מערכת "כיפת ברזל" הוכיחה את יעילותה המבצעית מול ירי מרצועת עזה, מלבנון ומסיני, עם שיעורי הצלחה של כ-90% ביירוט רקטות, ואין לה מתחרות בשוק הנשק העולמי, אך חברות חימוש והתעשיות הביטחוניות ברחבי העולם אינן ממהרות לרכוש את המערכת המתקדמת מישראל.
בראש הגורמים לכישלונה המסחרי של המערכת, עומדת יחידותה של "כיפת ברזל", שפותחה עבור איום ספציפי, ואינה קוסמת לצבאות רבים העוסקים בלוחמה קונבנציונלית. "'כיפת ברזל' מותאמת להתמודד עם האתגר הישראלי של ירי רקטות לטווח קצר, ואיום טילים מצד ארגוני גרילה", הסביר אבניש פאטל, ממכון המחקר הבריטי RUSI, האחראי לכינוס ועידה שנתית בנוגע להגנה מפני טילים בליסטיים.
עוד בוואלה! חדשות:
ארה"ב עונה לנתניהו: "ערכינו הובילו אותנו לממן את כיפת ברזל"
גורם ביטחוני: "החוליה שחדרה מלבנון ונורתה בידי צה"ל הייתה חמושה"
מחשש לפיגועים: צה"ל מתגבר כוחות בגבול מצרים
בנוסף, ההגבלות שמטילה המציאות המדינית על קהל היעד הפוטנציאלי מצמצמת עוד את האפשרות למכור את המערכת. מדינות ערביות ומוסלמיות רבות לא ירצו לרכוש נשק ישראלי, ובהן גם מדינות המפרץ הפרסי, שמתעניינות בהגנה מפני טילים, בעקבות המתיחות עם שכנתן, איראן.
עם זאת, דווח כי ישראל סיפקה סוללות של "כיפת ברזל" למדינה נוספת, אשר זהותה נשמרת בחשאי על ידי שני הצדדים. סגן נשיא רפא"ל, הרשות לפיתוח אמצעי לחימה, יוסי דרוקר, הסביר כי החברה שמחה עם מצב זה, מאחר והיא אינה מסתכנת בהדלפות של מידע טכנולוגי מסווג.
"רפא"ל השקיעה מיליונים רבים של שקלים בפיתוח המערכת", סיפר דרוקר, "לא היינו יכולים להרשות זאת ללא מכירה בחו"ל". התעשיות הביטחוניות בישראל מייצאות כ-80% מהתוצרת, מה שמכניס לקופת המדינה כ-6.5 מיליארד דולרים בכל שנה. לכן, גם ייצוא "כיפת ברזל" נלקח בתחילה כמובן מאליו.
האמריקנים מימנו אך לא רוצים לרכוש
פיתוח המערכת הושלם בעקבות ההפצצות הכבדות מצד חיזבאללה במהלך מלחמת לבנון השנייה בשנת 2006, וניסוי מוצלח ראשון באש חיה נערך בשנת 2009. גורם ביטחוני שהיה נוכח באותו ניסוי סיפר כי בישראל סמכו על היכולת לייצא את "כיפת ברזל" כבר מההתחלה, והוסיף כי קצינים ממדינות זרות גם היו בין הנוכחים בניסוי.
מעורבותה של ארצות הברית בפיתוח המערכת ובמימונה ידועה ומוכרת. וושינגטון השקיעה יותר ממיליארד דולרים על מנת שישראל תוכל לפרוס את "כיפת ברזל" ולעשות בה שימוש מבצעי, אך סירבה לרכוש אותה עבור כוחותיה באפגניסטן ובעיראק.
ריקי אליסון, נשיאת "הברית האמריקנית לקידום הגנה מפני טילים", הסבירה כי אחת ההסתייגויות שהציג הפנטגון היא העלות של כל טיל "טמיר", הטיל המיירט מונחה המכ"ם, המגיעה ל-100 אלף דולרים. כמו כן, משרד ההגנה לא מעוניין להשתמש במערכת, מכיוון שאינה מספקת הגנה מפני פצצות מרגמה. "'כיפת ברזל' מגינה מפני מרגמות ממרחק קצר, ועלות העיסוק בכך פשוט לא ישימה", אמרה אליסון.
ברפא"ל פועלים כעת לפיתוח מערכת "קרן ברזל" שתענה על סוגיה זו, ותאפשר הגנה מפני פצצות מרגמה באמצעות קרני לייזר שיירטו את הפצצות באוויר. עם זאת, דרוקר הצהיר כי "כיפת ברזל" יכול לפעול נגד פצצות מרגמה, אך פשוט לא נעשה שימוש ביכולת זו במהלך מבצע "צוק איתן".
"מההתחלה, בנינו את המערכת עם תשומת לב מרבית לעיצוב מול עלות", אמר דרוקר, "לא שמנו בורג בודד לפני שבדקנו שאפשר למצוא אותו בגרסה זולה יותר". לדבריו, עלות הטילים תופחת אם הם יעברו לייצור המוני או לייצור משותף עם החברת האמריקנית "ריית'און". עד אז, 50 מיליוני הדולרים שעולה כל סוללת "כיפת ברזל", תמשיך ככל הנראה להרתיע את הרוכשים הפוטנציאליים.
בישראל סומכים על הלקוחה הקבועה
דרוקר הסביר כי מדינות נוספות שרפא"ל מצהירה כי מתקיימים עמן דיונים בנוגע לרכישת מערכת "כיפת ברזל" הן קוריאה הדרומית והודו. סיאול עשויה להיות מעוניינת במערכת בשל האיום משכנתה מצפון, ואילו ניו דלהי היא הלקוחה הגדולה ביותר של התעשיות הביטחוניות הישראליות. עם זאת, שתיהן טרם הכריזו כי ירכשו את המערכת.
"קוריאה הדרומית תיאלץ להוציא סכום נכבד כדי לרכוש מערכות רבות, שיוכלו להסיט את האיום הנרחב הרבה יותר מצד מדינה כמו קוריאה הצפונית", הסביר פאטל ממכון RUSI.
איום הרקטות אינו מטריד את מרכזי האוכלוסייה בהודו, אך ג'רמי ביני, ראש דסק מזרח תיכון בעיתון "Jane's Defence Weekly", הסביר כי משרד ההגנה ההודי עשוי להיות מעוניין בהצבת "כיפת ברזל" באזורים מסוימים, לטובת הגנה על אתרים אסטרטגיים.
"בחוף המערבי של הודו, בג'אמנגר, יש בית זיקוק ענק", אמר ביני, "אני יודע שהישראלים כבר ישמו הרבה אמצעי בטיחות סביבו. זה אפשרי שהודו תהיה מעוניינת להציב כמה סוללות של 'כיפת ברזל' להגן על מטרות כאלה".