ב-29 בינואר הקיפו עשרות חמושים מארגון הג'יהאד "אנסאר בית אל-מקדס" ("משחררי ירושלים"), פונדק דרכים בסיני שבו נהגו להתארח קצינים, שוטרים וחיילים. ברגע אחד פתח הארגון במתקפה משולבת ומקצועית מאוד, שבה נהרגו עשרות מאנשי כוחות הביטחון המצריים. מסע ההרג שזעזע את מצרים כלל פיצוץ מכוניות תופת וירי מקלעים, פצצות מרגמה וטילי נ"ט.
צבא מצרים נראה לרגע חסר אונים אל מול הארגון הסלפי הקיצוני שנישא על גלי השנאה נגד משטרו של הנשיא לשעבר חוסני מובראק והטמיע באידאולוגיה שלו עוינות כלפי היהודים, שהם לדידו מקור הרשע והכפירה באזור. באוגוסט 2012 השתלטו אנשי "אנסאר בית אל-מקדס" על מוצב מצרי ברפיח בזמן סעודת הרמדאן והרגו את כל אנשי הביטחון במקום. לאחר מכן חטפו נגמ"ש וחדרו לשטח מדינת ישראל. הם הגיעו למרחק שני קילומטרים מגדר המערכת, עד שנעצרו על ידי מג"ד שריון מיומן שדלק אחריהם.
החשש בצה"ל הוא מהרגע שבו יכוונו פעילי הארגון פיגוע ראווה גדול נגד מעברי גבול עם ישראל, מוצבי צה"ל, יישובים סמוכים לגדר ותשתיות אזרחיות. סכנה נוספת היא חטיפה; מחבלים עלולים לנסות להערים על כוחות צה"ל באמצעות לבישת מדי שוטרים או חיילים מצרים, כפי שעשו בפיגוע בעין נטפים ב-2011 שבו נהרגו שבעה אזרחים וחיילים.
"אנחנו יודעים עליהם מעט מאוד", מסביר קצין בכיר בפיקוד דרום. "החלוקה השבטית משרתת את התפיסה המבצעית שלהם בפעילות בשטח. הם נהנים מתמיכה של שני שבטים קיצוניים כמו סוורטה ורמילאת. יש להם מפקד בכיר אבל אנחנו לא יודעים מיהו. אנחנו מניחים שגם המצרים לא יודעים. למרות המאמץ המודיעיני הישראלי, אנחנו מתכוננים לפיגוע משמעותי ללא התרעה מוקדמת. אנחנו דרוכים והכוחות שלנו שודרגו ונעשו קטלניים מאוד".
מאז הפיגוע באוגוסט 2012 עבר הארגון תהליך התעצמות שבמסגרתו שיפר את רמתם המקצועית ואת היכולות המבצעיות של לוחמיו. לפני כמה חודשים הוא נשבע אמונים לדעאש. הסיבה המרכזית לכך הייתה המימון שראשי "המדינה האיסלאמית" התחייבו להעביר. כמו כל ארגון, "אנסאר בית אל-מקדס" רצה לגדול ולהתפתח, והכסף שהבטיח אל-קאעדה פשוט לא הגיע. בארגון הסלפי היה מי שהתנגד לעריקה, בעיקר בשל המעשים הברוטאליים של דאעש, שמרחיקים אותם מהאוכלוסייה שבקרבה הם פועלים ומקימים עליהם את הקהילה הבינלאומית. השילוב בין החזון, להבטחה לכסף ולאמצעי לחימה הכריע לבסוף את הכף וסיני נהפכה, לפחות על הנייר, למחוז במדינה האיסלאמית. שיתוף הפעולה רק החל, ובינתיים, עד שיגיע הכסף הגדול, הסלפים ממשיכים לסחור במכוניות ולשדוד בנקים ושיירות. ככל הנראה הם מקבלים מימון גם מבכירי תנועת האחים המוסלמים, שהוצאה מחוץ לחוק במצרים ומעוניינת להקיז את דמו של שלטון הכופרים.
