המשבר הבא שמאיים על הקואליציה כבר בפתח

המשבר הקואליציוני השבוע לא נגע להרכב הממשלה הנוכחית, אלא להרכב הממשלה הבאה. בשתי הזדמנויות בלבד העדיפה מפלגת הליכוד לזנוח את החרדים ולהקים קואליציה בלעדיהם: ב-2003 רצה ראש הממשלה שרון ללכת לתכנית כלכלית של קיצוצים כואבים, והעדיף את לפיד האב, שהחזיק ב-15 מנדטים, על פני הסיעות החרדיות שזכו ל-16 מושבים בכנסת. הפעם השנייה הייתה ב-2013, כאשר ברית האחים של בנט ולפיד לא הותירה לנתניהו ברירה אלא להעדיף את לפיד הבן עם 19 המנדטים שלו על פני החרדים עם 18 המנדטים שלהם.

נתניהו, כך עושה רושם, מאותת ללפיד - ובמידה פחותה גם ללבני - שכל עוד זה תלוי בו, לא תהיה פעם שלישית. זה לא עניין של אידיאולוגיה, אלא של מתמטיקה - ראש הממשלה קורא את הסקרים, ורואה את "יש עתיד" נחתכת בחצי ואת "התנועה" הולכת ונמוגה, בעוד הסיעות החרדיות שומרות על כוחן. לפיכך, מדוע שיעשה צעד נועז כמו לקדם את חוק הגיור שיביא הישג לשותפיו החלשים, במקום לטפח כבר מעכשיו את מערכת היחסים הקואליציונית הבאה שלו?

סיעת יחיד - לכל הטורים של עמרי נחמיאס

לפיד ולבני יכלו לאיים בפרישה סביב חוק הגיור אבל מיהרו, כמה מפתיע, להבהיר כי לא יחוללו משבר עקב ביטול החוק שאמור להעביר את סמכות הגיור לרבני הערים, באופן שיקל על עשרות אלפי אנשים את הליך הגיור. החוק כבר עבר בקריאה ראשונה, השותפות הקואליציוניות הסכימו לקדמו, אבל בנט ונתניהו חזרו בהם, ביודעם כי איום הפרישה הוא אקדח ריק, ולאור התגובה הרפה של לבני ולפיד, לא בטוח עד כמה יתייחס ראש הממשלה ברצינות לאיומים מצדם בעתיד. לבני יושבת כבר חצי שנה בממשלה שלא מקיימת משא ומתן מדיני. עכשיו אנחנו יודעים שגם סוגיית הגיור לא עקרונית מבחינתה. אם לא לשבת ב"חדר", אז לפחות להישאר על הכיסא.

אמנם היה ברור כבר שלשום כי משבר אמיתי אין פה, אבל נתניהו ניצל בכל זאת את ההזדמנות לקרוא לראשי הסיעות לפגישת חירום ליישור ההדורים. האווירה המשברית המאולצת הזו אמורה לעזור לו לשכנע את חברי מרכז הליכוד כי חייבים להקדים את הפריימריז לראשות המפלגה ולקיים אותן מיד, ללא שהות וללא דיחוי, כי הבחירות אוטוטו בפתח. בישיבה אתמול הוא הציע לראשי המפלגות "להפסיק להתכסח ולהתחיל לעבוד ביחד". יתר המשתתפים הנהנו בהסכמה. בסוף סיכמו הנוכחים על הפתרון החביב תמיד על נתניהו - להקים צוות. המטרה: למפות את נקודות המחלוקת ולהבין מהם המטענים הנפיצים שצפויים לקואליציה במושב הקרוב, כדי לנסות להגיע להסכמות מראש.

בין המשברים שאורבים מעבר לפינה: הרחבת הבניה בהתנחלויות אותה דורשים בבית היהודי מצד אחד, וחוק הפונדקאות מצד שני, אותו מתכוונים ב"יש עתיד" לשלוף עם החזרה ממושב החורף. גם נושא ברית הזוגיות, התחבורה הציבורית בשבת ומע"מ אפס ייצרו זעזועים. את נתניהו ייצגו בצוות היועצת הבכירה פרח לרנר ויו"ר הקואליציה הנכנס זאב אלקין. בנט שלח את היועץ הפוליטי שלום שלמה ואת יו"ר הסיעה איילת שקד. מטעם לבני הגיעו המשפטן הושע גוטליב והיועצת מיה בנגל, ואת לפיד ייצגו יו"ר הסיעה עפר שלח ויועצו הילל קוברינסקי.

יו"ר הקואליציה היוצא, יריב לוין, שיתחלף עם אלקין בהתאם לסיכום מוקדם ביניהם, לא מביט לאחור בצער. "עכשיו, כשאני מסיים את התפקיד אני לא יודע איך אפתח את הבוקר בלי שמישהו יאיים עליי במשבר", הוא אומר, ספק בהומור וספק במרירות. "במקום לקדם דברים אתה עסוק כל היום בנטרול איומים. מה שקורה בקואליציה הזו זה גן ילדים אחד גדול".


מי שכן "קנה" את האווירה המשברית שנוצרה עם שתי ההחלטות של נתניהו, להקדים את הפריימריז ולהתנגד לחוק הגיור, הוא משה כחלון, שמיהר להודיע - שוב - כי הוא נכנס לחיים הפוליטיים. הפעם הוא הוסיף לכך גם צעד סמלי בעל משמעות, בדמות ביטול חברותו בליכוד - צעד שעושה אדם שמתכוון לרשום מפלגה חדשה בהערכה שהבחירות קרובות. ספק אם היה עושה זאת בעיתוי הזה, לו היה יודע שהמשבר הסנסציוני הזה יסתיים בקול ענות חלושה.

ביום שני הקרוב, בשעה ארבע אחר הצהריים, תתעורר מליאת הכנסת באופן רשמי מתרדמת החורף. המושב ייפתח בטקס חגיגי בהשתתפות הנשיא וראש הממשלה. אבל מי שמחפש חותמת רשמית שתבשר על סיום המשבר הקואליציוני, יוכל לקבל אותה עוד קודם להצבעות אי האמון במליאה. בשעות הבוקר תתכנס ועדת הכנסת לדיון טכני הנוגע לקידום חוק מע"מ אפס, שם יהיה המבחן. גיבוי מצד יתר חברי הקואליציה לחוק הדגל של לפיד יבשר כי החריקות הסתיימו לפי שעה, והעגלה ממשיכה לנסוע. כל תוצאה אחרת תלמד על הכיוון שאליו הולכת הקואליציה.

שר הפנים גדעון סער כבר מתכונן לאזרחות. אקורד הסיום שלו הוא גיבוש חוק חדש למניעת הסתננות במקום זה שנפסל בבג"ץ. הוא מתכוון להביא אותו לישיבת הממשלה האחרונה שבה ישתתף ב-2 בנובמבר, ואם לא יהיה עיכוב הקשור במועד הגשת החוק, גם יתפטר יממה לאחר מכן מהכנסת.