המבצע יצא לדרך בקול תרועה רמה. כלי התקשורת של חיזבאללה ואלה המזוהים עם המשטר הסורי, תיארו את הפעולה הצבאית שהחלה בחודש ינואר כ"אם כל המבצעים". הדיווחים סיפרו על כ-3,000 חיילים, ובהם חייליו של בשאר אל-אסד ואנשי חיזבאללה (וגם יועצים איראנים שעליהם לא דווח), שפועלים לטהר את רמת הגולן הסורית מנוכחות של האופוזיציה. המטרה הייתה גם לאבטח את הציר שמוביל בין דרעא, בירת אזור חוראן ומוקד פעילות של האופוזיציה, לבין דמשק. באותו חודש ביקר בשטח קאסם סולימאני, מפקד כוח אל-קודס במשמרות המהפכה של איראן, כדי לפקח מקרוב אחר התנהלות המבצע; הבכיר האיראני אפילו הצטלם עם הלוחמים בשטח. ערוץ אל-מיאדין המזוהה עם חיזבאללה תיאר את ההישגים הצבאיים האדירים שנרשמו במבצע, ונדמה היה שבכל רגע ממש המשטר הסורי ושחקני החיזוק שלו יצליחו למחוק את כיס ההתנגדות המרכזי לשלטון אסד, מלבד דאעש.
בפועל, בניגוד לדיווחים, ההישגים היו מועטים. לאחר שלושה חודשי לחימה כבר אפשר לתאר את המאמץ הצבאי של חיזבאללה ככישלון. יש מי שמתאר זאת בישראל גם ככישלון חרוץ.
במקרה הזה, לכישלון אבות רבים: בשאר אל-אסד, חיזבאללה ומעל כולם - איראן. דווקא המעצמה האזורית שרושמת הצלחות צבאיות אדירות בשבועות האחרונים בעיראק ובתימן, נעצרה על ידי מליציות סמי-צבאיות בדרום סוריה. ייתכן כמובן שהכישלון זמני ושבעוד כמה חודשים יחדשו חיילי "ציר הרשע" את המתקפה על רמת הגולן הסורית וביתר שאת. בינתיים, העובדות בשטח מדברות בעד עצמן. הניסיון של טהראן לשנות את פני החזית הצפונית של ישראל בשיתוף עם חיזבאללה, בעוד צבאו של בשאר משמש בשר תותחים - כלומר שולח את מסת הלוחמים הגדולה ביותר - לא צלח.
האסטרטגיה האיראנית גרסה שיש לאחד את החזיתות - הסורית והלבנונית - נגד ישראל. כלומר, אם חיזבאללה מתקשה לפעול משטח לבנון נגד "האויב הציוני", משום שהוא צופה שהתגובה הצבאית הישראלית תגרום לו נזק פוליטי, השימוש בחזית רמת הגולן הכאוטית בעייתי פחות. באזור הזה ביקשו האיראנים לבסס טריטוריה בשליטתם ללא נוכחות של האופוזיציה הסורית.
מבחינתה של איראן, זה יכול היה להיות הישג כפול: פגיעה אנושה בארגון ג'בהת א-נוסרה הדומיננטי כל כך בדרום המדינה, והקמת מפקדה קדמית שיכולה להוציא לפועל פיגועים נגד ישראל ולגרור אותה למלחמת התשה. מזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה אמר בעצמו באחד הראיונות כי הגולן ודרום לבנון הפכו לחזית אחת.
התקיפה הישראלית ברמת הגולן ב-18 בינואר, תקיפה שבה נהרג הגנרל ממשמרות המהפכה מוחמד עלי אללה דאדי ועוד שישה פעילי חיזבאללה ובהם חמישה בכירים, חשפה את גודל המאמץ שהשקיעה איראן בגזרה. בזמנו דווח כי התקיפה סיכלה תשתית צבאית גדולה שחיזבאללה ביקש להפעיל יחד עם האיראנים נגד ישראל, בפיקודו של ג'יהאד מורנייה, בנו של עימאד מורנייה.
המאמץ האיראני לא החל בינואר אלא חודשים רבים לפני כן. תחילה ביקשו האיראנים להשתמש בבאי כוח, ארגונים פלסטיניים הפועלים מסוריה, אך היכולת של הקבוצות הללו הייתה לא מרשימה בלשון המעטה. לאחר מכן ניסו אנשי משמרות המהפכה להשתמש בחוליות שעליהן פיקד האסיר המשוחרר סמיר קונטאר, רוצח משפחת הרן מנהריה, אך גם ההתארגנות הזו נפגעה בתקיפות ישראליות שונות. במקביל הוחלט להגדיל את ההשקעה. האיראנים החליטו להקים יחידה מובחרת שעברה במשך שנה אימונים והכשרות, משלב של טירונות בסיסית ועד לאימונים מתקדמים. מערך לוגיסטי שלם תמך ביחידה הזו, שעליה הופקד מורנייה הבן. עשרות אנשים עברו תהליכי מיון וגיוס וקיבלו הכשרות שונות ומשונות שיאפשרו להם לפעול באופן חשאי.