במערכת הביטחון בישראל מעריכים כי "אנסאר בית אל-מקדס" מונה כמה מאות פעילים בלבד. ייתכן שממדיו הצנועים, לצד רמת מידור גבוהה, הם הסיבה לכך שהוא נהפך למעין רוח רפאים שרודפת את כוחות הביטחון בסיני. עובדתית, הארגון ממשיך להלום בצבא. השבוע הוא הוציא לפועל שלושה פיגועים, שבהם נפגעו לפחות 25 בני אדם. ככל שעובר הזמן, המתקפות נעשות תכופות יותר ויותר וקטלניות יותר ויותר. סרטוני וידאו שהארגון מעלה ליוטיוב לא רק מאפשרים להתרשם מאיכות הפעילות המבצעית של הארגון אלא גם להבין מהיכן מגיעים אמצעי לחימה האיכותיים שלו. באחד הסרטונים נראה כוח של הארגון פושט על מוצב ובתום ההתקפה מציג את השלל שלקח: תחמושת מגוונת ורבה, טילי נ"ט, אמצעי ראיית לילה ומקלעי 0.5.
כדי להבין את הקושי שעמו מתמודדת מערכת הביטחון המצרית צריך להבין את המציאות בחצי האי סיני, שבו מתגוררים 400 אלף איש, 90% מהם בדואים. 25 אלף מהתושבים הם דתיים אדוקים. 300 אלף תושבים מתרכזים בצפון סיני, והשאר חיים במרכז או בדרום, לאורך החופים ובהם אתרי התיירות המרהיבים של חצי האי. מטבע הדברים, באזורים נחשלים מבחינה כלכלית יש יותר קיצוניות ושנאה כלפי השלטון. השבטים הבדואיים מתפרנסים מפעילות פלילית ואף מפעילות חבלנית נגד המשטר. השבטים הגדולים נהנים מיתרון בשטח: הם מכירים היטב את הגבולות בין הנחלות השונות, שהמעבר בהם כרוך בתשלום. בזכות שיתוף הפעולה עם השבטים, פעילי טרור מצליחים לחמוק בכל פעם מידי השלטונות, שהחליטו להטיל בחלקים בצפון סיני עוצר כללי, כל יום מהשעה 17:00.
נשיא מצרים עבד אל-פתח א-סיסי הצהיר לפני כמה שבועות כי האחים המוסלמים ודעאש הם בעיה אחת, ככל הנראה מתוך הבנה שהאחד מפרה את השני ומעודד לתקוף את השלטון המצרי במטרה לחסלו. לא מדובר באמירה פשוטה לאור העובדה שמיליוני אזרחים מצרים עדיין חברים בתנועת האחים המוסלמים.
בשנת 2014 נהרגו 350 אנשי ביטחון מצרים בפיגועים בסיני, ובחודשיים הראשונים של 2015 נהרגו 63 אנשי ביטחון. צבא מצרים מפעיל בסיני 20 גדודים - חמישה יותר ממה שסוכם עם ישראל בהסכמי קמפ דיוויד. מרביתם מוצבים בגזרת ארבעה שבטים: סווראקה, עמילאת, טראבין ואל-עזזמה. השלטון ניסה במשא ומתן ארוך ומייגע להגיע לפשרה עם ראשי השבטים כדי להביא לרגיעה, בדומה למודל שפועל לאורך חופי סיני באמצעות שילוב בדואים בענף התיירות, אך ללא הועיל. "אנסאר בית אל-מקדס" יוצא מכלל שליטה, והבדואים נוקמים בשלטון על עשרות שנות הזנחה. הצבא פושט לא ביעילות ולא בחשאיות על כפרים ועל עיירות שבהם מסתתרים פעילי "אנסאר בית אל-מקדס", מכריז על הריגת עשרות, אך הארגון הקטן ממשיך לגלגל פיגועים רצחניים.
פעילי "אנסאר בית אל-מקדס" נעשים קנאים יותר ויותר. מעדויות שמגיעות מהשטח עולה כי פעיל בארגון שאחיו יסרב ללחוץ את יד אחיו, אם האח מגלח את זקנו משום שהוא נחשב כופר. לא קל להשיג מידע מודיעיני על הארגון, משום ששימוש באינטרנט ובאמצעים טכנולוגיים אינו נפוץ בסיני בטח לא בקרב פעילי הטרור ששומרים על רמת מידור גבוהה.
עשרות שקי מריחואנה
עוצבת אדום של פיקוד הדרום חולשת על הגבול הדרומי והיא מתמודדת גם עם איומים מסוג שונה לגמרי. מה שמשאיר את מפקד האוגדה המרחבית תת-אלוף רועי אלקבץ על קצות האצבעות הוא הניסיונות להבריח סמים לישראל. בכל יום יש בממוצע שניים-שלושה ניסיונות הברחה לאורך 240 קילומטר של גדר מערכת, ובעיקר בחולות במרחב ניצנה.
