אובמה מיואש: השועל הוותיק והעייף השלים עם תקנות אחזקת הנשק

(אובמה על הטבח בכנסייה בצ'ארלסטון: "לא קורה במדינות מפותחות אחרות")

ארצות הברית בקושי החלה להתאבל על תשעת המתפללים השחורים שנרצחו בכנסיית "האם עמנואל" שבקרוליינה הדרומית ביום חמישי בלילה, וכבר למחרת בצהריים, במהלך מצעד הניצחון של אלופת ה-NBA הטרייה גולדן סטייט ווריורס באוקלנד, קליפורניה, בו נכחו מיליון איש, אירעה תקרית ירי נוספת, חמישה רחובות בלבד ממוקד החגיגות. שלושה בני אדם נפגעו מכדורים שנורו לעברם אחרי שנקלעו לעימות עם אדם חמוש. כמו כן, אתמול בלילה נוספו לסטטיסטיקה עוד הרוג ו-17 פצועים בתקריות ירי במסיבות רחוב בדטרויט ובפילדלפיה, בהם פעוטה בת שנתיים וילד בן עשר.

על פניו של הנשיא אובמה ניכר יאוש רב בעת שהתייצב בבית הלבן ביום חמישי כדי לשאת דברים בעקבות הטבח בכנסייה בצ'רלסטון. "אירועים כאלה לא מתרחשים במדינות מתקדמות אחרות", אמר נשיא ארצות הברית שציין כי מאז שנת 2013 יותר מ-11 אלף אמריקנים נהרגו מיריות.

מאז אותו נאום לאומה, הספיק אובמה להתבטא ארבע פעמים נוספות ב-48 שעות כדי להביע את התסכול שלו מתקנות נשיאת הנשק בארצות הברית. בוועידת ראשי הערים בקליפורניה, בשני אירועים לגיוס תורמים מטעם המפלגה הדמוקרטית ולקינוח בציוץ מחשבון הטוויטר הנשיאותי שנחנך לפני חודש. "הנה הנתונים: ביחס לכמות האוכלוסיה, אנחנו הורגים אחד את השני בתקריות ירי פי 297 מאשר ביפן, פי 49 מאשר בצרפת ופי 33 מאשר בישראל", כתב הנשיא האמריקני.

עוד בוואלה חדשות:
ברים במדבר ושירותי ליווי: סוף שבוע מחוץ למתקן חולות
תיעוד: משאית "דוחפת" רכב של יד שרה לשוליים - וממשיכה בנסיעה
אלפים מפגינים מחוץ לכנסיית "הלחם והדגים": "תהיה אינתיפאדה"

אחרי שש וחצי שנות כהונה מתוך שמונה, אובמה הוא כבר שועל מנוסה ועייף. בדבריו יש נימה של השלמה עם גזירת הגורל. הוא הסביר שהשילוב של האדישות בקרב ציבור האמריקני יחד עם כוח ההשפעה הרב של לובי הנשק על הקונגרס, מונעים את הקשחת התקנות לנשיאת נשק במדינה.

"אני לא צופה שינוי חקיקתי בקונגרס הנוכחי", הודה אובמה. "אני לא צופה שום פעולה אמיתית עד שהציבור האמריקני ירגיש שזה מספיק דחוף כדי לומר: "זה לא נורמלי, זה משהו שאנחנו חייבים לשנות".

לאחר הטבח המחריד לפני שנתיים וחצי בבית ספר בניוטון שבקונטיקט שבו נהרגו 28 בני אדם, במה שאובמה הגדיר כתקופה הקשה ביותר שלו כנשיא, הוא נשמע אחרת. אז הוא היה נחוש להוביל שינויי חקיקה בנוגע לאחזקת נשק ופרט בנאומיו את הצעתו: לערוך בדיקות רקע יסודיות לפני מתן רישיון לאחזקת נשק, לאסור על מכירת כלי נשק "בעלי אופי צבאי" ולהגביל את מכירת המחסניות בעלות קיבולת גדולה.

עם זאת, אובמה נכשל במאבקו כשהבין שהמחוקקים לא מתגייסים לטובת העמדה שלו. הוא אף תקף את הקונגרס על כך ש"נכשל בביצוע רפורמות הגיוניות מתבקשות". רק בקונטיקט עצמה עברו תיקונים מהותיים בחוקי הנשק, אבל לא מחוצה לה. באותו הרגע נולד הייאוש של אובמה, ההבנה שבתקופת נשיאותו לא יחול שום שינוי.

הוא הכיר בעצומה של "איגוד הרובאים הלאומי" (NRA), שנחשב לגוף עם הלובי החזק ביותר בקונגרס, והבין שבקרב חלק גדול, ובוודאי חזק מאוד, בציבור האמריקני נשק חם הוא חלק חשוב מהמורשת האמריקנית. לא בכדי התיקון השני לחוקה האמריקנית מגן על זכות התושבים לשאת נשק. מדובר בערך שנותר מקודש בעיני חלק ניכר בציבור בארצות הברית, שמכונה "חלק מהאתוס הלאומי" - הזכות של כל אזרח אמריקני להגנה עצמית.

