פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      בוריס נמצוב לא הראשון: מה הורג את מתנגדי פוטין?

      איש האופוזיציה הרוסי הוא האחרון בשורה של פוליטיקאים ועיתונאים שביטאו את עמדותיהם בפרהסיה נגד המשטר, ומצאו את מותם זמן קצר לאחר מכן. מעטים הם הפשעים שנפתרו, וסימני השאלה רק מתרבים עם הזמן

      בוריס נמצוב לא הראשון: מה הורג את מתנגדי פוטין?
      צילום: רויטרס עריכה: ניב פוקס

      איש האופוזיציה הרוסי בוריס נמצוב, שמצא את מותו אתמול (שישי) כשנורה למוות במוסקבה, איננו מתנגד המשטר הראשון שמת בפתאומיות במעצמה. למעשה, מדובר במתנגד נוסף של הנשיא ולדימיר פוטין, שהוא האחרון בשורה ארוכה של פוליטיקאים, עיתונאים ופובליציסטים שביטאו את עמדותיהם נגד המשטר – עד שנגדעו חייהם. בכמה ראיונות שהעניק לאחרונה לתקשורת, אמר נמצוב כי הוא חושש שפוטין יהרוג אותו בגלל התנגדותו למלחמה במזרח אוקראינה – והוא כנראה הבין כי הדבר אינו מופרך לחלוטין, בהתחשב בהיסטוריה.

      עוד בוואלה חדשות:
      בית משפט במצרים הכריז רשמית: חמאס - ארגון טרור
      הרצוג: "טיסת השוקולד" – תוצאה של הפילוג שיצר נתניהו
      מרדף בפיג'מה ובכפכפים: שוטר תפס גנבי רכב ליד ביתו

      נשיא רוסיה ולדימיר פוטין - סנט פטרסבורג, אפריל 2014 (AP)
      נמצוב הבין כי החשש שלו מאנשיו של פוטין אינו מופרך, בהתחשב בהיסטוריה (צילום: אי-פי)

      צילם סרט נגד שירות הביטחון הפדרלי הרוסי - ונורה למוות

      בחודש אפריל 2003, חבר הפרלמנט הרוסי מטעם המפלגה הליברלית, סרגיי יושנקוב, נורה למוות ליד ביתו שבצפון-מערב מוסקבה. בזמנו, דובר הבית התחתון בפרלמנט הרוסי קרא לאירוע, כבר באותו היום, "רצח פוליטי". במסגרת פעילותו כחבר פרלמנט, התנגד יושנקוב למלחמה של רוסיה בצ'צ'ניה ודיבר רבות בגנותו של פוטין, שגם אז כיהן כנשיא. יושנקוב, שתמך בזכויות אדם והיה חבר בוועדת הביטחון של הבית התחתון, נהג למתוח ביקורת חריפה על שירות הביטחון הפדרלי הרוסי. שנה לפני מותו, הוא צילם יחד עם מפלגתו סרט תיעודי במטרה להוכיח ששירות הביטחון הפדרלי היה מעורב בסדרת פיצוצי מבנים במוסקבה ובערים אחרות ב-1999, שבמסגרתם נהרגו כ-300 בני אדם, אך האחריות יוחסה למורדים הצ'צ'ניים.

      בוריס נמצוב מאי 2013 (AP)
      לא הראשון ממתנגדי פוטין שנורה למוות. נמצוב (צילום: אי-פי)

      מאוחר יותר באותה השנה, מת גם העיתונאי יורי שצ'קוצ'יכין מהעיתון הליברלי, "נוביה גאזטה", מתגובה אלרגית לכאורה. משפחתו, עם זאת, גורסת כי הוא הורעל בידי גורמים שהיה להם עניין בעבודתו – באותם ימים חקר שצ'קוצ'יכין פרשה של העלמות מס בשירות הביטחון הפדרלי הרוסי.

      עד הראייה נחטף במהלך המשפט: "כמו בסרט"

      בחודש יולי 2004, עורך המהדורה הרוסית של הירחון "פורבס", פול קלבניקוב, נרצח מחוץ למשרדו. משפט הרצח בעניינו היה אחד מארבע תביעות שהוגשו נגד שני גברים צ'צ'נים, דוקוזוב ומוסא וחאייב, אשר זוכו לבסוף אך המשפט שלהם נפתח מחדש כעבור שלוש שנים, לאחר שמשפחתו של קלבניקוב הפעילה לחץ רב על הממשל. עם זאת, אחד החשודים כבר הספיק להימלט.

      במהלך המשפט שבו זוכו השניים, התרחשו כמה אירועים בלתי צפויים, ובהם חטיפת עדי ראייה. אלכסיי ריבין, שנמנה בזמנו עם חבר המושבעים, סיפר בעבר כי יום אחד צפו המושבעים מחלון הבניין בעד ראייה נמלט מבית המשפט כשחמישה רעולי פנים רודפים אחריו, תופסים אותו, ומשליכים אותו כבול באזיקים למכונית. "זה היה כמו בסרט", אמר אז.

