מתלוננת כונתה זונה, לאחרת הומלץ להחליף עו"ד: הדוח נגד השופטים

נציב תלונות הציבור על שופטים, השופט בדימוס אליעזר ריבלין, מסר היום (ראשון) לנשיאת בית המשפט העליון, מרים נאור, ולמנהל בתי המשפט, מיכה שפיצר, את הדוח השנתי לשנת 2014. במהלך שנה זו התקבלו בנציבות 794 תלונות, וניתנו 789 החלטות. 55 תלונות, שהן 7% מסך ההחלטות שניתנו, נמצאו מוצדקות - 42% מהן היו על הימשכות הליכים ועל עיכוב במתן החלטות ופסקי דין. מדובר בירידה של 35% ביחד למספר התלונות שהתקבלו בנציבות ונמצאו מוצדקות בשנה הקודמת, אז עמד המספר על 85 תלונות מוצדקות. לגבי 45 תלונות, שהן 6% מסך ההחלטות שניתנו, נקבע שהבירור מוצה. כלומר, הנציב בדק את מכלול הדברים ולא הגיע למסקנה שהתלונה מוצדקת.

חלק מהתלונות שנמצאו מוצדקות נגעו להתנהגותם של שופטים באולם הדיונים ומחוצה לו. כך למשל, שופט תעבורה אשר התרגז על החלטתו של סנגור לכפור באשמה עבור לקוחו אמר לו כי מי שיודה באשמה יוקל דינו ומי שכופר בכתב האישום יוטלו עליו סנקציות כדי שיורתעו האחרים. המתלונן תמה כיצד זה ששופט מאיים על סנגור בכך שאם לא יודה בעובדות כתב האישום בית המשפט ינהל נגד הנאשם משפט ראווה "למען יראו ויראו" ויחמיר בעונשו – וזאת עוד לפני שהוצג בפניו בדל ראיה מטעם התביעה ולפני שהעידו בפניו עדים כלשהם. הנציב קבע כי אמירות השופט, שלא הוכחשו, הן אמירות קשות, אשר יש בהן כדי להצדיק את מצוקת המתלונן.

עוד בוואלה חדשות:
אובמה: נפעל תחת ההנחה שנתניהו מתנגד למדינה פלסטינית
קצין משטרה בכיר: "ישראל הפכה למעצמת גידול קנאביס"
ירדן: תיירת ישראלית כבת 60 נהרגה בתאונת צלילה בעקבה

במקרה נוסף הלינה מתלוננת כי שופט בבית משפט השלום, שדן בתיק שבו הייתה מעורבת, פנה אליה באומרו: "הגברת שם עם האדום בשורה שנייה, את זונה? לא, סתם רציתי לדעת, סתם שאלתי את השאלה, לא אמרתי שאת זונה". המתלוננת אכן לבשה סוודר אדום במהלך הדיון וקודם למתן עדותה ישבה בשורה שמאחורי שולחן הפרקליטים. אמירתו של השופט הושמעה בעת שהיא כבר עמדה על דוכן העדים. הוא הסביר כי בשאלה "האם את זונה – לא, סתם רציתי לדעת" כיוון ל"בדיחה המפורסמת" ובאמצעותה להמחיש את האפשרות לנקוט לשון הרע גם אם היא מנוסחת על דרך השאלה.

"גם בהתקיים דבר הלצה שכזו, הרי שלא הכול ערים לקיומה – ומכל מקום – מקומה לא היה, בנסיבות העניין, באולם בית המשפט", כתב השופט ריבלין. "גם אם לא כיוון השופט למתלוננת באמירה שבאה מפיו, עשויה הבוטות שבאמירה לפגוע גם בשומע הלא מעורב. שופט היושב בדין צריך שיברור את מילותיו היטב ויהרהר בלבו, אם להשמיע אמירות שפר, קודם שהן יוצאות מפיו. השופט נדרש תמיד לנהוג בתבונה, בזהירות ובשיקול דעת. די בהעדרם של אלה, במקרה זה, כדי להצדיק את התלונה". מלבד דברי ביקורת אלה, בחר הנציב שלא להוסיף המלצה אופרטיבית, מאחר שהשופט עמד לפני תום תקופת כהונתו.

