פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      לקראת מלחמה קרה 2.0: הגמגום של אובמה מול הנחישות של פוטין

      מדיניות החוץ חסרת העקביות של נשיא ארה"ב יצרה ואקום, שאליו נכנסה רוסיה עם נשיא שאפתן שרוצה להשיב למדינתו מעמד של מעצמת על. ממשל אובמה עתיד לשלוח נשק וחיילים למדינות הבלטיות ולמזרח אירופה, והמתיחות הבין-גושית הולכת וגוברת

      לקראת מלחמה קרה 2.0: הגמגום של אובמה מול הנחישות של פוטין
      צילום: רויטרס , עריכה: קשת סידי

      כשנותרה שנה וחצי לסיום כהונתו של ברק אובמה כנשיא ארצות הברית, הפנטגון מתכוון לחמש את המדינות הבלטיות ומדינות מזרח אירופה בכלי נשק כבדים ולשלוח 5,000 חיילים לשטחן. זאת, במטרה להרתיע את רוסיה מפני תקיפה אפשרית, כשברקע התוקפנות של מוסקבה באוקראינה. בכך, לראשונה מאז סיום המלחמה הקרה, ארצות הברית תחמש מדינות הגובלות עם רוסיה. על מנת להבין לאן מדיניות החוץ של אובמה הובילה את האמריקנים, יש לחזור לשנתו הראשונה בתפקיד, שבמהלכה עיצב את קווי המדיניות שלו.

      "אני הנשיא הפסיפי הראשון", אמר הנשיא האמריקני ה-44 בביקורו במזרח הרחוק בנובמבר 2009. הנשיא שחום העור הראשון של ארצות הברית, יליד הוואי שהעביר חלק מילדותו באינדונזיה, התכוון להפוך לנשיא האמריקני הראשון שנוטש את הזירות המסורתיות של ארצות הברית – המזרח התיכון ומזרח אירופה – ולהתמקד במזרח אסיה. במילותיו של אובמה, הוא ביקש "להפוך לציר של אסיה".

      עוד בוואלה חדשות:
      בפעם השנייה בשבוע: האקרים סינים פרצו למאגרי מידע בארה"ב
      אובמה: "כותבים לי שאני אידיוט, אבל אני עונה"
      "המערב מוכן להסכם גרעין, גם אם לא כל השאלות יקבלו מענה"

      מנהיגי מדינות ה-G7, גרמניה, יוני 2015 (רויטרס)
      אובמה ומנהיגים נוספים בוועידת G-7 (צילום: רויטרס)

      איך קרה שדווקא תחת אובמה חזרנו לתקופה שמתחילה להזכיר את המלחמה הקרה? ארצות הברית מסובכת במזרח התיכון עם השיעים ועם הסונים ואף מדינה במרחב, כולל בעלות בריתה, אינה מרוצה. סין קרובה לעימות בים סין הדרומי, קוריאה הצפונית נותרה עוינת וגם השמאל העולה בדרום אמריקה מתרחק מוושינגטון. בארצות הברית אפילו יש קולות שגורסים שאנו עומדים בפתחה של מלחמת עולם שלישית.

      ב-7 בפברואר 2009, בחודש הראשון לממשל אובמה, הכריז סגן הנשיא ג'ו ביידן על שינוי במדיניות האמריקנית כלפי רוסיה – שיתוף פעולה והתייעצות במקום עימות. במסגרת זו זנח אובמה את התכנית של הנשיא ג'ורג' בוש הבן, שקדם לו, והסכים לוותר על העברת מערכות נגד טילים לפולין וצ'כיה, בהתאם לדרישת הרוסים. אובמה אף סיכם עקרונית ביולי באותה שנה עם רוסיה על צמצום הדרגתי של מאגרי הנשק הגרעיני. עוד בשנתו הראשונה בתפקיד, הספיק הנשיא לבקר בעיראק – ממנה התחייב להסיג את כוחות הצבא, כפי שאכן עשה – בטורקיה, בערב הסעודית ובמצרים, מתוך כוונה כנה להתפייס עם העולם המוסלמי.

