עוד מראשית פעילותו בשלהי 2012, ארגון "המדינה האיסלאמית" (דאעש) הצטיין בתעמולה משוכללת, שסייעה לו להפיץ את משנתו האלימה ברחבי העולם. באמצעות סרטונים מופקים-היטב, הארגון מטיל אימה על התושבים הנמצאים במסלול התקדמותו, ומנגד, מפתה מוסלמים להתגייס לשורותיו.
בחודשים האחרונים, הארגון גם מדפיס מגזין בשפה האנגלית, שבאמצעותו הוא מצדיק את פעולותיו. הגיליון הרביעי של המגזין ראה אור החודש, והארגון מודה בו, בפעם הראשונה, בשיעבוד מיני של נשים ובמכירתן. באחד המאמרים נכתב כי היזידים הם "עובדי אלילים, כופרים ואנשי-שטן", ולכן מותר לקח אותם בשבי: "נשעבד את הנשים שלכן בצו אללה המרומם. זו ההבטחה שהוא נתן לנו (...) הילדים והנכדים שלנו ימכרו את הילדים שלכם בשוק העבדים".
בהמשך נכתב כי "זניחת העבדות הובילה לעלייה ב'פאחישה' (ניאוף), משום שהחלופה השרעית לנישואים לא הייתה זמינה. לכן, גבר שאינו יכול להרשות לעצמו להינשא לאישה חופשייה, מצא את עצמו מוקף בפיתויים המובילים אותו לחטא".
המגזין של דאעש מתפרסם זה כמה חודשים. הוא נקרא "דאבק", על שם עיר קטנה בצפון סוריה, המסמלת, בעיני כותביו, את המאבק ההיסטורי בין האיסלאם והמערב. בגיליון הראשון של המגזין נכתב כי "המקום הזה הוזכר בחדית' (סיפורי הנביא מוחמד), כמקום שבו יתחולל ה'מלאחים' (הארמגדון), אחד הקרבות האדירים ביותר בין המוסלמים לבין הצלבנים".
גיליונות המגזין עוסקים לא-מעט בתיאור ה"צלבנים" המודרניים: מנהיגי המערב. פינה קבועה בכתב העת נקראת "מדברי האויב". מצוטטים בה מדינאים ומפקדי צבא, המתארים את האיום האדיר שנשקף מ"המדינה האיסלאמית", באופן שלמעשה מחמיא ללוחמי הג'יהאד. דבריו של נשיא ארצות הברית ברק אובמה נגד הארגון, למשל, מופיעים על רקע תמונה שבה הוא מצולם עם כיפה בכותל המערבי ב-2008.
עמודים שלמים הוקדשו באחד הגיליונות לדברים שאמר בקונגרס שר ההגנה האמריקני, צ'אק הייגל: "דאעש צבר כוח על-ידי ניצול מלחמת האזרחים בסוריה והמשבר העדתי בעיראק... הארגון שואף להפוך לחיל החלוץ של הקיצוניות הגלובלית ולהקים ח'ליפות איסלאמית קיצונית בכל המזרח התיכון. הארגון מציב איום מיידי על אזרחים אמריקנים בעיראק ועל האינטרסים שלנו במזרח התיכון".
לכאורה אלה פיטפוטי תעמולה ותו לא; אך האיומים הרהוטים מצליחים לעורר תשומת לב גם במרחק אלפי קילומטרים ממוקדי הקרבות בעיראק ובסוריה. סוכנות הידיעות האיטלקית, אנס"א, דיווחה השבוע בעניין מהול בחרדה על "הדגל השחור של הארגון האיסלאמי מהאובליסק שבכיכר פטרוס הקדוש". וכך נכתב בדיווח: "לצד הכותרת 'מסע הצלב הכושל', התצלום המעובד של מגזין 'דאבק' מבשר על איומים חדשים נגד רומא והוותיקן כמו גם נגד ארה"ב". בדיווח האיטלקי מוזכר גם כי רק בחודש שעבר, הוגברה האבטחה בוותיקן בשל איומים שהתקבלו, אף הם, מצד "המדינה האיסלאמית".
ואסור לטעות: האיומים המופיעים במגזין, הם איומים, מפורשים בהחלט: "נכבוש את הרומא שלכם" ו-"לא נרפה מהג'יהאד עד שנהיה בצל עצי הזית של רומא ועד שנחריב את הבית המטונף המכונה 'הבית הלבן'". האובססיה לבית הלבן, כך נדמה, מופיעה בדף המסרים של "המדינה האיסלאמית" עוד מחודשי הקיץ המוקדמים: משפט דומה מאוד נאמר מפיו של "דובר דאעש" בעיר רקה, בסרטון של VICE NEWS. הדובר, אבו מוסא, נהרג בקרבות עם צבא אסד.
המגזין עמוס בתכנים אלימים: תצלומים של גופות מבותרות מופיעים לצד ראשים כרותים של קורבנות ה"כופרים" שהעזו לעמוד בדרכם של לוחמי "המדינה האיסלאמית". ממול, מתועדות גופותיהם של המוסלמים ש"נרצחו" באש המערב. מתפרסמים בו גם מכתבים מאת השבויים שהוצאו להורג בסרטונים שזעזעו את העולם, ובהם העיתונאי ג'יימס פולי. המכתבים הללו, נטען במגזין, הם "הגרסאות המלאות" לווידויים שהשמיעו החטופים לפני שהוצאו להורג, אך כמובן שלא ניתן לדעת מי באמת כתב אותם, ומתי.
בחזרה לימי מוחמד
יותר משהוא מנסה לזעזע, המגזין מנסה לפתות מוסלמים להצטרף לשורות הארגון. באמצעות עשרות עמודי צבא וסיפורים על כיבושים מוצלחים, המגזין שוטח את סיפורה של "המדינה האיסלאמית", ושוזר בדרך טקסטים איסלאמיים כדי להצדיק את מעשי הזוועה. לפי הטקסטים המעורפלים המופיעים במגזין, ההיסטוריה של הארגון לא חוזרת רק לימי אבו מוסעב זרקאווי בעיראק של 2003, אלא מגיעה עד ימי הנביא מוחמד; אם כך, הסכמי סייקס-פיקו, שקבעו את הגבולות המוכרים במזרח התיכון, הם רק פסיק קטן בהיסטוריה הזו.
מגזין "דאבק" הוא לא כתב העת הראשון המשרת את מטרות התעמולה של ארגון טרור. אך אם המגזין של אל-קאעדה פונה ל"זאבים בודדים", ומדריך אותם כיצד לבצע פיגועים או לבנות פצצות באמצעות חומרים הזמינים בכל מטבח ביתי, הרי שהמגזין של "המדינה האיסלאמית" נועד בעיקרו לפתות צעירים מוסלמים לעזוב את ביתם הנוח, ולהתגייס לשורות הארגון.
לשם כך, המגזין גם מציג את "הצד ההומני" ואת הפן האזרחי של דאעש: כיצד אנשיו פועלים לשפץ תשתיות למען תושבי הערים הכבושות; כיצד הם מקימים בתי יתומים, וכיצד הם אף מעניקים טיפולים כימותרפיים לילדים חולי סרטן. בעמוד נפרד, נראה תקריב על ראשו הכרות של העיתונאי הישראלי-אמריקני סטיבן סוטלוף.