פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      "מקווה שתמותו בקרוב": סערה בטקס יום הזיכרון במכללת אורנים

      בטקס יום הזיכרון במכללה הוקרא שיר אנטי-מלחמתי של בוב דילן בשם "אדוני המלחמה". סטודנטים שפירשו את השיר כמכוון נגד חיילים הזדעזעו ועזבו. מחאה גם על דברי נשיאת המכללה: "לא צריך להכניס פוליטיקה לכל מקום". אורנים: "מתנצלים, טעינו בשיקול הדעת"

      טקס יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה במכללת אורנים (יח"צ , מכללת אורנים)
      "אנחנו, שנולדנו למלחמה ולגבורה, מאוכזבים ומתוסכלים". נשיאת המכללה, פרופ' יערה בר און, אתמול בטקס (צילום: מכללת אורנים)

      חלק מהסטודנטים במכללת אורנים לחינוך שליד קריית טבעון, עזבו אתמול (שלישי) בזעם את טקס יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה שקיים המוסד, בו יו"רית אגודת הסטודנטים, אליה מיכאלי, ונשיאת המכללה, פרופ' יערה בר און, בחרו לשאת דברים בעלי גוון אנטי-מלחמתי. בנוסף נטען כי ההמנון הלאומי הושמע בכוונה ללא המילים "נפש יהודי הומייה", אך במכללה טוענים כי הדבר קרה בשל תקלה ברמקולים.

      בטקס הקריאה מיכאלי את השיר "אדוני המלחמה" של בוב דילן, שתרגם יהונתן גפן. השיר פונה ל"אדוני המלחמה שרוצים להרוס את העולם", וכולל את המילים: "אני מקווה שתמותו בקרוב, וככל שתמותו יותר מהר ככה יהיה לי יותר טוב. אנחנו נכבד את זכרכם בדקת דומיה ובראשים מורדים, ולא נזוז מהקבר שלכם עד שנהיה בטוחים שאתם מתים". השורות האחרונות מהשיר, אותן פירשו סטודנטים כקריאה למותם של חיילי צה"ל, עוררו את חמתם של רבים במהלך הטקס ואחריו.

      עוד בוואלה חדשות:
      כשאמו של דימה שמעה קריאה בקשר: "קודקוד קיבל כדור"
      נתניהו: "אני נקשתי על דלת הוריי, לא אשכח את הזעקות"
      "הימים ממשיכים, אך הזמן עצר": אלמנתו של זאביק לא עוזבת את הבית

      גם דבריה של פרופ' בר און קוממו כאמור את חלק מהסטודנטים. נשיאת המכללה קראה: "אנחנו, בני דורי, ילדי המדינה הצעירה, היינו העתיד. גדלנו לאורן הבוהק של המשואות, על אתוס הלוחם, על דמותם של הגיבורים המיתולוגיים ועל סיפורי גבורתם. האמנו, כילדים, שההורים שלנו כבר ימצאו פתרון של שלום. לימים, מאוכזבים וכועסים, הם העבירו אלינו את המקל, בידיים רועדות הודו בכישלונם והתחננו - הביאו את היום. והיום, אנחנו, שנולדנו למלחמה ולגבורה, מאוכזבים ומתוסכלים, מעבירים את המקל החבוט הזה, עמו לא הצלחנו לעשות דבר, אליכם".

      טקס יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה במכללת אורנים (יח"צ , מכללת אורנים)
      "נדמה כי המכללות עושות תחרות ביניהן מי יותר קיצונית בדעותיה". הטקס, אתמול (צילום: מכללת אורנים)

      בנוסף לעזיבת סטודנטים בזמן הנאום, דבריה של פרופ' בר און עורר תגובות נזעמות גם בעמוד הפייסבוק של המכללה. "באמת יצאתם מדעתכם עם הקראת טקסט פוגעני ומנותק מהיגיון בערב יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל", כתב סטודנט במכללה. "לא צריך להכניס גוון פוליטי לכל מקום. נדמה כי המכללות עושות תחרות ביניהן מי יותר קיצונית בדעותיה נגד כל דבר וזה מביש".