      נורתה במעלית, הורעל בכוס תה

      כשנתיים לאחר מכן, באוקטובר 2006, העיתונאית אנה פוליטקובסקיה נורתה למוות במעלית ביתה שבמוסקבה. פוליטקובסקיה נודעה בביקורת החריפה שלה על המלחמה בצ'צ'ניה ופרסמה מאמרים רבים שנגעו להפרת זכויות האדם שביצעו חיילים רוסים שהוצבו שם. היא אף כתבה את הספר "רוסיה של פוטין", שבו מתחה ביקורת חריפה על הנשיא עצמו ועל רוסיה של אותם ימים. על אף שהופעל עליה לחץ רב – היא לא חדלה מהבעה פומבית של דעותיה. בטרם נרצחה, הייתה פוליטקובסקיה נתונה לפיקוח של פוליטיקאים ולעתים של שירותי הביטחון. בעברה, היא נעצרה ואף התלוננה כי איימו על חייה. החשודים ברצח זוכו מאשמה, ולאחר שלוש שנים בית המשפט הפך את החלטתו והחליט לפתוח את התיק מחדש. עם זאת, עד היום לא ברור מי הזמין את הרצח.

      אנה פוליטקובסקיה, העיתונאית הרוסית שנרצחה (AP , Fyodor Savintsev)
      עד היום לא ברור מי הזמין את הרצח. פוליטקובסקיה (צילום: Fyodor Savintsev)

      כחודש לאחר מכן, הורעל אלכנסדר ליטוויננקו בבית המלון היוקרתי "מילניום" בלונדון שבו שהה. במלון, אשר מנוהל על ידי שני רוסים, אנדריי לוגובי ודמיטרי קובטון, שתה ליטוויננקו כוס תה שהכילה פולוניום רדיואקטיבי ומת כשלושה שבועות לאחר מכן. עורך הדין שמייצג את משפחתו של ליטווננקו, בן אמרסון, טען כי הוא "נרצח לאחר שניסה לחשוף את השחיתות במשטר המאפיה של ולדימיר פוטין". לדבריו, "הרעלתו בפולוניום הייתה מעשה של טרור גרעיני ברחובותיה של עיר גדולה".

      איש הק.ג.ב לשעבר אלכסנדר ליטביננקו, שנרצח בהרעלת פולוניום ב-2006 (AP)
      ליטוויננקו מצולם עם ספרו, "הפס"ב מפוצץ את רוסיה" (צילום: אי-פי)

      לפני מותו, טען ליטוויננקו שהנשיא פוטין הורה באופן אישי על חיסולו. אלמנתו, טענה כי חלק מהסיבה לכך הייתה ניסיון של הקרמלין להסוות קשרים למאפיה, אשר הסוכן פעל בשיתוף עם סוכנות המודיעין הספרדית על מנת לחשוף. גורמים רשמיים ברוסיה, כמו גם שני החשודים הרוסים, הכחישו כל קשר למותו.

      לאחר ניסיונות התנקשות רבים – התאבד לכאורה

      במרץ 2013, נמצאה גופתו של האוליגרך הרוסי וחברו הטוב של ליטוויננקו, בוריס ברזובסקי, בדירתו שבלונדון. המשטרה אמנם העריכה לאחר נתיחת הגופה כי ברזובסקי התאבד בתלייה, מאחר שעל גופתו לא נראו סימני מאבק, אך קרוביו ובני משפחתו סבורים שלא כך הדבר. ברזובסקי היה נחשב למבקר חריף של פוטין והיגר לבריטניה בשנת 2000 בעקבות סכסוך עם הנשיא הרוסי. מאז, שרד ניסיונות התנקשות רבים. בשנת 2003 הוא זכה למקלט מדיני בממלכה בטענה שחייו ברוסיה נמצאים בסכנה. בשנותיו האחרונות הצטמצם הונו באופן משמעותי, והוא נאלץ לשלם חובות ענק בעקבות תביעות משפטיות יקרות.

      בוריס ברזובסקי, אוליגרך שהתנגד לפוטין ונמצא מת בביתו בלונדון (רויטרס)
      זכה למקלט מדיני בלונדון בטענה שחייו ברוסיה בסכנה. ברזובסקי (צילום: רויטרס)

      בקרמלין הכחישו את ההאשמות שהופנו לפוטין בעקבות המוות המסתורי. דוברו של פוטין, דמיטרי פסקוב, אמר בשידור בטלוויזיה הרוסית כי כמה חודשים לפני מותו, העביר ברזובסקי מכתב לנשיא ובו הוא הודה שעשה שגיאות רבות, ביקש למחול לו על שגיאות אלה ולאפשר לו לשוב לרוסיההדובר לא אמר אם פוטין השיב למכתב.

      מלבד הרשימה המצומצמת הזאת, במהלך תקופת כהונתו של פוטין כנשיא, שהחלה בשנת 1999 למעט בשנים 2012-2008 שבהן כיהן דימיטרי מדבדב, נהרגו באופן מסתורי עוד עשרות רבות של עיתונים, אנשי רוח, פוליטיקאים ואנשי עסקים שיצאו בגלוי נגד שלטונו. מרבית הנרצחים צוטטו מעט לפני מותם כשהם אומרים שהם מאוימים משלטון פוטין או בטוחים שחייהם יסתיימו בקרוב. מלבדם, רבים אחרים הותקפו או אוימו והצליחו לחמוק מידי הקרמלין המאיימות – אך רק מעטים מהפשעים נפתרו.