      דיפולט (יח"צ , פסטיבל הקולנוע ירושלים)

      אובמה חשב שאם רק יושיט את ידו לשלום ויעשה מהלכים אמיצים ופשרניים, יהיה מדובר בצעדים בוני אמון שישנו את מפה האינטרסים והיחסים הבינלאומיים. אולם כל צעד שלו לעבר פיוס וחוסר מעורבות התפרש אצל הצדדים האחרים כחולשה. לכן אחרי שהצבא האמריקאי עזב את עיראק, הוא נדרש לשוב אליו כדי להתמודד עם "המדינה האיסלאמית" (דאעש). לכן גם שיחות הגרעין עם איראן מעוררות תהיות, ועל כן שש שנים אחרי שרצה להפוך את רוסיה לשותפה, הוא שולח כוחות לשכנותיה כדי להתגונן מפניה. יתרה מכך, הידידות הוותיקות של ארצות הברית – ערב הסעודית, ישראל, המדינות הבלטיות ויפן – מאוכזבות מאוד מהנרפות האמריקנית.

      "ארצות הברית מכירה בכך שדברים השתנו", אמר לוואלה!NEWS מרטין הימל, עיתונאי שמסקר את היחסים הבינלאומיים של וושינגטון. "אלה לא הימים העליזים של ילצין וגורבצ'וב. פוטין שינה את הכללים. הוא רוצה מצב תחרותי מול ארצות הברית במקום שיתוף פעולה, ודורש להיות מעצמת על, ואובמה שמסיבות פנימיות העדיף להתרחק מהזירה הזו, נאלץ להציב קו אדום חדש בפני רוסיה".

      הדימוי החלש של אובמה והאופורטוניזם הרוסי

      "אנחנו חיים כיום בעולם של דימויים, והדימוי הפך למהותי ומכתיב את המציאות", הסביר פרופ' איתן גלבוע, מומחה לארצות הברית מאוניברסיטת בר אילן. "חלק גדול מהבעיה של ארצות הברית בעידן אובמה זה הדימוי שלה בזירה הבינלאומית. זהו דימוי של מעצמה נחלשת, ושל אובמה כנשיא חלש ולא מעורב. זה נובע מהצעדים בהם נקט הממשל ומאמירות לא מוצלחות של הבית הלבן".

      ארצות הברית היא עדיין מעצמה עולמית בכל תחום, אבל הדימוי שלה בעולם נפגע קשות. כנסים רבים מנסים לענות על השאלה אם מעצמת העל נותרה כזו או שהיא בקריסה, וספרים רבים נכתבו בנושא בשנים האחרונות. במאי 2011, עם התערבות כוחות נאט"ו במלחמת האזרחים בלוב, הגדיר יועץ קרוב של אובמה את מדיניות החוץ שלו כ"הובלה מאחור" – ביטוי סתום שמעיד על בלבול, על חוסר רצון להתערב ועל דפוס פעולה מאולץ ולא ברור.

      זאת הייתה פליטת פה, אבל כזו שבדיעבד שיקפה היטב את חוסר האונים של הבית הלבן במרבית הזירות. מההבטחה של אובמה כי מדינתו תעמוד לצד הנשיא חוסני מובארק ועד לנטישתו ברגע ההפיכה במצרים, שנראתה כבגידה בעיני רבים; מההכרזה כי "אסד יחצה קו אדום אם ישתמש בנשק כימי" ועד לגמגום ולחוסר הפעולה כשהגיעו עדויות שהמשטר הסורי משתמש בנשק כזה. לא במקרה נמשכת מלחמת האזרחים בסוריה, שגבתה כבר את חייהם של יותר מ-250 אלף בני אדם, כשאין שום "קהילה בינלאומית" שנכונה להתערב. כפי שאמר אובמה: "אני לא מתכוון להיות השוטר של העולם. אני מעדיף דיפלומטיה וסנקציות, אזהרות ומשא ומתן".

