ההחלטה לסגור את הכניסה למסגד אל-אקצא ולהר הבית, שהגיעה בעקבות ניסיון הרצח של פעיל הימין יהודה גליק וחיסולו של החשוד במעשה, מועתז חיג'אזי - מהווה שיא נוסף במתיחות הביטחונית בירושלים. מפקד מחוז ירושלים במשטרה, ניצב משה (צ'יקו) אדרי, שנכנס לתפקידו רק בשבוע שעבר - החליט על הצעד הדרסטי ביודעו שזו שעתם הגדולה של "חובבי השריפות" המקצועיים, אלה שינסו להשתמש בהר הבית ובמסגד אל-אקצא כדי להוביל להסלמה ולתבערה רבתית.
זו החלטה יוצאת דופן, צריך לומר. למעשה, מאז 1967, לפי טענת הפלסטינים, לא נסגר ההר בפני מתפללים מוסלמים. ייתכן, כאמור, שזו הייתה הדרך המהירה והבטוחה למנוע התפרצות אלימה, לנוכח כוונה של פוליטיקאים מהימין לעלות להר (כתגובה לניסיון הרצח של גליק) ושל מאות צעירים פלסטינים טעונים מנגד.
עוד על המצב בירושלים
פעילי ימין ניסו לפרוץ להר הבית, שלושה נעצרו
עדות: המחבל סיים משמרת במסעדה, וחיכה לירות בגליק
חוסל החשוד בניסיון ההתנקשות
אולם הבעיה שלצעד שכזה יש השלכות לא פחות מסוכנות. מאז שעות הבוקר שלל פוליטיקאים פלסטינים תוקפים את החלטת המשטרה הישראלית לסגור את ההר. בערוץ אל-ג'זירה, לדוגמה, התראיין אחד הפירומנים הידועים והמוכרים, השייח ראאד סלאח, מנהיג הפלג הצפוני בתנועה האיסלאמית. סלאח יצא בקריאה לכל העמים והמדינות הערביות "לצאת להצלת המסגד מהפשעים הציוניים". הוא גינה כמובן את הסגירה של ההר מצד "הכיבוש הפושע".
מיד אחריו התראיין אחד מנציגי חמאס, מושיר אל-מסרי, ששיבח את דבריו של השייח סלאח ותקף באותה הזדמנות את יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן על דבריו אתמול בראיון לערוץ 10, כי בכל מהלך המלחמה בעזה לא נורתה יריה אחת בגדה. המסקנה של אל-מסרי היא שיש לאמץ את המלצת השייח סלאח ולצאת ולהגן על אל-אקצא בחירוף נפש. ואילו אבו מאזן, שמבין ששוב נקלע למצב ביש, פרסם הבוקר הודעת גינוי חריפה לסגירת "אל-חרם א-שריף" (מתחם הר הבית).
כל הקריאות הללו צפויות להגביר את התסיסה העממית במזרח ירושלים. וכך, דווקא לאחר כמה ימים שבהם נרשמה ירידה יחסית במספר התקריות האלימות, ייתכן שאנו בפתחם של עוד ימים קשים לירושלים ולתושביה, הערבים והיהודים, בעיקר לקראת תפילת השישי מחר במסגדים. ירדן עושה כעת מאמץ גדול להביא לפתיחת אל-אקצא לתפילת מוסלמים. המלכוד כאן הוא שייתכן שאם ייכנסו מחר מתפללים מוסלמים להר, גם אז צפויות מהומות.
למה נתניהו היא צריך "לחמם" את האווירה המתוחה?
ואי אפשר בלי מילה על ההידרדרות המיותרת כל כך בתקופה הנוכחית ביחסי ארה"ב וישראל. ראש הממשלה, האיש שנחלץ להגנה על האינטרסים של מדינת ישראל, יכול היה לעשות זאת קצת יותר בשקט. אם הבנייה באותן שכונות במזרח ירושלים וההתנחלויות בגדה היא כל כך קריטית, מדוע היה צריך "לרוץ לספר לחבר'ה"? יתרה מכך, פגישה עם התורם המרכזי למועמד הרפובליקני בבחירות האחרונות לנשיאות במסעדה בניו יורק, היא בגדר יריקה בפניו של הנשיא אובמה, לא פחות. אז לא צריך להתפלא אם נתניהו זוכה לתגובה בצורת הכינוי "פחדן", אצל אחד מאנשי הנשיא. ואכן, נראה שהפרסום של ג'פרי גולדברג ב"אטלנטיק", לא הפתיע רבים בצד הישראלי.
העוינות בין שני המנהיגים כל כך גלויה וידועה, כך שספק אם נרשמה בירושלים ותל אביב תדהמה לנוכח הדברים והכינויים. בצד הישראלי גם אין ספק מי עומד מאחורי ההדלפות הללו. מקבלי ההחלטות כאן לא חושדים בפנטגון ואפילו לא בג'ון קרי ואנשיו, אלא בבית הלבן עצמו. עבור הבכירים הישראלים, הנשיא אובמה יחד עם היועצת לביטחון לאומי סוזן רייס, הם שמובילים את המגמה האנטי-ישראלית שנשמעת חזק כל כך בימים האחרונים מוושינגטון.
לפניות לכתב אבי יששכרוף: aviissacharoff@walla.com