חבר דירקטוריון ב-NRA האשים בימים האחרונים את הקורבנות בטבח בכנסיה, ואמר מיד לאחר האירוע ש"הם יכולים היו להיות בחיים אילו הם היו נושאים נשק בעצמם". כמו כן, נשיא ה-NRA וויין לאפייר אמר: "הדבר היחיד שעוצר בחור רע עם אקדח הוא בחור טוב עם אקדח". ואכן, אמריקנים רבים מרגישים וחושבים בדיוק ככה.

עבור תושבי מדינות מערביות אחרות, המסקנה מאירועי ירי כאלה היא שיש לאסור מכירת נשק לכל מי שנפשו חפצה בכך, או לפחות להקשיח את התקנות ולהגביל את כמות הנשק ומי שמוסמך להחזיק ברשיון נשק (הרי בארה"ב יש אותן בעיות חברתיות, עוני, פשיעה ואלימות כמו במדינות מערביות אחרות, רק שאצלן אין גישה קלה לנשק).

עבור אמריקנים רבים, ההגיון לא פועל בצורה כזו. מישל היקפורד, העורכת הראשית באתר של הפוליטיקאי הרפובליקני אלן ווסט, כתבה בטורה האישי: "לפי סקר PEW מ-2013, ב-37% ממשקי הבית יש מבוגר שנושא נשק חם, מתוך 319 מיליון תושבים בארה"ב, ישנם 118 מיליון בעלי נשק חם, וב-30 השנים האחרונות נספרו 78 תקריות ירי לעבר המונים שהסתיימו ב-547 הרוגים. כלומר 78 בני אדם מתוך 118 מיליון – 0.00007% – הם רוצחי המונים".

בטור של היקפורד הובאו נתונים השוואתיים: 569 הרוגים בירי לעבר המונים ב-30 השנים האחרונות (22 נוספים בשתי תקריות בשנתיים האחרונות) הם כאין וכאפס לעומת 10,076 הרוגים רק בשנת 2013 כתוצאת מנהיגה בשכרות. "לפי ההיגיון הליברלי שרוצה לאסור מכירת נשק, האם אנחנו לא צריכים לאסור שימוש במכוניות?", כותבת היקפורד ומזכירה גם 341 הרוגים בשנה מטביעות או נפילות באמבטיה ו-565 מתים בשנה מנפילה או החלקה במדרגות.

קו המחשבה ברור – הכל גזירת גורל, וכמו שאי אפשר למנוע טביעה באמבטיה, כך אי אפשר למנוע טבח בהמונים. לא מעט אירוניה יש בכך שהרפובליקנים, נוצרים אדוקים, הם התומכים הגדולים ביותר של חוקי הנשק לאחר הטבח שבוצע בכנסייה.

כך המציאות בארצות הברית נותרת עניין לאמונה משיחית חסרת היגיון ובלתי מובנת: 121 עבריינים מורשעים, שעל אף שהוטלו עליהם צווי גירוש, הם שוחררו חזרה לקהילות שמהן באו, רצחו אזרחים אמריקניים. זה עוד נתון מזעזע משורה ארוכה של נתונים קשים שקשורים לאסונות ולנזקים שהם תוצאה של הקלות בה משיגים נשק במדינה. אך שום דבר בסיפור הזה אינו חדש. כבר ב-2002 יצא הסרט התיעודי המחריד והמצוין של מייקל מור "באולינג לקולומביין" שעסק בדיוק בנושא זה, ומאז דבר לא השתנה.

אפשר לחפש במאמץ רב סיבות לאופטימיות: לבחירות 2016 מתמודדים יותר מועמדים רפובליקנים מתונים לעומת הבחירות קודמות, והדמוקרטים עשויים לחזור להיות הרוב בבית המחוקקים. בנוסף, סקרים מעידים על תמיכה נרחבת (70-80%) בציבור האמריקני לבדיקות מחמירות וקפדניות יותר לפני מתן רישיון נשק.

הילרי קלינטון, שמתמודדת לבחירות במפלגה הדמוקרטית, אמרה בסוף השבוע: "אנחנו צריכים איזונים יותר טובים בחקיקה בכל הקשור לנשק חם". אבל אפילו קלינטון נזהרת מאוד בכל מילה שהיא אומרת, מזכירה את החשש המתמיד של חברי בית הנבחרים מה-NRA ומודה שיהיה קשה למצוא דרך לשכנע את תומכי התיקון השני לחוקה שצריך להכניס שינויים בחוק.

אם כך, ככל שזה נוגע לרציחות ושימוש בנשק חם בארצות הברית, אין סיבות לאופטימיות, ולכן אובמה מיואש. "השאלה היא פשוטה", אמר שלשום נשיא ארה"ב, "האם ישנה דרך לשלב יחד את המסורות הלגיטימיות עם מידה של היגיון, כך שיימנע מבחור בן 21 כועס, מבולבל, גזען או מעורער בנפשו להיכנס לחנות נשק?". אובמה הודה: "זו סוגיה שאף פעם לא הצלחנו לפתור", ובניסיון מאולץ להישמע אופטימי הוא קינח את דבריו כשאמר: "איני נכנע לגורל. אני מאמין שבסופו של דבר נעשה את הדבר הנכון". אולי, אבל היום הזה עדיין רחוק מאוד.

(עדכון ראשון: 22:39)