תלונות רבות שהוגשו, ואשר חלקן נמצאו מוצדקות, הגיעו מבתי המשפט לענייני משפחה. "התלונות על שופטי בית המשפט לענייני משפחה מצביעות על מספר בעיות וקשיים שהם ייחודיים בטיבם, או בעוצמתם, לבית משפט זה", כתב השופט ריבלין בדוח. כך למשל, נמצאה מוצדקת תלונה שלפיה שופטת הפעילה לחץ על מתלוננת, אשר הגישה תביעה למזונות בגירה נגד אביה, להיעתר להצעת האב לחבקה. היא אף הפצירה בה להיפגש עמו בבית קפה, פגישה שלא עלתה יפה.

הנציב קבע כי מבירור התלונה עולה שמדובר במתלוננת שחוותה בילדותה אלימות במשפחה ומגלה רגשות מעורבים ביחס לאביה, תגובה שהיא טבעית נוכח נסיבות חייה הקשות והסכסוך הטעון והממושך בין ההורים. "מן התלונה ומפרוטוקול הדיון ניתן ללמוד", קבע הנציב, "כי חרף כל הקשיים, המתלוננת חפצה לחדש את הקשר עם אביה, עמו לא הייתה בקשר בשנים האחרונות. במצב עניינים זה ניסתה השופטת לפעול בדיון לחידוש הקשר, דבר ראוי כשלעצמו. עם זאת בעשותה כן היה על השופטת לנהוג ביתר זהירות ורגישות נוכח העמדה האמביוולנטית שהביעה המתלוננת בדיון ביחס לדרכי חידוש הקשר".

"הגם", הוסיף, "שהמתלוננת אינה קטינה, עוד ועשתה מאמצים ראויים לציון להשתקם, הרי נוכח גילה הצעיר, פגיעותה וחששה מפני אביה, ראוי היה כי השופטת תברר עימה אם הסכמתה לקבל חיבוק מידי האב, לאחר נתק של שנים ובעיצומו של הליך משפטי, ניתנת מרצון חופשי ולא מתוך לחץ או חשש, ובוודאי שלא תדחק בה לקבל באולם בית המשפט את החיבוק, שנחווה על ידי המתלוננת כתקיפה".

עוד ציין השופט ריבלין, כי "הוא הדין ביחס להצעה, כי המתלוננת תיפגש עם האב בבית קפה לבדה, בלי ליווי באת כוחה, במצב שבו קיים סימן מובהק ליחסי כוח בלתי מאוזנים ובלתי שוויוניים. ספק רב אם ראוי היה, במחי דיון משפטי ובמהלכו, ליצור באופן מלאכותי קרבה פיזית ואינטימיות בין האב לבתו, מקום שזו אינה קיימת זה שנים רבות".

תלונה נוספת שאותה מצא הנציב מוצדקת הגיעה מכיוונה של עורכת דין, אשר הלינה על התנהגותו של שופט בית המשפט לענייני למשפחה כלפיה, ועל הפעלת לחץ פסול לפשרה בתביעה כספית שהגישה מרשתה נגד מי שהיה ידוע בציבור שלה. לטענתה של הפרקליטה, בטרם החל השופט להכתיב את הסכמות הצדדים לפרוטוקול, ביקשה כי יירשם בו כי אין בכך כדי לפגוע בהליכים הנוספים המתנהלים מחוץ לבית המשפט לענייני משפחה.

בעקבות דברים אלה החל השופט, לטענתה, "במסכת השפלות, צעקות ועלבונות אישיים" נגדה. לדבריה, כאשר ביקשה להסביר מדוע מרשתה עומדת על סעיף זה, פנה אליה השופט באומרו: "שבי, שבי בשקט". לאחר מכן אמר, לטענתה, בנוכחות הצדדים ובאי כוחם: "יש עורכי דין שהסיוע המשפטי לא צריך לעבוד איתם. אני גם אדאג להגיד להם שלא יעבדו עם עורכי דין כמוך". עוד ציינה, כי בשלב מסוים הורה לה השופט לשבת, פנה למרשתה באנגלית ואמר: "You have a very bad lawyer, she is not good for you" (יש לך עורכת דין גרועה מאוד, היא לא טובה לך – ג"ג).

בהחלטת הנציב נקבע כי "גם אם סבר השופט כי דרישתה של המתלוננת לכלול בהסכם הפשרה סעיף שאינו קשור לתיק זה היא שגויה, לא הייתה כל הצדקה לפגוע בה, להרים עליה את הקול או להתבטא כלפיה בצורה בלתי ראויה. התנהלות כזו חורגת מן המזג השיפוטי הנדרש משופט".

