המזל"ט של חמאס חשף: שיתוף הפעולה עם דאעש חזק מתמיד

לא פעם בשנה האחרונה הציג חמאס לראווה את המטוסים הזעירים ללא טייס (מזל"טים) שהוא מפעיל נגד ישראל. כך היה בחודש דצמבר האחרון, באירוע לציון 27 שנים להקמת הארגון, במצעד הצבאי של הזרוע הצבאית של חמאס, גדודי עיז א-דין אל-קסאם, אז "נחשף" המזל"ט שלטענת חמאס הופעל על ידיו במהלך מבצע "צוק איתן". רק לפני כשבועיים נפל מזל"ט של חמאס בצדה הישראלי של גדר המערכת. הוא נאסף על ידי צה"ל ונבדק, ואז התברר כי ישראל אינה היעד היחיד לאיסוף מידע מודיעני - המזל"ט הפלסטיני העביר לחמאס גם תמונות של הגבול בין מצרים לרצועת עזה.

לא הייתה זו הפעם הראשונה שבה הארגון הפלסטיני הפעיל מטוסים ללא טייס בשטח מצרים. לפני כארבעה חודשים דווח ב"אל-אוסבוע" כי מכ"ם של הצבא המצרי זיהה שלושה מזל"טי ריגול שחדרו מספר רב של פעמים מדרום רצועת עזה לשטח מצרים. על פי הדיווח, המזל"טים הגיעו עד לאזור אל-עריש ושייח זוויד, הנמצאים במרחק של כ-50 קילומטרים מרצועת עזה. כוחות משמר הגבול המצרי פתחו באש לעבר כלי הטיס, אך לא הצליחו לפגוע בהם מפני שטסו גבוה מדי, כ-750 מטרים מעל לפני הקרקע.

ומה עושים מזל"טים של חמאס 50 קילומטרים בתוך השטח המצרי? התשובה פשוטה: חמאס אסף מודיעין קרבי על תנועות צבא מצרים באזור הגבול. מטרת הארגון אינה בהכרח פיגוע נגד המצרים, אלא למידה של תנועת הכוחות ומיקום עמדות הצבא, כדי לאפשר לאנשי הזרוע הצבאית לשמר את נתיב ההברחות בין חצי האי סיני לרצועת עזה, שנחוץ כל כך לארגון הפלסטיני מחד ולאנשי ארגון "המדינה האיסלאמית" (דאעש) מאידך.

זהו בעצם אחד הסודות הכמוסים של הזרוע הצבאית של חמאס בחודשים האחרונים: שיתוף הפעולה ההדוק בינה לבין "מחוז סיני" של דאעש. הצבא המצרי היה בין הגורמים הראשונים שהבינו את עומקם של היחסים, ובהתאם, פעל באופן אינטנסיבי כל כך נגד המנהרות ששימשו להברחות בין סיני לרצועה. כוחות הביטחון המצריים מיקדו את הפעילות שלהם בסיני בשנתיים האחרונות, בניסיון לבודד את הפינה הצפון-מזרחית של חצי האי. הם הקימו קו הגנה כ-40 קילומטרים מדרום לרפיח עד לים התיכון, במטרה לנתק את אזור אל-עריש, רפיח ושייח זוויד מרצועת עזה, כמו גם משאר חלקי סיני.

הפינה הזו הפכה לשטח בעל חשיבות אסטרטגית מבחינה ביטחונית ומבחינה כלכלית לחמאס בעזה ולאנשי דאעש בסיני. נתיב ההברחות אפשר לשני הצדדים להמשיך ולקבל אספקה שוטפת של אמצעי לחימה, לוחמים, מדריכים ויועצים, ובמקביל להפיק רווחים עצומים מתעשיית ההברחות לרצועת עזה. מרגע שהחלה המתקפה המצרית באזור ציר פילדלפי ביוני 2013, נקלעו אנשי דאעש בסיני וראשי הזרוע הצבאית בעזה למצוקה אמתית. האינטרסים שלהם היו בסכנה ועליהם היה לשתף פעולה כדי לשמר את היכולת להבריח אמצעי לחימה ובני אדם לרצועה.

שותפות האינטרסים אינה הגורם היחיד לקירוב הלבבות משני עברי הגבול, העזתי והמצרי, אלא גם קרבה משפחתית. הדוגמה הבולטת והידועה ביותר היא של שאדי אל-מניעי, אחד מפעילי הטרור המפורסמים בסיני, בן לחמולה שמתגוררת משני צדי הגבול. אל-מניעי הסתתר במשך חודשים ארוכים ברצועה תחת חסותם של ראשי הזרוע הצבאית ובידיעתם. הצורך המשותף בשמירה על נתיב הברחות, לצד קשרי משפחה ואינטרסים כלכליים משותפים, הובילו להידוק היחסים בין מפקדי דאעש בסיני ובכירי הזרוע הצבאית של חמאס.

חמאס ניסה לטשטש את הקשר שלו עם חמאס, אולם סיפורו של עבד אל-הילא קישטה, בכיר לשעבר בזרוע הצבאית של חמאס שנשלח מטעם הארגון לסיני, מבהיר את התמונה. קישטה היה אחראי בחמאס על הפעלת הנשק נגד טנקים והנחת מטענים מורכבים. הוא הודיע על התנתקותו מחמאס ועל הצטרפותו ל"וועדות ההתנגדות העממית", ובשנה האחרונה הוא מאמן את אנשי דאעש בסיני בהפעלה של נשק נ"ט מהסוג המתקדם ביותר. למרות שלכאורה התנתק באופן רשמי מחמאס, הוא שומר על קשר הדוק עם מפקדיו ברצועת עזה.

