(צפו: הובא למנוחות הצעיר השני שנהרג בהלוויית הרב)
"אם היינו יודעים שהמיטה תצא משם, לא היינו עולים מלכתחילה", כך שחזר לראשונה הנער ישראל מאיר דואני בן 15 וחצי מאשדוד את הרגעים שבהם יצאה מיטתו של הרב המנוח שמואל הלוי וואזנר לפני שבוע וחצי, מבית המדרש "חכמי לובלין" בבני ברק. דואני נפצע באורח קשה באירוע ולאחר שבוע שבו נלחמו על חייו, שב להכרה.
"עמדנו על המדרגות, שמענו שהמיטה תצא מהרחוב המקביל אלינו. חשבנו שניכנס לבית המדרש דווקא מהצד שלנו, שלא היו בו יותר מדי אנשים. פתאום החליטו שהמיטה תצא דווקא מהמדרגות שעליהן עמדנו. הדלת של בית המדרש נפתחה, אנשים יצאו עם המיטה, ואז נוצר סחף גדול, ממש כמו צונאמי של אנשים. התגלגלנו מהמדרגות ועלינו התגלגלו עוד אנשים", סיפר הנער, שנפצע באורח קשה באירוע.
מי שליווה את החולה ומשפחתו הוא שימי גישייד, מנכ"ל עמותת "רחשי לב", שהסביר כי החלמתו של היא נס רפואי. לדבריו, בעיקר בשל "מסירותם של צוות בית החולים ובמיוחד של צוות טיפול נמרץ ילדים בראשותו של פרופסור גידי פרת. הם קטעו את חופשת פסח ויחד עם הצוות התמסרו סביב השעון ונלחמו על חייו בכל מחיר".
עוד בנושא:
הובא למנוחות הצעיר השני שנהרג בהלוויית הרב: "מבקשים מחילה"
האברך שנמחץ נטמן: "הרב ששמר עליו ממעל - גם גרם לו לעזוב את העולם"
במשטרה בודקים חשד לרשלנות בהלוויה; "נמצה את הדין עם האחראים"
דואני נלחם על חייו במשך יותר משבוע. עכשיו הוא כבר יושב בחדר קטן במחלקה לטיפול נמרץ ילדים בבית החולים שיבא שבתל השומר. הרופאים שעברו במסדרון הסמוך עצרו בפתח הדלת ונדהמו מהחלמתו המהירה. "ואוו, אני לא מאמין", אמר אחד מהם. גם דואני עצמו מודע להתקדמות המטאורית. "עצם היותי בחיים, זה נס גדול. הכול בזכות התפילות של עם ישראל", אמר.
את ליל הלוויה הוא לא ממש זוכר, כמעט שום פרט. את המעט שהוא יודע שמע מהוריו ומאחיו יוסף חיים בן ה-18 שהתלווה אליו להלוויה ונפצע באורח קל. אביו, אברהם דואני, זוכר היטב את הלילה הקשה. הוא חיכה לשני בניו ברכבו שחנה באחד הרחובות בעיר ושמע ברדיו דיווחים על כך שנער בן 14 מפונה במצב קשה מאוד לבית החולים. "סיכמנו שישובו לרכב, והם היו באיחור של שעה", סיפר.
"התקשרתי לאשתי ואמרתי לה שיש לי הרגשה לא טובה, שזה מאוד מוזר", הוסיף. "ראיתי אנשים מתפללים ליד בית המדרש, סביב הפצועים, אז הצטרפתי לתפילות אבל לא ידעתי בכלל מי הפצועים. אשתי אמרה לי אחר כך שהתקשרו אליה אנשים שסיפרו לה שהם מצאו את המגבעת שלו מרוסקת, אז התחלתי להבין. אחר כך, יהודי יקר לקח אותי לבית החולים וראיתי את הבן שלי במצב קשה".
מאז, במשך יותר משבוע, נאבק בנו על חייו. "היו כאן רבנים, בהם רבי יקותיאל אבוחצירא, שהבטיחו לי שהוא יצא מזה ואני אראה ישועות", אמר האב. "אנשי ההצלה סיפרו לי שהוציאו 40 אנשים עד שהגיעו לבן שלי בתחתית כדי לטפל בו". גם הידיעות על הידרדרות במצבם של שאר הפצועים ופטירתם של שניים מהם יצחק סאמט ומרדכי גרבר, השפיעה על הוריו של ישראל מאיר: "זה הלחיץ אותנו, אמרנו שרק התפילות יעזרו, וברוך השם היו לנו ניסים".
הציבור שלנו לא אשם
בנו המבוגר, יוסף חיים בן ה-18, שאיבד את הכרתו לכמה רגעים, שחזר בפניו את זוועות אותו הערב. "הוא התעורר", העיד אברהם, "ושם לב שכונני ההצלה מטפלים באנשים שהיו צריכים הנשמה. הוא רץ, הביא את אחד מארגוני ההצלה וכיוון אותו לבן שלי. לאחר מכן הם לקחו אותו לכביש, ושם העניקו לו טיפול. מאיר אמר לי אחר כך, 'אבא כמעט נחנקתי, מזל שהיה לי מרווח קטן לנשום נשימות קטנות'".
אולי היה אפשר למנוע את האסון הזה?
"כאנשים מאמינים, אנחנו סבורים שהכול קרה משמיים, אבל גם אנחנו צריכים לדעת איך לנהוג בהלוויה. רשויות החוק צריכות לדעת שאנחנו לא סוג ב'. אם יודעים שבהלוויה חרדית צפויים להשתתף 150 אלף איש, אי אפשר להביא שוטרים שרק עושים הסדרי תנועה. אם היה מחבל מתפוצץ, מי היה נותן את הדין על זה? הם צריכים לדעת לשמור על הציבור שלנו, והם לא עשו את זה. היו צריכים לקחת בחשבון את כל הסיכונים - דחיפות או פיגוע באופן שווה. אי אפשר שהם יאשימו את הציבור שלנו, כשהם עצמם לא לוקחים אחראיות".