האמצעים הטכנולוגיים וגדוד האיסוף הקרבי שמונה מאות תצפיתניות מספקים תמונה יציבה על מה שמתחולל לאורך הגדר. הבעיה הוא בהיקף הכוחות שמוזנקים לטפל באירועים לאורך הגדר. הכוחות מתקשים להגיע לכל נקודה ופועלים על פי סדר עדיפויות של האוגדה, שמבוסס על הערכות מודיעין.
"כבר לא מדובר בחוליית מבריחים שמניחה שק מריחואנה בגבול וחוזרת לסיני", הסביר קצין בכיר בעוצבת אדום. "אנחנו מדברים על חוליות עם רכבי שטח חדשים, עם כוחות אבטחה חמושים בטילי נ"ט ומקלעים במקרה הטוב, חיפוי, רתק ובמידת הצורך יודעת לפתוח באש על הצד המצרי ועל הצד המצרי כפי שאירע בפיגוע בו נפצעה לפני כמה חודשים מפקדת הפלוגה מקרקל סרן אור בן יהודה".
בעבר היו מבריחים שקים בודדים. כיום בכל הברחה מנסים להעביר עשרות שקי סמים, כשבצד הישראלי מגיעים המבריחים עם טרקטורונים ורכבי שטח להעמיס את הסחורה היקרה. בפיגוע שבו נפצעה בן יהודה סוכלה הברחת סמים בשווי 1.5 מיליון דולר. ההברחות נעשות בשתי דרכים עיקריות: חיתוך חלון בגדר המערכת או טיפוס עליה באמצעות סולמות. ההברחה נמשכת לא יותר שתי דקות והיא תמיד מלווה בכוח חיפוי חמוש ובתצפיות.
המציאות בשטח מעידה על כך שהחיכוך עם חוליות המבריחים, שבנקל יכולות להפוך לחוליות טרור, נמצא במגמת עלייה. בחציון הראשון של שנת 2014 היו 25 מקרים שבהם מבריחים ירו על כוחות צה"ל. בחצי השני היו רק שישה מקרים. שנת 2015 נפתחת עם ארבעה מקרי ירי ולכן כוחות היירוט של צה"ל שמגיעים לסיכול הברחה מתייחסים לכל מקרה כאירוע פח"ע. למרות התקרית שבה נהרגו שני מבריחים בעלי תעודת זהות כחולה לפני כמה חודשים, חל איסור מוחלט לירות במבריחים בצד הישראלי אלא אם נשקפת סכנת חיים לכוח. חקירת מצ"ח על אודות הירי של גדוד 9, שממנו נהרגו שני המבריחים, עדיין נמשכת.
במקביל, ההגנה על העיר אילת קיבלה חיזוק משמעותי עם הקמת הגדר והפיכת חלקים גדולים ממנה לגדר חכמה. מבצע מעצרים נרחב בשיתוף המשטרה ומג"ב הביא ללכידת חוליות הברחה שעלולות לסייע לחוליית טרור שתרצה להגיע לקו הגבול כדי לעשות פיגוע.
בגבול הירדני הסיפור הוא אחר לגמרי. אלוף פיקוד הדרום סמי תורג'מן מינה קצין איכותי ומקצועי לתפקיד מפקד החטיבה המרחבית - אלוף-משנה איציק כהן. גזרתו משתרעת לאורך 236 קילומטר והפערים המבצעיים בה עצומים. כל מפקד פלוגה אחראי בממוצע על 70 קילומטר. ללא מערך איסוף כמו בגבול המצרי הופכת משימת בלימת החדירות לקשה ביותר. הקמת שדה התעופה בתמנע צפויה להאיץ את ההשקעה של צה"ל בחטיבה המרחבית ערבה, כולל הקמת גדר בחלקים הבעייתיים בגבול. עד אז יצטרכו בצה"ל לוודא שהכוחות הקיימים מאילת ועד מצדה כולל גזרת ים המלח יספיקו ליום שבו תחליט חולייה לחצות את הגבול כדי לבצע פיגוע.
בשלב זה בפיקוד הדרום לא יודעים על פעילות של דעאש בצד הירדני, אך לא מכבר פרסמה ארה"ב אזהרת מסע לתיירים שחושבים להגיע לירדן - מה שלא עוזר לפוגג את החשש שפיגוע הוא רק עניין של זמן.