה מסמך קיצוני שיכול להעיד על האידאולוגיה שלפיה פעלו הנאשמים. לטענת גורמי ביטחון, המסמך נמצא אצל פעיל הימין משה אורבך, תושב בני ברק בן 24, שבעבר ננקטו נגדו הליכים מנהליים. מעורב אחר בפרשה הוא מאיר אטינגר, נכדו של הרב כהנא.

      המסמך חושף משנה אידיאולוגית קיצונית ודרכי פעולה למימושה. מחברו של המסמך מציין בפירוט מהן הדרכים הטובות לשרוף מסגדים וכנסיות, כיצד יש לפעול בחקירות וכמה חשוב למדר את הפעילות של חברי התא.

      לקריאה נוספת:
      שני נערי גבעות הואשמו בהצתת כנסיית "הלחם והדגים"
      מאות הגיעו להזדהות עם הכנסייה שהוצתה: "נמשיך לזרוע אהבה"
      בעקבות הצתת הכנסייה: צליינים שוקלים לבטל ביקורים בישראל

      הצתה בכנסיית טבחה ליד הכינרת, יוני 2015 (מערכת וואלה! NEWS , מאיר וקנין)
      "פשוט אסור לספר". מבנה כנסיית "הלחם והדגים" שהוצת בחודש שעבר (צילום: מאיר וקנין)

      מהמסמך עולה כי עדיף להקים תא קטן בכל יישוב, עיר, גבעה או ישיבה ולא תשתית רחבה, שכן יהיה פחות סיכוי לחשוף אותו. לפי העקרונות, מומלץ שהתא יהיה מורכב משלושה עד חמישה חברים, שמחליטים לעשות "מעשים קטנים" ואף מתחזקים "מכל דבר קטן". העיקר, נכתב במסמך, הוא "הרצון לקידוש ה' ולדעת לשתוק בחקירות".

      לפי המניפסט הקיצוני, הדרך להקמת המתחתרת ברורה: אחרי שמשיגים חבר נאמן, משוחחים איתו כדי להבין אם יש לו אומץ. אם כן, לוקחים אותו "לשוח בשדה", מציגים לו את התכנית ואז מתחילים "לקדש שמיים כפי שכתוב בחוברת או כפי שעולה במוחם הקדוש". לאחר מכן, נכתב, יחשבו השניים על מועמד נוסף. עם הקמת התא אפשר להתחיל בפעילות, רצוי בהיקף קטן ו"לאט לאט להעלות את הרף... תמיד אפשר להשאיר על אש נמוכה".

      בתוך התא, החברים נדרשים, כאמור, לשמור על מידור. כך למשל, אם שניים ביצעו פעולה כלשהי, אין זה אומר שצריך לשתף את היתר. "פשוט אסור לספר. כמובן שעל החברים האחרים מוטלת החובה לא לחקור זאת ולברר", נכתב.

      ינון ראובני ויהודה אסרף אלעד נאשמים בהצתה של כנסיית הלחם והדגים סמוך לכנרת, יולי 2015 (ערן גילווארג)
      "על החברים מוטלת האחריות לא לחקור". שני הנאשים בהצתה ובסיוע לכך, ראובני ואסרף (צילום: ערן גילווארג)

      בשלב זה כותב המסמך מתמקד בדרכי הפעולה. לדוגמה, הצתת מסגד. מבני הדת המוסלמים מתחלקים לפי המסמך לכמה סוגים: מסגדים גדולים, שבהם יש חדרים וקומות, ופשוטים – בעלי קומה אחת ואולם אחד. לרוב, ניתן להיכנס אל המסגד דרך הכפר, אך עדיף לעשות זאת דרך מטעים ושטחים פתוחים. הכותב מסביר כי בעוד שבבתים יש ריהוט דליק כמו ארונות וספות, במסגדים יש בדרך כלל שטיח ענק ולפעמים ארון עם ספרי קוראן - שהם צריכים להיות יעד ההצתה, שממנו תתפשט האש. איך מציתים? שתי אפשרויות: להביא דלק רב ולשפוך על המסגד – אפשר גם להשתמש בפתיל השהייה, או להבעיר צמיגים ולגלגל אותם לתוך המסגד.

      לצד אלו, יש גם אפשרות קיצונית יותר. "לפעמים נמאס לפגוע ברכוש ורוצים לתת מכה... לארורים. אם היינו יכולים אז... פשוט רוצים להצית את הבית עצמו על יושביו (מילים לא ברורות חסרות במסמך - א"ב)", נכתב. כותב המסמך שואל מה ההבדל, ומשיב: "בהצתת מסגד או כלי רכב אין עימות ישיר עם ערבים, כך שהסיכול הרבה פחות גבוה, וכן אין פגיעה בנפש, כך שמבחינת חומרת המעשה מצד הציונים הוא הרבה פחות...". על האפשרות להיתקלות עם יושבי הבית נכתב: "הם עסוקים בדרך כלל לכבות את הבית הבוער יותר מאשר לרדוף אחריך, ועוד כשיש לך את יתרון ההפתעה...".

      אפשרות נוספת היא השימוש בבקבוק תבערה. כותב המסמך טוען כי רצוי להצטייד בקבוק תבערה של ליטר וחצי, מצת, כפפות, כיסוי להסתיר את הפנים, ולום או פטיש. "מגיעים לכפר ושם מחפשים בית עם דלת פתוחה או חלון פתוח בלי סורגים, דבר לא מצוי בכלל, פשוט אין כזה דבר, אבל אצל ה' הכול יכול להיות", נכתב. "לא מצאתם? מחפשים דלת חלשה שאפשר לפרוץ בקלות".

      הצתה בכנסיית טבחה ליד הכינרת, יוני 2015 (מערכת וואלה! NEWS , מאיר וקנין)
      "כמובן שאפשר ללכת על המבנה עצמו". הכתובת שרוססה על קיר הכנסייה, בחודש שעבר (צילום: מאיר וקנין)

      כותב המסמך מייחד מקום גם להצתת מנזרים וכנסיות. בשונה ממסגדים, גרים שם אנשים ולפעמים יש שם מצלמות אבטחה. "זה מחייב משנה זהירות, אבל מצד שני הרבה פעמים יש שם רכבים חונים שאפשר להתעלל בהם וכמובן שאפשר ללכת על המבנה עצמו", נכתב במסמך. "בשונה ממסגדים, יש שם יותר ריהוט, ספסלים, ארונות שאפשר להצית אותם ביותר בקלות והנזק גדול יותר".

      במסמך מצוינים שמות כנסיות ומנזרים באזור טייבה ודיר ג'ריר, נצרת, כנרת, בית לחם וירושלים. כותב המסמך מסביר כי ניתן לפתוח מפה ולחפש אחרי סימנים של כנסיות, צלב למשל, או את סימני הצריח המעידים על מסגדים. למרות סיום החקירה, לא התברר מי אחראי לכתיבת המסמך, שעשוי לשמש גורמים עוינים להקמת תאים קיצוניים נוספים.