תהליך המיסוד שעבר דאעש בסיני בחודשים האחרונים, שנראה היטב במתקפה האחרונה בצפון חצי האי נגד צבא מצרים, מבהיר עוד יותר את הקשר לזרוע הצבאית של חמאס. לוחמי דאעש עברו ללבוש מדים, אפודי מגן ונעליים צבאיות, בעקבות ההשפעה של עיז א-דין אל-קסאם על הארגון. הפעילים בסיני עוברים "השלמות" ולימודים צבאיים ברצועה, חוזרים לסיני, ומנחילים את השינויים בדוקטרינה הצבאית לאנשיהם.

בנוסף לכך, חמאס דואג כל העת להעביר פצועים של דאעש לטיפול בבתי חולים ברצועה, תחת השגחת הארגון. לא מדובר במספרים דרמטיים, אלא רק "יחידי סגולה" זוכים לטיפול כזה – כאלה שמגיעים מהחמולה הנכונה ונחשבים מקורבים לראשי הזרוע הצבאית. ועל זה כבר נאמר, מי צריך קשרים כשיש פרוטקציות?

התמיכה שלה זוכה דאעש בקרב האוכלוסייה הבדואית המקומית מערימה קשיים נוספים על קהיר. פעילים רבים בארגון בסיני הם בני המקום ומהווים את הגרעין הקשה, ואליהם הצטרפו סעודים, לובים ומצרים נוספים. השבטים בחצי האי מעניקים ברובם תמיכה רעיונית או מעשית לדאעש – לא בגלל חיבתם לארגון, אלא בשל איבתם לצבא המצרי, שמתייחס אליהם כאזרחים דרג ג'. שבטי סווארקה, בריקאת, אל-מניעי, מהגדולים בסיני, נחשבים לאוהדי הארגון. מנגד, שבט טראבין, שיושב ברובו על חופי הים האדום, דווקא עוין את דאעש בגלל סכסוך מקומי שעדיין רחוק מלהיפתר.

אחת השאלות שגופי המודיעין במצרים מנסים לענות עליהן היא עד כמה הנהגת חמאס יודעת על שיתוף הפעולה. אלא שהתשובה תלויה גם בשאלה אחרת – מי בעצם מקבל את ההחלטות בחמאס – הזרוע הצבאית או המדינית, או שתיהן יחד? בכל מקרה, ברור כי הנהגת הזרוע הצבאית יודעת ומאשרת את שיתוף הפעולה בין דאעש לאנשיה. מדובר בגוף בעל היררכיה ברורה שנשמע לפקודות והנחיות, והסבירות שמפקדי הזרוע לא יודעים על כך אפסית. לראייה, מאז סיום הלחימה בחודש אוגוסט האחרון, לא ירו אנשי עיז א-דין אל קסאם אפילו כדור אחד לעבר ישראל. מדוע? כי יש פקודה שאומרת כך.

קשר כה אינטנסיבי בשטח חייב להתקיים באישור הדרג הצבאי הממונה, כמו מוחמד דיף, מרוואן עיסא, מפקדי אזור הדרום החדשים והכוכב החדש-ישן בשמי עזה – יחיא סנוואר. הוא שוחרר מהכלא הישראלי לפני פחות מארבע שנים ותפס מהר מאוד מעמד של מנהיג, החוט המקשר בין ההנהגה הצבאית למדינית ברצועה. יחסי הכוחות בין הזרוע הצבאית למדינית השתנו, וכיום לדרג המדיני אין דמויות מפתח כמו אלה שפעלו בעזה לפני עשור – שייח אחמד יאסין ועבד אל-עזיז א-רנטיסי. לאחר "צוק איתן", עלה מעמדה של הזרוע הצבאית ושל אנשיה, שנחשבים לבעלי סמכות מדינית לא פחותה מזו של ראש הלשכה המדינית איסמעיל הנייה. לרווח הזה שבין הנייה, חליל אל-חייא, מחמוד א-זהאר וחבריהם מההנהגה המדינית לבין דיף, עיסא ועמיתיהם, הגיע יחיא סנוואר.

סנוואר התקבל מיד כחבר בולט בהנהגה המדינית אך גם בעיז א-דין אל-קסאם, שהיה ממקימיה, וקשה לומר אם הוא "מדיני" יותר מ"צבאי". אפילו בעיני מוחמד דיף סנוואר, שהיה אחד ממוריו הצבאיים והרוחניים, נחשב לבעל סמכות. בנוסף לכך, הוא מוביל משנה קיצונית מבחינה אידיאולוגית, שדוחה את הפיוס עם הרשות הפלסטינית או ניסיונות התקרבות לישראל הכוללים ויתור על הג'יהאד, ואלה מעניקים לו כבוד גדול בזרוע הצבאית.

למרבה הפלא, על אף היחסים הקרובים בין הזרוע הצבאית לבין דאעש בסיני, חמאס לא חדל מלפעול באופן אינטנסיבי נגד הסלפים ברצועת עזה. בעוד הזרוע הצבאית משתפת פעולה עם הג'יהאדיסטים בסיני, אנשיה נלחמים נגד הסלפים בעזה. איך זה מסתדר? במזרח התיכון של ימינו הכול עוד אפשרי.