תלונה שנמצאה מוצדקת רק בחלקה נגעה להתבטאויות שופטי בית המשפט המחוזי המחוזי שדנו בתיק רומן זדורוב, הנאשם ברצח תאיר ראדה ברמת הגולן ב-2006, נגד הפתולוגית ד"ר מיה פורמן רזניק, שהעידה בתיק כמומחית חיצונית מטעם ההגנה. השופט ריבלין לא מצא שהיה בשימוש בפסק הדין בביטויים כגון חוות דעת "מוטה", "מגמתית", "מכילה בקיעים רבים מספור", או בהגדרת המתלוננת כ"מהוססת, לא אמינה ומתפתלת", משום חריגה אסורה מן המקובל. זאת, על אף טענתה של פורמן רזניק כי הדברים פגעו בשמה הטוב, גרמו לה נזק ועיכבו את כניסתה לתפקיד מסוים. עם זאת, קבע הנציב כי בהתייחסותו של בית המשפט אל המתלוננת בתור "גברת", בעוד שיתר העדים זכו לכינוי בתוארם המקצועי, יש טעם לפגם.

תלונות רבות נמצאו מוצדקות על ידי השופט ריבלין בשל הימשכות הליכים ועיכובים במתן החלטות, שחרגו לעיתים לתפיסתו מגבולות הסביר. סוג נוסף של תלונות הן כאלו שנוגעות לפגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, כלומר מקרים של ניגודי עניינים. כך למשל, במקרה של תלונה שהוגשה נגד שופט בית המשפט המחוזי בחיפה. השופט דן בתביעה לתשלום פיצויים, שהוגשה נגד משרד החינוך על ידי משפחתו של מורה. לטענת המשפחה, המורה מתה מדום לב עקב אירוע שהתרחש בבית הספר שבו לימדה. השופט קיבל מצא את התלונה לניגוד עניינים מוצדקת מכיוון שרעייתו של זרנקין הייתה מפקחת במשרד החינוך.

פרק שלם בדוח יוחד לבתי הדין הרבניים. באחת התלונות נטען כי בית הדין קבע שלשיטתו לא ניתן לשמוע עדות של אישה. השופט ריבלין קבע שמדובר בהערה לא ראויה ומקוממת. "אין בעובדה שלאחר שהוגשה בקשה בכתב הורה בית הדין על זימון עדה אישה, בכדי להפחית מחומרת הערת בית הדין", קבע ריבלין. "לא היה מקום לכך שבית הדין יפנה לצד המבקש לזמן עדים ויברר, ביוזמתו, האם העדים הם גברים או נשים בלי שכלל הובהר לבית הדין אילו נשים מתבקשות לבוא להעיד, ומה אמור להיות נושא עדותן".

תלונה נוספת שאותה מצא השופט מוצדקת היא לגבי החלטה שנתן בית הדין, ובה נקבע כי מפגש של ילדים עם בת זוגה של אמם מביא אותם לידי בלבול ולמבוכה וגורם להם נזק נפשי בלתי הפיך. ההחלטה ניתנה עוד בטרם הוגש תסקיר שירותי הרווחה, ובטרם הגישה המומחית מטעם בית הדין את חוות דעתה בדבר השפעת המפגש על הילדים וההשלכות העשויות להיות לכך. הנציב קבע כי האמירה בדבר הנזק הנפשי לילדים הייתה טרם זמנה ובלא שהונחה לה תשתית כדין.

במקרה אחר הלינה מתלוננת כי "עסקנים" מדברים עם הדיינים על עניין שנדון בפניהם מחוץ לאולם בית הדין, לרבות בביתם של הדיינים ובבתי הכנסת בהם מתפללים הדיינים, ומשפיעים על החלטות בית הדין. במהלך אחד הדיונים הצהיר בית הדין כי "עסקנים" דיברו עם הדיינים ואמרו שאם בית הדין יאפשר לבעל לדבר עם המתלוננת ביחידות, והבעל לא יצליח לשכנע אותה להסכים לשלום בית, הבעל ייתן גט. המתלוננת, באמצעות באת כוחה, הבהירה לבית הדין כי היא מסרבת לדבר עם בעלה ביחידות, אולם בית הדין "כפה" עליה לשוחח בנפרד עם בעלה. הנציב קבע כי אין כל ספק שפגישות של עסקנים ומקורבים עם דייני בית דין במטרה להשפיע על החלטותיהם אינן הולמות את מעמד הדיינים בישראל והינן בניגוד לכללי אתיקה לדיינים. בעקבות ההחלטה, קיים נשיא בית הדין הרבני הגדול שימוע לדיין, והיועץ המשפטי לשיפוט הרבני הוציא לכל הדיינים חוזר לפיו נאסר על דיין לשעות אל פניות מטעם בעלי דין שלא במסגרת הדיון בתיק, והנחה אותם כיצד לנהוג במקרה של פניות כאלה.

