הצעת חוק חדשה, שאותה יזם חבר הכנסת חיליק בר (העבודה) ואשר צפויה לעלות לדיון בוועדת שרים לחקיקה מבקשת לאפשר צילום והקלטה של מטפלים בתינוקות, בקשישים או בבעלי מוגבלויות. מטרת הצעת החוק, שאליה הצטרפו חבריו לסיעה של ח"כ בר, איתן כבל ועמר בר-לב, כמו גם מירי רגב (הליכוד), אורית סטרוק (הבית היהודי) ומיכל רוזין (מרצ), היא לחשוף מקרי התעללויות במטופלים תוך איזון בין דאגת המשפחה למטופל לבין פרטיותו של העובד. ההצעה הייתה אמורה לעלות לדיון הבוקר, אולם הדיון בה נדחה.
אירועי התעללות רבים בחסרי ישע נחשפו הודות לצילומים שנעשו בסתר, על אף שמדובר במהלך שחוקיותו מוטלת בספק. כיום מתיר החוק להקליט שיחה אך ורק כשהמקליט הנו צד לשיחה או מקליט שני אנשים שאחד מהם משתתף בה. על פי הצעת החוק, תותר האזנת סתר של אחראים לחסרי ישע - בהם הורים, משפחה או אפוטרופוס חיצוני - לשיחה בין המטופל לבין מטפלו.
כמו כן, קובעת הצעת החוק כי תתאפשר גם התקנת ציוד צילום ושימוש בו בחלל שבו מתבצע הטיפול, כל עוד הצופה בחומרים הוא האחראי על חסר הישע וכי תימסר הודעה על כך לעובד, במטרה למנוע פגיעה בזכותו לפרטיות. אם מדובר באדם שכבר נמצא בתפקידו והאחראים למטופלים מעוניינים לתעדו, זכותו של המטפל לסרב ואז דינו יהיה כמפוטר.
עוד ידיעות בנושאים פוליטיים-מדיניים
שקד: 'עוקף בג"ץ' יאושר, למרות הביקורת הצפויה"
המשבר הבא שמאיים על הקואליציה כבר בפתח
לפיד לוואלה! חדשות: "אין משבר, הממשלה לא הולכת ליפול"
"מטרת הצעת החוק היא לבדוק כיצד ניתן לפקח על מטפלים בחסרי ישע", אמר ח"כ בר. לדבריו, "האפשרות של משפחות והאחראיים לחסרי ישע, בין אם מדובר בילדים רכים, קשישים או בעלי מוגבלויות, להקליט או לצלם באופן חוקי את המטפלים היא חשובה, חיונית ועשויה ליצור הרתעה ואף חשיפת מקרים של התעללות פיזית או מילולית". "לצערנו", הוסיף ח"כ בר, "ראינו לא מעט מקרים שבהם כלי זה שימש לחשיפת עבירות התעללות קשות ואף היה האמצעי היחיד שעמד לרשות משפחות להגן על חסר הישע. מדובר בחוק שמבקש לאזן ולפתור את המתח שבין זכות המטפל לפרטיות לבין ביטחונו וטובתו של חסר ישע, והוא ללא ספק חיוני הן לחסרי הישע ובני משפחותיהם והן למטפלים".
"אשתי חשבה שאני פרנואיד"
דוגמה לחשיפת מקרי התעללות באמצעות האזנות סתר ניתן למצוא בסיפורם של א' ורעייתו. השניים שכרו מטפלת עבור בתם בת חצי השנה. תוך זמן קצר חש א' שישנה בעיה עם העובדת החדשה, והודיע לאשתו כי הוא מתכוון להציב מצלמה בביתם על מנת לוודא כי הכול מתנהל כשורה. "אשתי חשבה שאני מטורף ופרנואיד, אבל דבקתי בתחושת הבטן והלכתי לחנות צילום במטרה לקנות מצלמה", סיפר א'. "בעל החנות הבהיר שצילום בבית הוא נושא פרוץ, אך הבהיר שהקלטה אינה חוקית כלל. עדיין החלטתי להפעיל את ההקלטה בצילום עד שנגיע לרמת אמון מספקת עם המטפלת".
במשך חודש תיעד א' את המתרחש בביתו ומהחומרים עלה כי הכול מתנהל כשורה. "אשתי טענה כל הזמן שאני מתנהג כמו מטורף, אך הבהרתי לה שמשהו לא נראה לי משום שהתשובות של המטפלת היו טובות מדי והילדה אף פעם לא בוכה איתה", הוסיף א'. "באחד הימים אשתי התקשרה אליי בוכה, מספרת לי שצפתה בחומרים וראתה שהילדה בוכה והמטפלת מתעלמת ומנסה לנמנם על הספה. בהמשך היא התקרבה לבת שלנו וצרחה עליה 'מה את בוכה כל הזמן? את בכיינית!' ולא עשתה דבר על מנת להפסיק את הבכי".
בנקודה זו, החליט א' שיחסי העבודה עם המטפלת מסתיימים. "יום למחרת הודעתי לה כי אנו מעדיפים שלא להמשיך בטענה שאין כימיה" תיאר א'. "באותו רגע זכיתי למטר קללות ואיומים למיניהם, אבל לפחות ידעתי שלתחושת הבטן היה בסיס. מה שהמשיך להטריד אותי אחרי הסיפור הזה היה איך ייתכן שעברתי על החוק במשהו שאמור להיות כל כך ברור", הסביר א', שסיפורו הוביל לגיבוש הצעת החוק. "טיפול בתינוקות, בעלי מוגבלויות, קשישים וחסרי ישע, שלא יכולים להגן על עצמם, לא יכול להיות הפקרות ופיקוח על אוכלוסיות חסרות ישע אמור להיות דבר מובן מאליו".
לפנייה לכתבת דנה ויילר-פולק: danawp@walla.com