      נשיא רוסיה ולדימיר פוטין – מוסקבה, 26 במאי 2015 (AP)
      ""הרוסים מתוחכמים מאוד בזיהוי חלל של מעורבות בינלאומית". פוטין (צילום: אי-פי)

      בשבוע שעבר, בפסגת G-7 של המדינות המתועשות, אובמה היה מבולבל והודה שאין לו תכנית להתמודד עם דאעש. הנשיא הודה שלא העריך נכון את הסיכון שהג'יהאדיסטים מייצגים. "גם אם נשיא ארצות הברית לא יודע, אסור לו לומר זאת", טען גלבוע, "זה משדר חולשה, והצד השני מרגיש שהוא יכול לכפות עליך מה לעשות". ארצות הברית התערבה רק כשדאעש החל בעריפת ראשים של אזרחים אמריקניים, אך כתגובה ולא כמדיניות, ועד עתה המדיניות שלה מול הארגון הסוני הרצחני מגומגמת, רפה, לא עקבית ונטולת ראייה אסטרטגית. דאעש ממשיך להתחזק ומעמדה של ארצות הברית בזירה הבינלאומית ממשיך להיסדק".

      לתוך הוואקום הגדול שמותיר אובמה בזירה הבינלאומית נכנסה רוסיה. המשבר בסוריה סביב הנשק הכימי נפתר רק בהתערבות רוסית, רוסיה הפכה לבעלת ברית של מצרים, ורק אתמול הסתיים תמרון משותף לצבאות רוסיה ומצרים, שעה שבים הבלטי כוחות נאט"ו ערכו תמרון משלהם. לעומת היחסים המתוחים, לכל הפחות, של האמריקנים עם סין, חתמה לאחרונה מוסקבה על הסכמי שיתוף פעולה עם הסינים במטרה לייצר משקל נגד לברית בין ארצות הברית לאירופה.

      "הרוסים מתוחכמים מאוד בזיהוי נקודות מקומות שבהם נותר חלל של מעורבות בינלאומית", הסביר ד"ר רפי ואגו, מומחה למזרח אירופה מאוניברסיטת תל אביב. "הם לא מנסים לדחוק את המערב החוצה, אבל כשארצות הברית מזניחה אזורים מסוימים ולא מסוגלת לטפל בהם, רוסיה מזהה את נקודת התורפה ונכנסת לשם כדי לנצל את המצב לטובתה. לרוסים יש מומחים גדולים שתפקידם לזהות את חולשות המערב". פרופ' גלבוע הוסיף: "רוסיה ראתה שאובמה מיצמץ בזירה הסורית, והרגישה בטוחה לנצל את חולשתו כדי לממש את האינטרסים שלה באוקראינה".

      במזרח אירופה שוב חוששים מנטישת המערב

      הפחד הגדול מרוסיה נמצא במדינות מזרח אירופה, שהיו נתונות למרותה של ברית המועצות. פוטין כבר איים עם ההשתלטות על חצי האי קרים בשנה שעברה כי הוא לא יהסס להתערב צבאית ב"כל מדינה שבה זכויות המיעוט הרוסי ייפגעו". לדבריו של ואגו, "בתקופה הזו יש לשים לב לססמוגרף המזרח אירופי. ישנם הרהורים וחששות שצפים על פני השטח, ובקרוב ייתכן שנשמע קולות בנוסח 'הנה שוב המערב עומד להזניח אותנו כמו בוועידת יאלטה לפני 70 שנים'. רבע מאה אחרי נפילת הקומוניזם עולה במדינות מזרח אירופה שאלה מרכזית – עד כמה המערב מתכוון להגן עליהן מפני רוסיה. הן רוצות מערבה, אבל יודעות שהן בחצר האחורית של רוסיה, והתמונה לא השתנתה למעשה".

