הפשרה בין ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר יאיר לפיד בנוגע לתקציב 2015 מבטיחה, הלכה למעשה, את המשך קיומה של הקואליציה בשנה הקרובה. אין עוד משבר בסדר הגודל הזה באופק, שיכול להביא להתפוררות הקואליציה. אבל העובדה שאיום הבחירות הוסר, לא אומרת שהקואליציה תצליח לתפקד. יו"ר הקואליציה, יריב לוין, זוכר היטב איך המחלוקות בין לפיד ולבני לבין בנט שיתקו כל יכולת של הממשלה לקדם חקיקה במושב הקודם. כל הצעה שמישהו מהם העלה, מיד נחסמה על ידי האחרים. מושב החורף שייפתח בעוד שלושה שבועות נראה נפיץ אפילו יותר: בהיעדר תהליך מדיני, נראה כי הקואליציה הולכת למושב של התנגשויות על נושאי דת ומדינה. אם לפיד ולבני יפסידו לבנט ונתניהו בקרב על קידום חקיקה אזרחית, הם יאבדו את שארית הלגיטמציה שלהם לשבת בממשלה.
סיעת יחיד - לכל הטורים של עמרי נחמיאס
את הפגרה בחר לוין לנצל כדי להקדים תרופה למכה. בימים האחרונים הוא כבר מנהל שיחות עם נציגי כל הסיעות כדי להגיע להבנה לפיה לא כל מחלוקת תהווה עילה למשבר, ולא על כל הצבעה שלא עברה במליאת הממשלה תפורק הקואליציה. המשימה של לוין שאפתנית: להגיע בתוך שבוע, עוד לפני פתיחת מושב החורף, לסיטואציה שבה כל סיעה מבהירה מה הקווים האדומים שלה ועם מה היא תוכל לחיות, כדי למנוע סיטואציה שבה מיד אחרי העברת התקציב הממשלה תתפרק. לא ברור אם כמו בפעם הקודמת, גם כעת יידרשו ראשי הסיעות לחתום על מסמך שיחייב אותם להצהיר כיצד יצביעו, אבל אין ספק שנתניהו ולוין שליחו יודעים שעוד מושב אחד כמו המושב הקודם, ואבדנו.
תום עידן הצ'ופרים
אז תקציב אמנם יש, אבל בכירים במערכת הפוליטית כבר מעריכים שזהו התקציב האחרון שתעביר ממשלת נתניהו השלישית. הממשלה קבעה מתווה, לפיו יצטמצם הגירעון בכל שנה. כיוון שבשנה הבאה הוא יעמוד על 3.4% מן התוצר, יהיה צורך לבצע קיצוץ חד בתקציבים, כולל גזירות והעלאות מסים כדי לעמוד ביעד 2016 שעומד על 2.75%. נתניהו לא ירצה להיות חתום על תקציב כזה. בטח שלא לפיד. העברת התקציב הנוכחי נראית כמו הסכמה בין ראש הממשלה ושר האוצר לדחות את ההתמודדות האמיתית עם הגירעון, תקציב הביטחון ויתר האתגרים התקציביים של ישראל לשנה הבאה. לכן, לא מן הנמנע שאחרי שהתקציב הזה יעבור, תתחיל להיווצר דה פקטו דינאמיקה של בחירות.
כבר בתקציב הנוכחי, ניתן לראות מהלכים של לפיד, שהם בעלי משמעות פוליטית יותר מאשר בעלי משמעות כלכלית. כך, למשל, ההחלטה לקצץ 3.6 מיליון שקל מהמענקים הקבועים ליו"ש, ההחלטה לקצץ במשרדי השיכון, הגמלאים וירושלים והתפוצות - כולם מוחזקים בידי הבית היהודי, ועיכוב בניה של מוסדות דת, נושא נוסף הקרוב ללבו של בנט. כל אלה יחסכו ביחד כמה עשרות מליוני שקלים. כסף קטן במונחי התקציב, אבל נראה כי ההחלטות האלה תפקידן אחר.
