מרבית האוכלוסייה בישראל, מתוכה כ-41% מהאוכלוסייה היהודית, סבורה כי הנושא החברתי-כלכלי הוא הנושא החשוב ביותר שהממשלה צריכה להתרכז בו, יותר מנושא החוץ והביטחון כך עולה מנתוני מדד הדמוקרטיה הישראלית לשנת 2014, שערך המכון הישראלי לדמוקרטיה, ושקיבל לידיו הבוקר (ראשון) נשיא המדינה ראובן ריבלין. יתרה מזו, רוב בקרב המשיבים אפיינו את המתח בין עניים לעשירים בישראל כיום כ"חזק", שני רק למתח שבין יהודים לערבים, וחזק יותר ממתחים שבעבר שלטו בכיפה, כמו המתח שבין ימין לשמאל מדיני-ביטחוני.
הסקר, שנערך בחודשים מרץ-אפריל בקרב מדגם מייצג של האוכלוסייה הבוגרת בישראל, עסק בנושאים רבים, ובהם עמדות הציבור בישראל בנוגע להיבטים השונים של המצב הכלכלי-חברתי בישראל והשפעתו על מצב הדמוקרטיה הישראלית. הממצא המעניין ביותר בו הוא הבולטות של נושא זה בשיח הציבורי בשנים האחרונות, בעיקר מאז גל המחאה הכלכלית של קיץ 2011.
על הדרך שבה אפשר להביא לתיקון המהותי במרחב החברתי-הכלכלי טענו רוב המשיבים כי הם אינם מוכנים לשלם יותר מסים כדי לצמצם פערים. 65% סבורים כי המצב מצדיק יציאה למחאה חברתית נוספת, ומתוכם הרוב אף חושבים כי למחאות מסוג זה יש השפעה של ממש על מדיניות הממשלה. מכך עולה כי רוב הציבור נוטה להאמין שהאחריות לפתרון נמצא בידי השלטון ולא בידי האזרחים, ומתנגדים לעמדה כי העניים הם האחראים למצבם הירוד ואילו היו עובדים יותר קשה, מצבם היה טוב יותר.
עוד ידיעות חברה ורווחה:
ה"חוב" של טרכטנברג: 60% מהמלצות הוועדה בראשותו לא יושמו
דוח: מספר שיא של דיווחים על התעללות בילדים בישראל
דוח העוני האלטרנטיבי: אחד מכל שלושה ילדים בישראל - עני
כשליש מהמדגם דיווח כי הכנסת משפחתם היא מתחת לממוצע. הקושי הכלכלי ניכר יותר בקרב הציבור הערבי, שבו הרוב מדווחים על הכנסה מתחת לממוצע. כחמישית מהמשיבים אמרו שהם מרגישים עניים. תחושת העוני גדולה יותר בקרב הערבים ביחס ליהודים, וכן בקרב יוצאי מדינות אסיה ואפריקה, ובמידה פחותה יותר בקרב יוצאי ברית המועצות לשעבר, ביחס לבני דור שני בארץ ויוצאי אמריקה ומדינות אירופה אחרות.
רוב הציבור, ללא קשר למצב הכלכלי האישי, מזדהה עם הגישה הכלכלית הסוציאל- דמוקרטית, כלומר מעורבות של הממשלה בזירה הכלכלית המאפיינת את מפלגת העבודה. רק כחמישית תומכים בשיטה קפיטליסטית של שוק חופשי ובמעורבות נמוכה של הממשלה גישה המאפיינת את מפלגת הליכוד. כלומר, רוב הציבור הישראלי מעוניין במעורבות מסוימת עד עמוקה של המדינה בענייני המשק, ואינו סומך על "היד הנעלמה" שתווסת את כלכלת המדינה או תפעל להסדיר את רווחת אזרחיה. עם זאת, מהסקר עולה כי בין המתנגדים לתפיסה הקפיטליסטית המובהקת יש גם כאלה המזדהים עם הימין המדיני-ביטחוני ומצביעים למפלגות שמצעיהן כוללים גישה קפיטליסטית.
"השפעת בעלי ההון על קבלת ההחלטות פוגעת בדמוקרטיה"
מהממצאים עולה כי יותר ממחצית מן הציבור הישראלי חש חוסר אמון במוסדות המדינה והשלטון, ואף ניכרת ירידה באמון, בעיקר כלפי משרד האוצר, כלפי הבנקים וכלפי ועדי העובדים הגדולים. רוב המשיבים ראו בהשפעת בעלי ההון על קבלת ההחלטות של השלטון פגיעה בדמוקרטיה, והביעו תחושה שאינם יכולים להשפיע על עיצוב המדיניות של הממשלה, דבר שעלול לגרור אדישות מצד האזרחים ואולי אף דה-לגיטימציה של השלטון. עוד עולה כי רוב בציבור סבור שהפוליטיקאים אינם מתחשבים בדעתו של האזרח ברחוב ושפעילותם מונעת מאינטרסים אישיים. שיעור גדול אף סבור כי רשויות השלטון נגועות בשחיתות. 79% מהנשאלים חושבים שלוועדי העובדים הגדולים דוגמת חברת החשמל, רכבת ישראל, הנמלים והבנקים יש כוח רב מדי.
עם זאת, שלושת המוסדות היחידים שנהנים מאמונים של רוב הציבור היהודי הם צה"ל, בית המשפט העליון ונשיא המדינה. יחד עם זאת, אם מפלחים את קבוצת המדגם היהודית לפי רמות דתיות, עולה כי המוסד שעליו חילוקי הדעות החריפים ביותר הוא בית המשפט העליון הזוכה לאמון גבוה רב בקרב חילונים ומסורתיים ולאמון מועט בקרב הדתיים והחרדים. הדתיים, לעומת זאת, רוחשים אמון רב יחסית לרבנות הראשית, בעוד החרדים והמסורתיים רוחשים לה אמון בינוני והחילונים אמון מועט ביותר. סולם האמון של המרואיינים הערבים שונה משל היהודים: בית המשפט העליון מוביל בראש, ואחריו בסדר יורד המשטרה, נשיא המדינה וצה"ל.
בסך הכול רוב הישראלים ובכללם גם האזרחים הערבים, אם כי במידה פחותה מרגישים כי כבודם האישי נשמר במגעיהם עם הרשויות. המוסדות הבולטים לטובה מבחינה זו בסקר 2014 הם צה"ל ובתי החולים.
באשר לשאלה אם ליהודים מגיעות יותר זכויות מלערבים, חל שינוי ניכר ביחס ל-2013: 63% מיהודים אינם סבורים כך, לעומת 47.3% בלבד בשנה הקודמת. עם זאת, יש בקרבם רוב גורף 74% לעמדה שהחלטות גורליות למדינה בנושאי שלום וביטחון ובנושאי שיטת הממשל ומבנה הכלכלה והחברה צריכות להתקבל ברוב יהודי.
אחרי שקיבל לידיו את הדו"ח, אמר הנשיא ריבלין כי "חוסר אמון בשירות הציבורי ובמערכת השלטון הוא מכת מוות לדמוקרטיה. מנהל תקין, שקיפות ועוד הפעם שקיפות, אתיקה של נבחרי ציבורי ומשרתי ציבור הם המפתחות לשיקום אמון הציבור במערכת".
לפניות לכתבת: danayark@walla.com