היחידה החדשה הורכבה מיוצאי חיזבאללה, פלסטינים פרו-בשאר וסורים. היא הפכה ל"בייבי" של קאסם סולימאני ושל נסראללה ושקדה במרץ על הכנת פיגועי ירי צלפים ונ"ט, נגד מטרות ישראליות מצדו השני של הגבול. התקיפה האווירית על השיירה האיראנית-לבנונית סמוך לקונייטרה, לפי גורמים ישראלים בכירים, פגעה ב"סיור השטח" של הבכירים, רגע לפני תחילת הפעילות של "הסיירת המובחרת".
המאמץ האיראני השתבש לא רק בחזית נגד ישראל. התקדמותם של חיילי בשאר ואנשי חיזבאללה בינואר נבלמה מהר למדי. בנאווה, בשייח' מסכין ובתל מרעי, הצליחו אנשי האופוזיציה להסיג את נאמני איראן וכך כמובן גם בדרעא. מה הסיבות לכך? בחיזבאללה תולים את הכישלון במזג האוויר, בשלג הכבד שירד אז באותם הימים ועצר את ההתקדמות. ייתכן שחיזבאללה גם לא שלח את כוחותיו הטובים ביותר, וייתכן שפשוט ההתנגדות שבה נתקלו מצד "צבא סוריה החופשי" וג'בהת א-נוסרה, הייתה קשה מדי. ספק אם בצד האיראני מישהו ציפה ללחימה כל כך עיקשת מצד ארגוני האופוזיציה.
במקביל חיזבאללה מתמודד עם חזיתות אחרות, לא פחות מסובכות. בימים האחרונים התקשורת הלבנונית מדווחת על קרבות קשים באזור בעל בכ, בקרבת הגבול עם סוריה. נוסף על כך, אף שחיזבאללה השתלט על רכס קלמון, הקרבות שם לא נפסקו ובחאלב הצבא הסורי לא מצליח למגר את האופוזיציה הסונית הרדיקלית. שכונות שונות בדמשק, בעיקר באזור של האתר השיעי הקדוש סיידה זיינב, מופגזות כמעט מדי יום ונראה שמלחמת האזרחים בסוריה רחוקה מלהסתיים.
"איראן לא נדרשת לשלם מחיר"
הניסיונות הבוטים של איראן להשתלט על מדינות שלמות במזרח התיכון - עיראק, תימן, סוריה ולבנון - כשבמקביל מתנהל משא ומתן אינטנסיבי בין טהראן לארה"ב והמעצמות על פרויקט הגרעין, מעוררים הרבה יותר מחוסר נחת בבירות ערב השונות וכמובן גם בירושלים. שר החוץ של ערב הסעודית סעוד אל-פייסל אמר השבוע: "אסור להעניק לאיראן הסכם שאינו מגיע לה". זו אמירה חלביות יחסית למה שאפשר לשמוע מגורמים מדיניים בירושלים. "כשאנחנו מדברים על הסכם רע", אמר השבוע אחד מהם, "אנחנו לא מתייחסים רק להסכם הגרעין. ההסכם הזה רע בעצם הנכונות להסיר את הסנקציות בשעה שאין שום דרישה אמריקנית מאיראן לעצור את הטרור. אני יכול להעריך שנראה הסכם עקרונות בקרוב, ולאחר מכן הסכם מלא ביוני. זה בלתי נתפס. איראן פועלת כיום נגד אינטרסים אמריקניים-ערביים-ישראליים מבלי להידרש לשלם מחיר.
"הם שולטים בבגדאד, בביירות, בצנעא ובדמשק. הם הדיחו שלטון פרו-אמריקני בתימן ומנהלים קרב של שיעה נגד סונה בתיכרית. ואחרי כל זה הבית הלבן מסתכל עליהם כעל 'פתרון' ולא כעל 'הבעיה'. החולשה של הממשל מקרינה ותקרין על האזור כולו. תראה את המדיניות החדשה שלהם לגבי סוריה. הם מניחים לבשאר אל-אסד לשרוד ולא קוראים עוד להדחתו ונוקטים מדיניות של 'אם אינך מצליח לנצח אותם, הצטרף אליהם'. אתה בוחן את כל זה ומגיע למסקנה שנרקם כאן דיל אזורי. כלומר, אומרים לאיראנים: בואו תילחמו אתנו נגד דאעש ובתמורה לא ניגע באסד או בטרור האיראני".
הגורם המדיני נשמע זועם גם בנוגע להסכם הנרקם על הגרעין האיראני. "נותרות לאיראן יכולות ליבה. האמריקנים טוענים שהאיראנים יישארו במרחק של שנה מיכולת לייצר מספיק חומר בקיע לפצצה. ראשית, אנחנו לא מסכימים עם הקביעה הזו. זה יהיה פחות זמן, אבל השאלה החשובה יותר היא למה בכלל לאפשר להם להיות במצב כזה. האיראנים לא נדרשים לחשוף את הפרויקטים הצבאיים הסודיים שלהם, לא מדברים בכלל על מצבורי הטילים שלהם ועל הטרור שהם מפעילים. למה האיראנים צריכים צנטריפוגות, מישהו חשב על זה? מדוע הם לא נדרשים לעצור את התמיכה שלהם בג'יהאד האיסלאמי בעזה ובחיזבאללה בלבנון? אז כן, מבחינת ישראל זה הסכם רע".