הצעדים שיכולים להרגיע את השטח

אתמול בבוקר שוב נפתחו מהדורות החדשות בידיעות כואבות ומטרידות על פיגוע נוראי שהחזיר אותנו לזיכרונות רצח שלושה חיילים במאהל טירוני נח"ל בשטח אש 105 ליד קיבוץ גלעד ב-14 בפברואר 1992 במה שנודע כ"ליל הקלשונים". באותו הלילה, הגיעו שני מחבלים ערבים בקלות בלתי נתפסת וטבחו בחיילים. גם זכר רצח משפחת פוגל באיתמר בשנת 2011. אתמול, נכנסו שני תושבי ג'בל מוכבר במזרח ירושלים לבית הכנסת בשכונת הר נוף וטבחו במתפללים. המעשה מזכיר במאפייניו את האכזריות הדאעשית שנמצאת בקרבנו - בשנאה תהומית שקיימת בקרב בני נוער וצעירים מקרב ערביי ישראל במזרח ירושלים ובשטחים.

כולנו מהרהרים בקלות הבלתי נסבלת של מחבל תושב ישראל לבצע פיגועים לא מתוחכמים, וככל שחולף הזמן, תופסים כמה קל לבצע פיגוע וכמה קשה לדעת מראש על כוונה להוציא אל הפועל פעולה שכזו.

שני תושבי מזרח ירושלים שנראים כמו ישראלים, חיים ונושמים במרחב הישראלי כבתוך שלהם, ושולטים בשפה העברית על בוריה. הם נטמעים בנוף הישראלי, מתנהגים כישראלים ובעלי היכרות עמוקה של העיר ירושלים, לא פחות מאשר של תושב מערב העיר. הם עובדים ומועסקים כמעט בבלעדיות במלונות והמסעדות בפריפריה הקרובה והרחוקה לירושלים, ומתוכם צומחים "עשבים שוטים" שמכים בנו לאחרונה כמעט יום ביומו.

והאזרח הממוצע שואל את עצמו: מה קורה כאן? איך השב"כ לא מצליח לחשוף אותם מראש? איך זה יכול להיות? ומיד מבקשים את ראשו של הארגון. צריך להודות, שכמעט בלתי ניתן להתריע מראש וספציפית על פיגוע כזה מראש, שכן הוא ספורדי – מקומי, מתוכנן כאן ועכשיו על ידי שניים-שלושה חברים שזוכים להשראה ו/או עידוד מהמנהיגות ברשות הפלסטינית ומהנהגת החמאס, שמבינות כולן שכדאי ונכון "להבעיר את ירושלים" וכדאי ונכון לשמור על שקט בשטחי הרשות. מבחינתן, ערעור המצב הביטחוני בירושלים הוא "נשק היום" שמביא לערעור יציבות השלטון וערעור הביטחון באחת הערים הרגישות בעולם.

ולצד האקלים בזירה הפלסטינית של עידוד הטרור העממי וביצוע פיגועים שכאלו, קיימת הקצנה יומיומית בזירה הערבית-ישראלית, כשכל פיגוע מוצלח מעודד את ההתחממות "האוזון הפוליטי" והלאומני שמתפרץ באזורי חיכוך דוגמת הכפר אבו סנאן בגליל מול אחינו הדרוזים, בוואדי ערה, בכפר כנא, בנצרת, ומשם קצרה הדרך לאינתיפאדה בשטחי ישראל.

אז מה עלינו לעשות? להמשיך ולתגבר את ירושלים בכוחות איכותיים של משטרה ומג"ב, וליצור הרתעה מול מפרי סדר בישראל ובשטחים. צריך להעמיק את הסנסורים והמקורות של השב"כ בירושלים, לפתוח במעצרים מנהליים למסיתים מקרב התנועה האיסלאמית וארגונים קיצוניים אחרים ולנקוט בצעדים משפטים כלפי אלו שמסתתרים מאחורי החסינות הפרלמנטרית - בעיקר אנשי בל"ד.

מנגד, יש למנוע התיישבות יהודית חדשה ופרובוקציה של פעילי ימין קיצוני יהודי, שכל אירוע כמו הפיגוע אתמול או פיגוע הדקירה באלון שבות בשבוע שעבר מדליק ומעורר אותם לפעול. צריך לתת רוח גבית לכוחות הביטחון שיחדלו בהלקאה העצמית ובהשמצות ראשי המערכת, וכן לאפשר לראש הממשלה ולממשלה לפעול ללא טרדות פוליטיות שמפריעות לתפקוד היומיומי בגלל תאוות השלטון של האופוזיציה.

במקביל, חובה עלינו לחזור ולנהל משא ומתן אופרטיבי ואפקטיבי עם אבו מאזן והרשות הפלסטינית ולחזק את קשרי השלום האסטרטגיים מול ירדן, מצרים ומדינות ערביות נוספות. צריך למנוע ככל שניתן פרובוקציות של יהודים ולהעמיק את שיתוף הפעולה האזורי. כמו כן, יש לנהוג ביד קשה ולא להתבלבל מול מסיתים, מפרי חוק, ומחוללי טרור מקרב חמאס בגדה המערבית.

היום ניתן לומר, יש לנו צבר פעולות טרור שהמרחק בינם לבין אינתיפאדה קצר. ככל שנתעורר מהר יותר ונאפשר להנהגה לפעול עם רוח גבית גם של האופוזיציה, יצלח לנו. אין לנו ארץ אחרת, תזכרו.