הערב החגיגי שהפך למופע של חמיצות מופגנת

רגע לפני שהחלה השבעת הממשלה, ניגשה מזכירת הכנסת, ירדנה מלר הורוביץ, לגלעד ארדן והסבירה לו כי לפי תקנון הכנסת, כאשר יחלו השרים להישבע, הוא יצטרך לפנות את מקומו. כשתתחיל ההשבעה, היא אמרה, תצטרך לעבור שורה אחת אחורה ולתפוס את מקומך בכיסא שבו ישבה מירי רגב, שתתמנה תכף לשרה. ארדן הניף את האגודל כלפי מעלה כדי לסמן לה שהכול בסדר. דקה לאחר מכן התחיל הטקס, ולראשונה מ-2009 עזב ארדן את שולחן הממשלה.

בכך הגיע לסיומו יום דרמטי, יצרי ומלא תהפוכות. בכל הרכבת ממשלה יש שינויים ברגע האחרון, אך לא ברור כמה מהם נעשו קרוב כל כך למועד ההשבעה, כפי שהיה אמש. כך, למשל, רק שתי דקות לפני שהציג בנימין נתניהו את ממשלתו הרביעית למליאת הכנסת, גילה יריב לוין באופן סופי כי יתמנה לשר לביטחון הפנים. הוא אמנם ידע שהאפשרות עומדת על הפרק אם ארדן יבחר שלא להתמנות לשר, אבל את המינוי עצמו הוא קיבל בסמוך לכניסתו למליאה. אפילו עוזריו לא הספיקו להתעדכן על כך, ושמעו זאת לראשונה מראש הממשלה כשהיה על דוכן הנואמים, באותו אירוע שהיה אמור להיות חגיגי והתנהל בסופו של דבר בחמיצות מופגנת, או במילותיו של יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין: "אני לא רואה כאן שמחה מתפרצת, גם לא בקואליציה".

ממשלת נתניהו הרביעית - סיקור מיוחד בוואלה!NEWS:
גלעד ארדן נשאר מחוץ לממשלה: "יום מורכב מאוד עבורי"
בעולם לא יאהבו את מינויה של ציפי חוטובלי למשרד החוץ
הרצוג נגד נתניהו: "אף מנהיג לא יצטרף לממשלת הקרקס שהקמת"

נתניהו ודאי לא שיער לעצמו שחלוקת התיקים לחברי סיעתו תהיה קשה כל כך. בבואו לשבץ את חבריו לליכוד בתפקידיהם המיניסטריאליים הוא מצא מולו את הדור הבא של הליכוד, זה שכיהן בהצלחה בתפקידים פרלמנטריים בשתי הכנסות האחרונות (אלקין, לוין, אקוניס, דנון, רגב וחוטובלי) ומצפה לקבל על כך תגמול, ואת אלה שטעמו את טעמה של האופוזיציה, הלכו אחריו כמעט עשור והבינו שזו ההזדמנות שלהם להשתדרג פוליטית (ארדן, גמליאל, חיים כץ). האחרונים, שכבר התאכזבו מנתניהו בסבבי המינויים הקודמים, החליטו שהפעם הם לא נחמדים.

גמליאל החזיקה מאז הכהונה הקודמת הבטחה להתמנות לשרה. ב-2013 היא ויתרה על הצעת נתניהו להתמנות לסגנית שר ונשארה חברת כנסת. אתמול אחר הצהריים, בזמן שדני דנון סיכם על קבלת תיק המדע, היא ישבה בסניף "מוזס" הסמוך למשרד ראש הממשלה ואכלה סטייק, בהמתנה שיגיע תורה. כשקיבלה את הטלפון מהלשכה היא התייצבה במשרד של נתניהו כדי לגלות שהוא מציע לה להיות שרת הגמלאים והסטודנטים. "לא תודה", השיבה גמליאל, ונסעה להעביר את המשך הערב בכותל. ראש הממשלה הסתכל על השעון והבין שהמועד שהוא קבע להשבעת הממשלה, 19:00 בערב, אינו ריאלי.

20 דקות לפני המועד הנקוב התייצב הנשיא ריבלין בלשכתו של יו"ר הכנסת כדי להשתתף באירוע החגיגי. אלא שבמקום להרים כוסית, להצטלם ולצעוד לאולם המליאה, הוא נאלץ לחזור על עקבותיו ולנסוע בחזרה לבית הנשיא. "ההשבעה לא תהיה לפני 21:00", הבהירו לו בכנסת. המבוכה הייתה רבה. לא ברור מתי בפעם האחרונה נאלץ הנשיא לחזור על עקבותיו כשהוא מגיע לאירוע רשמי שנקבע מראש.

בזמן שחזר ריבלין לביתו, ארדן עוד שהה בבית. הוא טרם הוזמן לפגישה עם ראש הממשלה, שבה היה אמור לבשר לו איזה תפקיד יקבל. רק יממה קודם לכן הסתיימה פגישתם של השניים ללא תוצאות, והוא ציפה לשמוע את תשובתו של נתניהו לשתי הבקשות שהניח לפתחו: תיק החוץ, או הפנים וביטחון הפנים. אלא שנתניהו החליט שארדן לא יקבל לא את זה ולא את זה, ושר הפנים היוצא מימש את איומו ונשאר מחוץ לממשלה.