      המדיניות של אובמה מעוררת חששות גדולים במדינות הבלטיות ומדינות מזרח אירופה, שמתקשות לסמוך על האמריקנים. ליטא הודיעה בפברואר על החזרת גיוס החובה בשל החשש מתקיפה רוסית. ראש ממשלת הונגריה ויקטור אורבן שקל בשנים האחרונות פנייה למזרח – לרוסיה, לסין ולטורקיה. "דווקא ההחלטה של ארצות הברית לתת סיוע כעת, שנראית מאולצת, מעוררת דיון במדינות מזרח אירופה", הוסיף ואגו. "האם משתלם המחיר של ההגנה הזו לעומת הרוגז שיתעורר ברוסיה? מתגבש דיון קולני במדינות האלה אם הן שוב הופכות לזירה של המלחמה הקרה. אנחנו בתקופה שלא היתה כמותה מאז התפרקות ברית המועצות. זו צומת דרכים מבחינת המערב ורוסיה, ומרתק לראות לאן זה יתפתח".

      "כמו בחזיתות האחרות, גם במזרח אירופה, אובמה קרא לא נכון את המציאות", הבהיר גלבוע. "הוא רצה להתנתק ונאלץ להתערב. מדינות מזרח אירופה כבר לא סומכות על ארצות הברית, שנגררת לשלוח כוחות לשם כדי לשמור על מינימום השפעה".

      איך יגיב פוטין?

      ההתקרבות של אוקראינה לאיחוד האירופי ולנאט"ו הייתה חציית קו אדום מבחינת פוטין, שמתעקש לשמור על כח מוחלט ברציפות גאוגרפית באזור הים השחור באוקראינה, בגיאורגיה ובהמשך במולדובה. "פוטין מנסה לשכנע את עצמו, את רוסיה ואת המערב שרוסיה חזרה להיות מעצמת על שיש להתחשב בה", אמר הימל, "והוא מנסה לשדר שהמערב לא מתחשב באינטרסים הגאופוליטיים האסטרטגיים של רוסיה ושארצות הברית מנסה לכרסם במעמדה. פוטין מנסה לשרטט קווים אדומים – עד לאן המערב רשאי להתקדם מזרחה".

      שליחת נשק וכוחות למדינות הגובלות עם רוסיה הוא איתות לעבר פוטין. "להערכתי הצעד הזה יחזק את התפיסה שלו ששיתוף הפעולה בין ארה"ב למערב אירופה נועד להצר את רצונו להחזיר את רוסיה למעמד של מעצמת על", סבור ואגו, "אפשר לצפות להסלמה במלים ואולי גם במעשים. פוטין הרי כבר משתמש במושגים שלא שמענו מאז נפילת ברית המועצות".

      שלשום מטוס ריגול רוסי הנמיך טוס ל-500 רגל בלבד מעל פני הקרקע, כשחלף מעל ארבע ספינות של נאט"ו שהתאמנו בים הבלטי. כך נראה כעת המשחק – מי ימצמץ ראשון. פוטין יבחן בדקדקנות עד כמה ארצות הברית נחושה ועומדת מאחורי הבטחותיה למדינות הבלטיות ולמזרח אירופה. האמריקנים מצדם בוחנים את הרוסים. פוטין יודע שיש קווים אדומים שאסור לו לחצות, כמו תקיפת מדינה שחברה בנאט"ו. מנגד, היועץ לביטחון לאומי לשעבר של הבית הלבן, זביגנייב בז'ז'ינסקי, טען כי "כדי שלהרתעה תהיה משמעות היא חייבת שיניים. הכוחות האמריקבים באסטוניה לא יפלשו לרוסיה, ופוטין יודע זאת". הנשיא הרוסי מוכן למלחמה הקרה מודל המאה ה-21, אך האם אובמה שוב ימצמץ ראשון, או שמא לקראת סיום כהונתו יחשוף את שיניו?