      "אני מתביישת להיות חלק מהסטודנטים שלומדים אצלכם, בושה!", כתבה סטודנטית נוספת. "הרבה פעמים במהלך השנה אנחנו חשופים במכללה למאבקים - בגזענות, ב'תג מחיר' ולמאבקים פוליטיים למיניהם. יום אחד בשנה אנחנו מקדישים לזכר הנופלים שבזכותם אנחנו כאן, יכולים ללמוד ולשאוף לחינוך, יום אחד! וגם ביום הזה יש התעסקות בפוליטיקה ובמחאות חברתיות סמויות. כל כך לא מכבד".

      הידיעה על הדברים שנאמרו בטקס התפשטה גם אל מחוץ לכותלי המכללה. סטודנטית שאינה לומדת במקום אך מיודדת עם משתתפים בטקס סיפרה לוואלה חדשות: "במהלך הטקס הוקרא על ידי יו"רית אגודת הסטודנטים, אותה מישהי שאמור לייצג את דור העתיד של מורי ישראל, השיר 'אדוני המלחמה'. אני חייבת לציין שאינני לומדת במכללה, ואינני מקור ראשון, אך שמעתי אותו ממספר אנשים שנכחו בטקס והתקשו להאמין למשמע אוזניהם. אין סיכוי שהדברים הוצאו מהקשרם. יחד עם שרשרת אמירות נוקבות לאורכו של כל הטקס נגד הממשלה ש'שולחת את החיילים למסעות הרג' - מאוד ברור לאן חתרו עורכי הטקס".

      טקס יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה במכללת אורנים (יח"צ , מכללת אורנים)
      "אני יודעת שרבים מהסטודנטים מתקשים לעכל את מה שהיה" (צילום: מכללת אורנים)

      "הבחירה ביום הזיכרון כדי להביע טענות כלפי הממשל ולהקריא שיר כה תוקפני היא בחירה מבזה, מכפישה ומביישת כל מוסד בישראל - ובמיוחד מוסד המכשיר את המורים והמחנכים שיהיו אחראים על חינוכם של הדורות הבאים במדינת ישראל. אני יודעת שרבים מהסטודנטים מתקשים לעכל את מה שהיה ואת התנהלות הטקס הפוגע הזה", הוסיפה הסטודנטית.

      אגודת הסטודנטים: "קיימת יותר מדרך אחת להנציח ולהזכיר"

      מאגודת הסטודנטים במכללת אורנים נמסר בתגובה: "הטקסט האחרון שהוקרא הנו שיר שכתב בוב דילן לפני כמעט שישה עשורים. השיר, באופן מובהק, מייצג עמדה אנטי-מלחמתית ואינו קורא לאלימות, מפלגתיות או הסתה. האגודה רואה לנכון לציין כי השיר, כשיר שמבטא את רחשי ליבם של חלקים נרחבים בחברה הישראלית ובכלל, הינו לגיטימי מטבעו ואל לנו לפרש אותו בצורה שעלולה להשתמע כעוינת, אלימה, פרובוקטיבית לשם הפרובוקציה, או אפילו כאמירה אנטי-ממסדית. השיר אינו פונה לאף קבוצה בחברה הישראלית באופן ספציפי, גלוי או סמוי - לא חיילי צה"ל, לא מפלגה כזו או אחרת או אנשי ציבור.

      "חברות וחברי הנהלת האגודה מתנצלת בפני אלו שנפגעו ממילות השיר אך מדגישה שוב כי השיר הינו זעקה כנגד מלחמות באשר הן, ואין הוא מבטא או נועד להפגין זלזול ברגשותיהם ורגשותיהן של אף אדם. אנו רואים לנכון לשוב ולציין כי לעניות דעתנו אין זו זכותה של אף קבוצה בחברה הישראלית לנכס לעצמה באופן מוחלט ובלעדי את הכאב או זיכרון הנופלים וכי קיימת יותר מדרך אחת להנציח ולהזכיר. לראייה, התקבלו תגובות חיוביות גם ממשפחות שכולות".

      ממכללת אורנים נמסר בתגובה: "המכללה, ההנהלה והסטודנטים מביעים צער עמוק על הפגיעה ברגשותיהם של משפחות שכולות, סטודנטים, בוגרים והציבור הרחב בעקבות הקראת שירו של בוב דילן 'אדוני המלחמה'' במעמד טקס יום הזיכרון. הנהלת המכללה והסטודנטים סבורים כי ניתן ורצוי לתת פנים שונות לשכול, לזיכרון ולכמיהה לשלום, אך הכללתו של שיר זה הייתה בדיעבד שגויה ונבעה מטעות בשיקול הדעת ואנו מצטערים על כך".

      פרופ' בר און מסרה: "חופש אקדמי וחופש ביטויי עם לחם חוקה של כל אוניברסיטה ומכללה. עם זאת, אנחנו מחויביים לכלול מרכיב של זהירות, רגישות והימנעות מחשש לפגיעה ברגשות הציבור, בעיקר במעמד יום הזיכרון".

      בר-און פועלת למניעת התפטרותם של בעלי התפקידים באגודה, כחלק מלקיחת אחריות על האירוע. לדבריה, "הטעות נעשתה בתום לב ולא צריכה להביא להתפטרות אלא ללימוד משותף לשם הפקת לקחים חינוכיים לשנים הבאות".

      לפניות לכתבת רויטל בלומנפלד: revital.blumenfeld@walla.com

      מילות השיר "אדוני המלחמה" של בוב דילן שהוקרא בטקס. תרגום: יהונתן גפן

      אתם - אדוני המלחמה שרוצים להרוס את העולם.
      אתם - שהמצאתם את הרובים ואת הלהביור.
      אתם - שבראתם את מטוסי הנפלם והקרב.
      אתם - שתמיד נשארים מאחור.
      אתם - שלא עשיתם דבר בשבילי מלבד לזרוע הרס מסביבכם.
      אתם - שמשחקים בעולם שלי כאילו שזה צעצוע שלכם.
      אתם - ששמים לי רובה ביד ואומרים "נו... ישחקו הנערים".
      אתם - שתמיד מביטים מהצד - רחוק מאיפה שעפים הכדורים.
      אבל, אני מביט לכם בתוך העיניים.
      ורואה את המוח שלכם - המפחיד.
      כמו שרואים דרך המים את הבוץ בקרקעית.
      כי אתם גרמתם לפחד הגדול שידע אי פעם בן האדם -
      והוא הפחד הגדול מכל - הפחד להביא ילדים לעולם.
      כך - הרגתם את ילדיי שעוד לא נולדו -
      נשמות טובות בלי קבר ושם.
      אז אתם לא שווים את הדם ההוא שזורם עכשיו בעורקים שלכם.
      כן, אולי אין לי זכות להעיר, אולי אין לי זכות לומר אף מילה.
      אתם יכולים להגיד שאני צעיר,
      אתם יכולים להגיד שאין לי השכלה,
      אבל דבר אחד אני חייב להגיד לכם -
      בגלל שאני צעיר ואין לי השכלה -
      שום אלוהים שראה אתכם לא ייתן לכם מחילה.
      ואני מקווה שתמותו -
      כן אני מקווה שתמותו בקרוב -
      וכמה שתמותו יותר מהר,
      ככה יהיה לי יותר טוב .
      אנחנו נכבד את זכרכם בדקת דומיה ובראשים מורדים .
      ולא נזוז מהקבר שלכם עד שנהיה בטוחים שאתם מתים.