לראשונה מקום המדינה: ישראל קסטנר הונצח בגן בחיפה

58 שנים אחרי שנרצח, וקרוב ל-20 שנה אחרי שמועצת העיר חיפה החליטה להנציח את שמו, הוצב לאחרונה, במועד לא ידוע, בשקט ובצנעה, בגן ציבורי במרומי הכרמל, שלט המכריז על "גינת ניצולי קסטנר". האיש השנוי במחלוקת, אשר רבים חשים כי הם חבים לו את חייו, ומנגד יש הרואים בו כמי ש"מכר את נפשו לשטן", זכה לראשונה להנצחה באתר כלשהו בישראל. זאת, לאחר מאבק ממושך ועיקש שהובילו ניצולי שואה מחיפה שראו בד"ר ישראל קסטנר כמושיע שלהם.

קסטנר היה פעיל ציוני בהונגריה. בזמן השואה ניהל משא ומתן עם קצינים נאצים בכירים, בהם גם אדולף אייכמן, בניסיון להציל יהודים. על פי הערכות הצליח קסטנר לחלץ מידי הנאצים אלפי יהודים. לאחר שעלה לישראל והיה מועמד מפא"י בבחירות לכנסת, הוכתם שמו של קסטנר. בשנת 1952 האשים אותו אדם בשם מלכיאל גרינוולד כי הוא הכשיר את הקרקע לרצח יהודי הונגריה בכך ששיתף פעולה עם הנאצים והשתתף בגזל רכושם ביחד עם הקצין הגרמני, קורט בכר.

עוד בוואלה חדשות:
משפט השומר הנאצי: "לא דמיינתי שיהודים יצאו בחיים מאושוויץ"
פולין זועמת על ארה"ב: "אנחנו לא אחראים לשואה"
היומן הנדיר שמספק הצצה לחיי יהודי תוניסיה בזמן השואה

פרקליטות המדינה הגישה תביעה באשמת דיבה נגד גרינוולד, אשר יוצג על ידי עו"ד שמואל תמיר. עם זאת, שופט בית המשפט המחוזי שבירושלים, ד"ר בנימין הלוי, קבע כי ההגנה הצליחה להוכיח את טענותיו של גרינוולד, פרט להאשמה כי קסטנר התחלק בשלל. השופט קבע כי "קסטנר מכר נפשו לשטן" ואמירה זו הוכתמה בו כאות קין. מאותו הרגע, רבים האשימו את קסטנר בבגידה ובשיתוף פעולה עם הנאצים, אך היו גם כאלה שהמשיכו לתמוך בו וטענו כי משום שניהל משא ומתן עם השטן, הצליח להציל רבים.

בין תומכיו של קסטנר נמצא הפרופסור למתמטיקה ויקטור הרניק, שציין את יום ההולדת החמישי שלו במחנה ברגן-בלזן לאחר שהגיע לשם עם הוריו על "רכבת ההצלה" שבמקום לחופש, הגיעה לברגן-בלזן. רק אחרי מספר חודשים שוחררו 1,684 היהודים שהיו על הרכבת. "חיי ניצלו, לא נשלחנו לאושוויץ. אני מניצולי קסטנר", אמר הרניק בהתרגשות. הוא סיפר כי המזל לא שפר על סבו וסבתו, אשר לא נכללו ברשימה של קסטנר וכמו מרבית יהודי הונגריה נשלחו לאושוויץ ונרצחו.

"משפט דיבה הפך למשפט פוליטי ומי שמכיר את המציאות הישראלית אז והיום לא צריך להתפלא על כך", קובע ההיסטוריון, פרופ' שלמה אהרונסון, כותב הספר "היטלר, בעלות הברית והיהודים", שחקר את פועלו של קסטנר ועסק רבות במלכוד שאליו נקלעו מצילים בתקופת השואה. לדבריו, "בשנים האחרונות התווספו מסמכים שלא היו מוכרים בעבר. אין היום כל ספק שקסטנר היה מציל נפשות".

