פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      איך גלנט לא מתבייש?

      בהזדמנות הראשונה שנקרתה בדרכו, ביקש האלוף במיל' להשיב את כבודו האבוד והציע עצמו לתפקיד הרמטכ"ל. בעוד שר הביטחון מתנגד לכך, גלנט כנראה שאב עידוד מהשתיקה בלשכת נתניהו

      שר הביטחון משה (בוגי) יעלון הבהיר השבוע שהרמטכ"ל הבא "יבוא משורות הצבא". האמירה הזאת התפרשה מידית כסיכול וסילוק אפשרות מינויו של יואב גלנט, מי שמונה-לרגע כרמטכ"ל לפני שלוש שנים, אך מועמדותו בוטלה רגע לאחר מכן, בגלל חשדות חמורים בפרשת הקרקעות במושב עמיקם.

      סיכול ממוקד? השאלה מה מסכלים פה בכלל. במדינת נחום-תקום מועמדותו המחודשת של אלוף במיל' גלנט עלתה פתאום לכותרות כנפיחה קלה, מתוך ראיון שבו אמר גלנט את המשפט הבא "יש ממשלה בישראל ואם היא תקרא לי לדגל...". לא צריך להמשיך את הציטוט כדי להבין שגלנט חיכה שלוש שנים ארוכות במדבר כדי לומר: "יש ממשלה בישראל ואני כבר פועל בכל הערוצים כדי שהיא תקרא לי לדגל, תתנצל בפניי על השערורייה מהסיבוב הקודם, תודה בפומבי שאנשי הרמטכ"ל-לשעבר אשכנזי עשו עלי סיבוב, תפרוש בפניי שטיח אדום, תדחוף לי מחדש את הכומתה השחורה לכותפת – ותמשח אותי מחדש לראש הצבא, בדיוק כפי שהגיע לי מלכתחילה".

      יואב גלנט ביום עיון של מרכז בגין סאדאת, מאי 2011 (שי אוקנין)
      מחכה לטלפון שלא יגיע מראש הממשלה. גלנט (צילום: שי אוקנין)

      גלנט אינו איש טיפש. הסמיכות של המלצת המשטרה להעמיד לדין את יריבו הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי, בתוספת הכמיהה (האפשרית) בקרב גורמים שונים לרמטכ"ל עתידי שבקיא בגזרה הדרומית, ואולי ינהל את "צוק איתן" הבא באגרסיביות רבה יותר – הביאה אצלו מן הסתם להכרה שהזמן כשר להשכיח מלבו של הציבור כמה אמיתות פשוטות לבדיקה. ביניהם את העובדה שגלנט אינו רמטכ"ל בגלל שורה של תחקירים עיתונאיים מצוינים (פרי עטו של קלמן ליבסקינד) אשר הוכיחו שאמות המידה המוסריות שלו מוטלות בספק, שהוא שייך ל"אולד סקול" בכל הקשור לציות לחוק, ושיש בו נטייה לחמסנות וחזירות שאינן תואמות את ערכיו של צבא ההגנה לישראל.

      קשה לקבוע מה מחריד יותר בהתנהלות שלו ב"פרשת הקרקעות": העובדה שמבקר המדינה מצא כי בהשתלטותו על 28 דונם הוא "פלש לשטח לא לו", העובדה שסלל עבור רכבו מסלול מיוחד שמבקר המדינה הגדיר אותו "שימוש חורג בשטח הציבורי הפתוח... המיועד לכלל", או העובדה שעיתונאים כמו בן כספית הודו בהמשך שגלנט השתמש בהם כדי להפעיל לחצים על עורכי "מעריב" לצנזר את התחקירים.

      במסגרת "הממזרים שינו את הכללים ולא סיפרו לנו", גם גלנט לא מצליח להבין עד עצם היום הזה מה הקשר בין השתלטות על קרקעות, סלילת כביש גישה פרטי בשטח ציבורי וניצול מעמד לקבלת יחס מועדף (כמו גם מתן תשובות פתלתלות לציבור ולגורמים משפטיים) לבין מועמדותו לתפקיד הרם ביותר בהיררכיה הצבאית של מדינת ישראל. הוא מרגיש שהתפקיד "מגיע לו", בדיוק כפי שחש לפני שלוש שנים כשהכריז באטימות טיפוסית בסדרת ראיונות מעל כל במה, שהוא "המיועד לתפקיד הרמטכ"ל".

      דממה בלשכת ראש הממשלה

      ויש עוד בן אדם אחד בצמרת השלטון שלא מבין מה הקשר ולמה יש פה בעיה. חכמים נתנו בו רמזים: הוא טס פירסט-קלאס על חשבון עשירי העולם (ואפילו סחב איתו את הכביסה המלוכלכת); הוא עמד מנגד (ואף תמך בשתיקה) כשמקורביו ותורמיו קידמו את פרויקט פצלי השמן וצפצפו על הסביבה ועל האינטרס הציבורי הרחב; הוא נתן גיבוי פומבי לראש הלשכה שלו כשזה נתפס עושה מעשים פסולים והמשיך להעסיק אותו בעניינים פוליטיים; יש לו עיתון שמחזיק אחד האנשים העשירים בעולם ומשרת אותו מבוקר ועד ערב; ולמרות שהוא בקדנציה שלישית כראש ממשלה, עם פז"ם בתפקיד יותר מכל אחד אחר בתולדות המדינה (כולל דוד בן-גוריון) – הוא פשוט לא מצליח להתייצב בצד הנקי והזך של המפה.

      וכך גם הפעם. שמענו את בוגי מתנגד למינויו של גלנט, שמענו את היועץ המשפטי לממשלה ואת מבקר המדינה מוחים על התנהלותו הפגומה והמושחתת, רק את ראש הממשלה לא שמענו. לא שמענו אותו מגבה את שר הביטחון ומצהיר גם כן ש"המועמד יבוא מתוך שורות הצבא", ואנחנו מתקשים להאמין שהוא מוטרד מפרשת הקרקעות בעמיקם. בלתי אפשרי לדמיין שיחה שבה נתניהו אומר לגלנט: "לצערי אינני יכול למנות אותך, כי כשלת בהתנהלותך הציבורית".

      שוב הטרגדיה הבלתי-נגמרת של ראש הממשלה: בסוף הרי גלנט כנראה לא יהיה רמטכ"ל, אבל מהסיבות הלא נכונות – בעיקר כי נתניהו לא יוכל להרשות לעצמו משבר פוליטי גם עם שר הביטחון. ליעלון יזכרו לחיוב את עמידתו האיתנה, את שיקול דעתו, את התייצבותו בצד "הנכון" בעוד גלנט יגורש מהעיר. ונתניהו? הוא יישאר עם ריחם המבאיש של הדגים.

      לכל הטורים של אבנר הופשטיין בוואלה! דעות

      מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il

      המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד