"אצלנו העולם נעצר. הימים ממשיכים אבל הזמן עצר, וחייבים לא לשכוח אותו" - כך סיפרה נאווה, אלמנתו של זאב (זאביק) עציון, רכז הביטחון של קיבוץ נירים שבעוטף כזה, שנהרג מפגיעת פצצת מרגמה בסוף אוגוסט, כמה דקות לפני כניסתה לתוקף של הפסקת האש בלחימה במבצע "צוק איתן". יחד עם חברו, שחר מלמד, הוא ליווה צוות שתיקן תשתית חשמל שניזוקה מהירי יום קודם לכן.
נאווה שחזרה את אותו יום כואב: "לא חשבתי שקרה לו משהו. בכלל לא תיארתי לעצמי. לא תמיד בדקתי אם הוא נכנס למחסה או משהו, מה זה יעזור לי? ידעתי שאני סומכת עליו". כעת, נאווה נותרה עם חמשת ילדיה, מעין, גיל, עומר, טל ונטע, שנאלצים להתרגל למציאות החדשה. "את האוכל הוא תמיד היה מכין לילדים, והוא זה שדאג להם", סיפרה, "הרבה מכשירים שהייתי רגילה שזאביק בודק אותם ויודע לסדר אותם, יש הרגשה שהכול פתאום נופל ולא יודעים מה לעשות".
עוד בוואלה חדשות:
מיוחד | לא היה אחד שלא היה לו מקום בלבך
חברו של זאביק שנהרג מפצמ"ר: כבה האור בקיבוץ
עם זאת, הסביבה התומכת ועבודתה של נאווה כגננת מסייעות לה עם ההתמודדות. "אי אפשר לשקוע", אמרה. "ברור שצריך להמשיך הלאה בשביל הילדים". נאווה סיפרה כי חבריה פתחו קבוצת ווטסאפ, שנקראת "ח.ש.נ - חברים של נאווה", והם דואגים ללוות אותה בעיקר בימי שישי, "כי בשישי זה קשה", לדבריה.
"ידעתי שאין שום דבר שאוכל לעשות כדי להקל על הכאב של נאווה, לכן המשאב היחידי שיש לנו כצוות שעובד אתה זה הזמן", סיפרה נירית, שעובדת עם נאווה בגן הילדים. חברתה גליה הוסיפה: "החברים עוטפים, נאווה אהובה, אבל בסופו של דבר אנשים נשארים עם הכאב לבד".
למרות הכאב הקשה שמלווה את נאווה בשנה האחרונה והמציאות הביטחונית הקשה, היא מודה לצוות הגן ולקהילה שסביבה על התמיכה שהרעיפו עליה. "לעזוב לא עולה בראש, בטח שלא בגלל המצב הביטחוני", הבהירה. "אם אעזוב, זה לא בגלל המצב הביטחוני, אלא בגלל משהו שיצוץ אצלי. אבל זה לא משהו שאני חושבת עליו עכשיו".