על החלטת בית המשפט המחוזי הוגש ערעור לבית המשפט העליון, אך קסטנר לא זכה לשמוע את פסק הדין. ב-4 במרץ 1957 הוא נרצח בידי שלושה יהודים, ליד ביתו בתל אביב. עשרה חודשים לאחר מכן הורשע גרינוולד ושמו של קסטנר נוקה לחלוטין. למרות זאת, ולמרות שעדויות ומסמכים חדשים התווספו עם השנים והציגו את קסטנר כמציל מובהק של יהודים, הכתם דבק בו ועד היום דמותו של קסטנר שנויה במחלוקת והוא טרם זכה לטיהור שמו. על כך תעיד העובדה כי אחרי שנים ארוכות כל כך הוא טרם זכה להנצחה ממסדית במרחב הציבורי, ואף עירייה בארץ לא הנציחה את שמו.

איתמר שגיא, שאמו רות שגיא-ויינגרטן היתה בת שנה כשהייתה על "רכבת ההצלה", סבור כי "הציבור הרחב חונך על האשמות לא מבוססות ועל רכילויות שנשללו לחלוטין בידי היסטוריונים שמומחים בנושא. כנראה האדם המערבי המודרני צריך לשמר דמונים, וקסטנר הפך לדמות מפלצתית".

שגיא יזם לפני שבע שנים ארוע לזכר קסטנר שהתקיים ביום השואה ובו מאירים את סיפורי ההצלה שהובילו אנשים שונים. כמו כן, קבעו השנה שגיא ונוספים שלט זיכרון מול הכניסה לביתו של קסטנר ברחוב עמנואל הרומי 6 בתל אביב. הדבר נעשה באופן פרטי וללא שיתוף פעולה של הממסד, שכן בעיריית תל אביב דחו לאורך השנים בקשות להנצחת קסטנר.

רק כעת הציבה עיריית חיפה שלט על שמו בגינה ציבורית בעיר, שנים ארוכות אחרי שהתקבלה ההחלטה על הנצחתו. ההנצחה נעשתה במחשכים, ללא טקס וללא עדכון הניצולים שלחמו להנצחת קסטנר. "זה משמח, אבל זה לא מספיק", אמרה חברת הכנסת מרב מיכאלי, נכדתו של קסטנר. לדבריה, "כל אזכור ציבורי משמח וזה עוד צעד קטן. אני חשה שבשנים האחרונות יש יותר מזדהות ומזדהים עם קסטנר. כל הזמן ניגשות וניגשים אלי ומספרים לי שקסטנר הציל אותם". מיכאלי אומרת שבגלל "מיעוט צעקני ופחדנות" של הממסד, סבה לא זוכה להנצחה הראויה. "אני אופטימית מטבעי ומאמינה שהוא יזכה להכרה לה הוא ראוי, כמו גם הניצולות והניצולים שלו", הוסיפה.

כאמור, הדרך להנצחת שמו של קסטנר בחיפה לא הייתה קלה. קבוצת ניצולי שואה שחשו כי הם חבים את חייהם לקסטנר פנו כבר בשנת 1996 לעיריית חיפה בבקשה לקרוא רחוב על שמו. מליאת מועצת העיר דנה בבקשה. את התומכים ייצג פרופ' אהרונסון ואת המתנגדים עו"ד יוסף תמיר, בנו של שמואל תמיר המנוח.

בדיון, שהיה טעון וסוער, נכחו ניצולי שואה רבים שביקשו כי מצילם יזכה להוקרה. בסוף הדיונים הוחלט לקרוא גן ציבורי בעיר על שמו של קסטנר. עם זאת, על ההחלטה הוגשה עתירה לבית המשפט העליון, משום שהרוב לה זכתה הצעת ההנצחה לא הגיע למחצית חברי המליאה. בית המשפט החזיר את הדיון לעירייה וב-1998 נערכה שוב הצבעה והוחלט ברוב גדול על הקמת גן ציבורי אשר ינציח את שמו וייקרא על-שם ניצולי קסטנר. דרך ההנצחה הייתה תולדה של שתי פשרות – על שמו של קסטנר לא ייקרא רחוב, אלא גן, והוא לא ייקרא על שם קסטנר, אלא על שם ניצוליו.