ארדן נחשב לדמות הפופולרית ביותר מבין חברי הכנסת המכהנים בליכוד. אחרי שנבחר שלוש פעמים ברצף למקום השני, את הפריימריז האחרונים הוא סיים במקום הראשון. כהונותיו כשר שלו נחשבו להצלחה. מלבד העובדה שנשאר תמיד נאמן לראש הממשלה, גם כשהוא היה כבר בדרכו לשמש שגריר באו"ם עם פרישתו של גדעון סער ונתניהו ביקש ממנו להישאר בארץ, וגם כשהיה צריך להגן על משפחת נתניהו בתקשורת, הפעם הוא הרגיש שהגיע לו. גם מהסיבות המקצועיות וגם מהסיבות הפוליטיות.

אם נתניהו היה מאמין שארדן ילך עד הסוף, סביר להניח שהוא היה מנהל את האירוע אחרת. ראש הממשלה בחר לנסות לאזן בין שני היריבים המרים, ישראל כץ וגלעד ארדן, ולהשאיר את שניהם בתחושה שאיש מהם לא קיבל יותר מהשני. זו גם הייתה אחת הסיבות שתיק החוץ לא נמסר לאיש. ארדן, שהבהיר כי יסכים לקבל את החוץ גם בתור פיקדון זמני עד למינוי שר קבוע ממפלגה אחרת, החליט שהוא מאס במשחקים ובחר להישאר חבר כנסת. עבור נתניהו מדובר במכה ענקית. בקואליציה של 61 חברי כנסת, שבה כל חבר כנסת שמחליט שהוא לא חש בטוב באמצע יום הצבעות (ע"ע איוב קרא) יכול לגרום להצבעות ליפול, הדבר האחרון שהוא צריך זה אופוזיציה פנימית. לא כל שכן כשמדובר באדם בעל דימוי ציבורי טוב ואמין, שבוחר מרצונו להישאר מחוץ לממשלה הזו, ויכול להוות יריב עתידי על הנהגת המפלגה.

הציניקנים אולי יגידו שהכול היה מהלך מתוכנן, שארדן כלל לא רצה להצטרף לממשלה, ושכך תמיד יוכל לבוא בסוף הכהונה בתור זה שהגיע מבחוץ ולכבוש את המפלגה בסערה. עם זאת, בליכוד מאמינים שהוא עוד ישוב לשולחן הממשלה, ובמהרה, ושחבילת פיצויים שתכלול מינוי לממלא מקום ראש הממשלה ושאר תוספות למשרד לביטחון הפנים ישכנעו אותו לחזור בו. אין ספק שלפני שנתניהו יתפנה לחפש את ה-"61 פלוס" שעליהם דיבר בשבוע האחרון, הוא יצטרך להבטיח את ה-61 עצמם ולנסות לפייס את ארדן.

לא ברור מתי בהיסטוריה של מדינת ישראל השתתפו כל 120 חברי הכנסת בהצבעה. על אחת כמה כשמדובר במצב שחוזר על עצמו שלוש פעמים בשבוע אחד. כאב הראש הצפוי מממשלת 61 כבר בא לידי ביטוי באופן המובהק ביותר ביום רביעי האחרון. הממשלה הצביעה בקריאה שלישית על החוק שיאפשר את הרחבת הממשלה. נתניהו וכחלון רצו ללכת בין ההצבעות שני מטר הצדה ולדבר. "לא! לא!" צעק אלקין על נתניהו, וסחב אותו ביד למקומו. ככה הולכים להיראות החיים של הקואליציה בזמן הקרוב. הכנסת ה-20 מסתמנת כמלחמת התשה אמתית בין הקואליציה לאופוזיציה, בפרט לנוכח נאומו האופוזיציוני החריף של הרצוג מאתמול, שבו אמר לראשונה מאז הבחירות במילים ברורות ושאינן משתמעות לשתי פנים כי לא יצטרף לממשלת נתניהו. "אתם צריכים לנצח במאה אחוז מההצבעות", אמר ח"כ איתן כבל לזאב אלקין. "לנו מספיקה רק פעם אחת, והיא תגיע".

אבל אם יש דבר אחד שנתניהו יכול להתנחם בו, רגע אחרי שהשביע את ממשלתו הרביעית והצרה מכולן, הוא שגם האופוזיציה – לוחמנית ככל שתהיה – אינה פועלת כגוף אחד. מן הצד הימני שלה ישנו הציר של ליברמן ושל לפיד. מן העבר השני הרשימה המשותפת ומרצ. באמצע נמצא המחנה הציוני. בהצבעות על הגדלת הממשלה חברי ישראל ביתנו לא הצביעו בעד ההסתייגויות של הרשימה המשותפת, ולהפך. נתניהו אולי יתקשה לגייס לכל הצבעה 61 חברי כנסת, אבל לא בטוח בכמה הזדמנויות יתייצבו מהצד השני 59 כאלה.

לפניות לכתב: omri_n@walla.net.il