(הפגנת עובדי כיל בדימונה, השבוע)
"בוא תראה את הווילה שלי", קורא לי נפתלי בן הרוש מחלון ביתו בשכונה א' בבאר שבע. על דלת הכניסה נכתב בגדול "לא לשכוח לקחת את הכדורים". הכדורים הם התרופות של בנו החייל, אחד מארבעת ילדיו. בן הרוש, שהפך לסמל מאבק העובדים בהנהלת כיל, מתגורר בבית צר ששטחו כ-80 מ"ר. המטבח קטן וצפוף ואת הכניסה לבניין צבעו בפעם האחרונה לפני כעשור, אז הוא התחיל לעבוד במפעל "תרכובות ברום".
בניגוד לטענות ההנהלה, שמציגה את עובדי כיל כמי שמרוויחים עשרות אלפי שקלים בחודש, בן הרוש לא מתבייש להראות את תלוש השכר שלו לכל דורש. אחרי עשר שנים בחברה, כאמור, הוא מרוויח שכר של 8,000 שקלים בחודש בלבד. רעייתו היא סייעת מחליפה בגני ילדים בבאר שבע, שניים מילדיו חיילים והשניים הנוספים תלמידי תיכון.
עוד בוואלה חדשות:
המשבר בכיל: הצדדים קיבלו הארכה של שבוע למשא ומתן
עובדי כיל זועמים: ההנהלה מסכסכת בינינו כדי לפגוע במשא ומתן
מבוקש בכנסת: הרצוג ולפיד בעקבות יו"ר הוועד שפרש מהליכוד
"ישנו הבדל בין הבכירים לעובדים בחברה וזה מתבטא ברמת השכר, וגם באזור המגורים", הסביר. "אני גר בבניין בן 68 שנים, והבכירים גרים מן הסתם בעומר, מיתר ולהבים. האנשים לא נולדו מנכ"לים, הם נולדו כמוך וכמוני, שפר עליהם מזלם והם למדו והתקדמו, המעמד שלהם עלה ושלי נשאר. השכר שלהם נהדר, אבל אני אומר להם שלא ישכחו מאיפה הם באו".
בן הרוש מגיע לכל הפגנה, מנחה את עצרות המחאה ומוכר לכל עובדי כיל. הרומן שלו עם כיל החל כשהיה עובד קבלן במפעל. הוא חיפש את דרכו החוצה, אולם אז הגיעה הצעה מפתה למשרת מכירות אטרקטיבית עבור אחת הרשתות הגדולות בארץ. לאחר התלבטויות רבות, הפרנסה הכריעה והוא הודיע למנהליו במפעל שהוא עוזב.
המכונית החדשה שקיבל כבר חיכתה בחנייה ובונוסים על מכירות החלו לזרום לחשבון הבנק, אולם במהרה הגיעה הצעה למשרת קבע ב"תרכובות ברום". הבטיחו לו, לדבריו, "עבודה לכל החיים ופרנסה טובה", אולם רק לאחר שרעייתו שוכנעה והפצירה בו לשוב למפעל, הוא ניאות להצעה. בן הרוש אכן נקלט כעובד קבע, אולם כעבור עשר שנים, לאחר שהתחלפה ההנהלה, הוא פוטר מהמפעל, וכעת הוא יושב בביתו ומקווה לחזור לעבודה, לחבריו ולמפעל שממנו נזרק לפני כשלושה חודשים.
לדבריו, יש הבדל גדול בין המנטליות של העובדים לבין התפיסה של המנהלים בחברה. "אם הם היו גרים אתנו בשכונה, הם היו מבינים את הסביבה, אבל יש נתק מנטלי", טען. "הם מנותקים ומורמים מעם. בהפגנות במיתר, בלהבים, בעומר הם לא מבינים למה אנחנו באים אליהם. הם אומרים 'מה הם באים לפה, זה לא האזור שלהם'".
"הם נמצאים באיזושהי בועה שהכניסו אותם אליה", הוסיף. "יש נתק מוחלט של הבכירים מהעובדים, לא אומרים לנו אפילו 'בוקר טוב' במשמרות במפעל, היישובים שלהם מנותקים. הם כבר מסודרים".
"השביתה של העובדים פוגעת בכולם פה, לא יכול להיות שהיא פוסחת על מישהו", הוא אמר בצער. "עסקים קטנים יתחילו להיסגר. זה יפגע בכל אחד ואחד מאיתנו בנגב".
לפניות לכתב: yanir9310@walla.com