חלק מהדוח מוקדש לשלוש בקשות בירור שהוגש לנציב במהלך השנה החולפת. שתיים מהבקשות הוגשו על ידי שרת המשפטים לשעבר ציפי לבני בנוגע לשני שופטים שנחשדו בהתנהגות מינית בעייתית - נשיא בית המשפט המחוזי בנצרת, יצחק כהן, שפרש מכס השיפוט ומחכה להחלטה בעניינו לאחר שהמשטרה קבעה שיש תשתית ראייתית להעמידו לדין, ושופט נוסף שהבירור בעניינו הסתיים ללא תוצאות.

בקשת בירור נוספת הוגשה על ידי נשיא בית המשפט העליון לשעבר אשר גרוניס. עניינה‏ ‏הוא ‏במערכת‏ קשרים‏ בין ‏השופטת איריס אסל ‏מבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב לבין ‏סטודנט ‏למשפטים‏, אשר סייע ‏לה ‏במסגרת ‏קליניקה ‏של ‏סטודנטים שסייעו לשופטים. בבקשת הבירור נטען כי גם ‏לאחר ‏סיום ‏פעילותו ‏בקליניקה המשיך‏ הסטודנט ‏לסייע ‏לשופטת. זו, נאמר, העבירה ‏לו ‏תיקים ‏להכנת‏ טיוטות ‏להחלטות‏ ולפסקי ‏דין ‏והיה ‏מועמד‏ להתמחות ‏אצלה.‏ בשל‏ התמשכות‏ הליכי ‏אישורו של‏ הסטודנט ‏כמתמחה,‏ הודיעה ‏לו ‏השופטת ‏על ‏ביטול ‏מועמדותו‏ כמתמחה. ‏

הסטודנט ‏שלח‏ מכתב‏ לנשיא ‏בית ‏המשפט ‏שבו ‏מכהנת‏ השופטת, ‏מחה ‏על ‏ביטול‏ מועמדותו ‏וביקש ‏לשבצו ‏כמתמחה ‏אצל ‏שופט ‏אחר. למכתבו ‏צורפה אסופת ‏תכתובות דואר אלקטרוני והודעות ווטסאפ‏ ‏בינו ‏לבין ‏השופטת.‏

"בחלק מהתכתובות‏ ‏נמצאו ‏התבטאויות ‏אישיות‏ החורגות‏ מחילופי ‏דברים רגילים‏ בין ‏שופטת לבין מתמחה", נכתב בהחלטת הנציבות. ‏"חלק מהתיקים שהועברו לסטודנט הינם תיקים שהתנהלו בדלתיים סגורות כאשר ‏לא ‏היה ‏לו ‏כל ‏מעמד ‏במערכת ‏בתי‏ המשפט, ‏לא ‏של ‏עובד ‏ולא ‏של‏ מתמחה. ‏כמו ‏כן, ‏הועברו ‏לו ‏העתקים ‏של ‏כתבי ‏טענות ‏ופרוטוקולים, ‏לשם ‏הכנת ‏תקצירים‏ לדיונים ‏וכן ‏לשם ‏הכנת ‏חוות ‏דעת ‏וטיוטות ‏לפסקי ‏דין".

"‏מיותר ‏להכביר ‏את ‏חומרת ‏המעשה, כאשר‏ מדובר ‏בתיקים‏ רגישים", הדגיש השופט ריבלין. "בנסיבות ‏שפורטו‏ לעיל, ‏נראה כי‏ התנהגותה ‏של‏ השופטת ‏אינה ‏הולמת ‏את ‏מעמדו‏ של ‏שופט‏ בישראל ‏ועלולה ‏במקרה ‏זה גם‏ לפגוע‏ בדימויה ‏של‏ מערכת ‏השיפוט". הנציב הורה להעביר את התיק לבירור משמעתי.

לפניות לכתבת גלי גינת: gali.gnt@walla.com