לפיד אמנם מבהיר בשיחות סגורות כי השיקולים הם ענייניים ולא פוליטיים, אבל קשה להתעלם מהמגמה: תום הברית בין לפיד ובנט היא גם תום עידן הצ'ופרים למפלגתו של האח. למעשה, המשרד היחיד מלבד משרדי יש עתיד ומשרד הביטחון שצפוי להשתדרג כלכלית בתקציב הבא הוא המשרד לביטחון פנים, השייך לישראל ביתנו. בתקציב הקרוב יקבל משרדו של אהרונוביץ' תוספת של מיליארד שקל כדי להכשיר 1,100 שוטרים חדשים. כידוע, בין לפיד וליברמן שוררת מזה מספר חודשים מערכת יחסים קרובה מאוד.
אז נכון, התקציב יעבור עוד מאה שינויים, ואפשר לסמוך על יו"ר ועדת הכספים, ניסן סלומיאנסקי מהבית היהודי, שיידע להוציא את העזים של לפיד החוצה אחרת יעכב את ההצבעות לנצח. אבל נכון לכתיבת שורות אלה, תקציב 2015 משקף את התמורות שחלו בקואליציה בשנה החולפת. דא ליברמן, נייט בנט.
הפנטזיה הישנה של ביבי
בחודש דצמבר תתכנס ועידת הליכוד לדון בשינויי החוקה. לכאורה, נושא משמים בצורה יוצאת דופן. בפועל, שם ייקבע במידה רבה כיצד תיראה רשימת המפלגה לכנסת ה-20. גורמים בכירים בליכוד מספרים כי נתניהו החל לגלגל בשבועות האחרונים פנטזיה ישנה, לפיה יתאפשר לו לשריין מספר אנשים ברשימת המפלגה לכנסת. כמו ביש עתיד, ישראל ביתנו והבית היהודי.
נתניהו יודע שהסיכוי להעביר דבר כזה במרכז המפלגה הוא אפסי, ולכן התחילו להישמע בימים האחרונים הערכות, לפיהן נתניהו יציע לדני דנון, יו"ר המרכז, מעין "דיל", במסגרתו למרכז המפלגה ינתן משקל רב יותר בגיבוש הרשימה (למשל, בחירות המקומות 20 ואילך), ובתמורה יתאפשר לנתניהו לשריין כמה אנשים שהוא חפץ בייקרם. קל זה לא יהיה.
זמן לשקיפות בכנסת
בשעה טובה ומוצלחת גייסה יוזמת ההד סטארט "מאה ימים של שקיפות" הון מרשים מאוד של 159 אלף שקל (59 אלף יותר מהסכום המבוקש), לצורך בדיקה יסודית שתימשך מאה ימים, במטרה לחשוף על מה באמת ועבור מי באמת עובדים חברי הכנסת שלנו. העובדה שיש צורך ביוזמה כל כך קיצונית, במסגרתה יישלחו חוקרים פרטיים לבדוק בשמחות של איזה לוביסטים רוקדים חברי הכנסת, ועם מי נפגשים פוליטיקאים בבתי קפה במקום להיות במליאת הכנסת, היא מצערת. מוטב היה שחברי הכנסת עצמם היו מתנהלים בשקיפות גדולה יותר. אבל העובדה שהצעות לפרסום הצהרות ההון של הח"כים, פרסום הלו"ז או יומן הפגישות, או אפילו דבר אלמנטרי ושולי כמו אופן ההצבעה של השרים בוועדת השרים לענייני חקיקה, שלא לדבר על תגובות בסיסיות לשאלות מהתקשורת - כל אלה נותרים בצל, וללא מענה, הופכים את היוזמה להכרחית. ניפגש כאן בעוד מאה ימים לצפייה בתוצאות.
*גילוי נאות - הכותב משתתף באופן פעיל ביוזמה "מאה ימים של שקיפות".
לפניות לכתב עמרי נחמיאס: omri_n@walla.net.il