אולם למרות ההחלטה השנים עברו, מרבית הניצולים כבר הלכו לעולמם וההחלטה לא יושמה. לאחרונה פנו מספר ניצולים, קרובי משפחה של קסטנר ואנשי ציבור למשרד עורכי דין תדמור ושות', פרופ' יובל לוי ושות', שייצג אותם בבקשתם ליישום החלטת העיריה.

"במהלך השנים שחלפו מאז קיבלה מועצת עיריית חיפה את החלטתה, נעשו עשרות פניות לעירייה ולעומד בראשה, בדרישה ליישם את ההחלטה ולקרוא סוף סוף גינה ציבורית על-שמם של ניצולי קסטנר, שתנציח את שמו של מי שוודאי לדעתם היה גיבור, מצילם של אלפי יהודים בתקופה האפילה ביותר", מסביר עו"ד אסף פריאל, שטיפל בבקשה. "אלא שעד לימים אלו ממש לא נעשה דבר. לפיכך, פנו לאחרונה לעירייה ניצולים, צאצאי ניצולים, אנשי ציבור ואנשי אקדמיה".

בעירייה טוענים כי השלט הוצב כבר לפני כמה חודשים, אך בני משפחות הניצולים אומרים כי בדקו בתדירות גבוהה אם השלט הוצב כבר ועד לפני שבועיים לא הבחינו בו.

בין האנשים שביקשו לפנות לעירייה ולדרוש להציב את השלט נמצאים פרופ' הרב דניאל הרשקוביץ', שר המדע לשעבר שאמו הייתה ברשימת הניצולים, חברת הכנסת מרב מיכאלי, פרופ' אסא כשר, פרופ' שלמה אהרונסון, הסופרת יהודית רותם שהייתה בין הניצולים, ופרופ' שאול לדני, גם הוא מרשימת הניצולים.

עורכי הדין כבר הכינו פנייה לראש העיר, יונה יהב, אשר הייתה אמורה להישלח השבוע. אך משנודע להם על הצבתו של השלט ברחוב הלילך, לא נותר להם אלא לעצור ולהימנע מפעולה משפטית כלשהי. לדברי עו"ד פריאל, "חבל שניצולים רבים שפעלו בלהט להנצחת שמו של ד"ר קסטנר, לא זכו לראות את ההכרה לה זכה סוף סוף. עם זאת, מוטב מאוחר מאשר לעולם לא".

הרניק, שהיה ממובילי המאבק למען ההנצחה, עייף מהמלחמות ואמר כי הוא "שמח שעשו לפחות את זה, זה עדיף מכלום". כשראה את השלט התנחם בכך שאמו זכתה להיות בדיון בעירייה שבו הוחלט על ההנצחה. "כמוה היו עוד רבים שזכו אז לרגע של נחת, אך הם לא זכו לראות את הצבת השלט".

"לא מוצא חן בעיני השם - 'גן ניצולי קסטנר'. הגן אינו לכבודנו, אלא לכבודו, אבל כך החליטו בעירייה בזמנו", אמר הרניק שסבור כי "כנראה זה המתיק את הגלולה למי שעדיין מתנגד וזה מה שיצא".

ח"כ מיכאלי השלימה עם הפשרה ולדבריה "גם הניצולות והניצולים ראויים להכרה; שנים הם התביישו לומר שהם ניצולי קסטנר, כאילו שבגללם מתו אחרות ואחרים". לטענת מיכאלי, "אין בישראל דיבור על מצילים יהודיים ויש הרבה יהודים שהצילו אחרים. לדוגמא, כמה אנשים שמעו על פרץ רבס (פעיל הצלה מהונגריה, א"א)" לדברי ח"כ מיכאלי, "הדימוי הישראלי של השואה לא רוצה להכיל ולהתמודד עם דמותו של קסטנר. הוא לא משתבץ בדימוי של הקורבן. הוא היה אדם שהצליח בזכות כשרון, אישיות וצירוף נסיבות להצליח ולהציל יהודים".