בית המשפט העליון דחה הבוקר (רביעי) את ערעורו של בני שמואל בן ה-75 שהורשע באונס בתו כשהייתה ילדה. הוא נשלח ל-12 שנות מאסר, ויחל לשאת את עונשו בחודש הבא. האב הורשע על סמך זיכרון מודחק: המקרים שיוחסו לו אירעו ב-1986 וב-1987, בתו, ורד דורון, כיום בת 38, הגישה את התלונה כשהייתה בת 23, כשהזיכרון חזר אליה בחלום שחלמה. עדותה של הבת במשפט התבססה על תוכן החלום. החלטת בית המשפט העליון היום היא למעשה הרשעתו השלישית של האב: הוא הגיש פעמיים ערעור, ושני הערעורים נדחו.
עוד בוואלה! חדשות:
אובמה יציג תכנית לחימוש המורדים החילונים בסוריה
פלסטיני בן 21 נהרג במהלך מעצר מבוקש מחמאס ליד רמאללה
חוק חדש בגמביה: מאסר עולם להומוסקסואלים
עו"ד אורי קידר, המייצג את הבת, הביע שביעות רצון מהחלטת בית המשפט להותיר את הרשעה על כנה. "אנו שמחים מאוד שהסיפור הזה נגמר ושהוא מאחורינו, שכל השופטים החליטו להרשיע פה אחד עם עונש חמור", אמר. "הסיפור והחוויה מאוד קשים עבור הבת, לא באמת מחלימים מגילוי עריות, הפצע הזה לא מגליד. בית המשפט נתן תמיכה והראה לנפגעת שיש צדק בעולם", הוא הוסיף.
את תגובתה של הבת לפסיקת בית המשפט העליון תיאר: "יש פה הקלה עצומה. מי שליווה אותה (את הבת, ג"ג) בתהליך יודע עד כמה הדבר הזה ישב על כתפיה, עד כמה החשש הזה שבית המשפט, שהמדינה לא תכיר באמת במה שקרה ולא תיתן גיבוי. התחושה הזאת שאולי עד שסוף-סוף היא מרשה לעצמה להיפתח לעולם, העולם ייתן לה סטירה בפרצוף. למרבה השמחה זה לא קרה וההקלה היא אדירה.
האב פרץ בדמעות אחרי הדיון והכחיש פעם נוספת כי ביצע את המעשים שבהם הורשע. "העוול שנעשה לי כאן היום הוא איום ונורא", הוא טען. "חלום שהבת שלי חלמה לפני 15 שנה הרס את חיי. לדבריו, "חוץ מהחלום, אין ולא הייתה שום החלטה נוספת. היא (בתו, ג"ג) יודעת שהיא משקרת. אני הולך לסיים את חיי בכלא על לא עוול בכפי".
"תחשוב אם הייתה לך בת והייתה עושה לך עוול כזה נורא, איך היית מרגיש?", הוא הוסיף. "היא יודעת שהיא משקרת. הדבר העצוב - שהיא יודעת שהיא משקרת", הוא האשים, וציין כי לא שוחח עם בתו.
עו"ד גיל שפירא, המייצג את האב מטעם הסנגוריה הציבורית, אמר: "עדיין לא קיבלנו לידינו את פסק הדין, עדיין לא ראינו את הנימוקים להחלטה הקשה הזו. אני יכול לומר שאיך שלא מסתכלים על הפרשה, מדובר בעינוי דין נוראי, פרשה שמתגלגלת כבר כ-13 שנה בבתי המשפט, כשהסוגיה שעומדת להכרעה היא סוגיה תקדימית שלמרבה הצער נראה שלמשפט הפלילי אין הכלים הנכונים לטפל בה ולהכריע בה, והתוצאה קשה, קשה ביותר. אנחנו כמובן נחכה לקבל את פסק הדין המלא, נלמד אותו לעומקו ונשקול את צעדינו בהמשך".
עו"ד ליאת קליין מאיגוד מרכזי הסיוע לנפגעי תקיפה מינית אמרה אחרי החלטת בית המשפט כי מדובר ב"פסק דין שהוא חשוב ותקדימי עבור ציבור רחב של נפגעי תקיפה מינית, בעיקר נפגעות גילוי עריות בילדות". לדבריה, "בית משפט בעצם הכיר היום למעשה בטראומה של נפגעות, בהשלכות הקשות שיוצרת פגיעה מינית. הרבה פעמים במצבים של פגיעה מינית בילדות, הפגיעה כל כך חמורה ויוצרת נזקים לנפש, קורעת את הנפש. לפעמים גם דבר הפגיעה עצמו נעלם מעיני הנפגעת במשך שנים רבות. אנו מקוות שההליך הזה ימשיך ויאותת לנפגעות רבות לצאת ולהיאבק, שהתופעה של האלימות המינית תיעלם וקשר השתיקה שסביבה ייעלם גם הוא".
במקרה קודם: הבת חוותה "פלאשבק", האב זוכה מחמת הספק
באוקטובר 2010 זיכה בית המשפט העליון אב שהורשע באונס בתו במשך כשש שנים, מאז שהייתה בת ארבע. הבת התלוננה נגד האב כשהייתה בת 26, לאחר שלדבריה כמה שנים קודם לכן שבו ועלו הזיכרונות מההתעללות שחוותה. השופטים החליטו לזכות את האב מחמת הספק, מכיוון שההרשעה התבססה על עדות הבת, ועלה חשש שייתכן שהזיכרונות המודחקים שלה אינם מדויקים.
לדברי הבת, היא הדחיקה את זיכרונות הילדות שלה, ורק בגיל 18, לאחר שחבר של אביה ניסה לאנוס אותה, חלה התפנית. בעקבות ניסיון האונס היא פיתחה הפרעת אכילה וסבלה מדיכאון. אחת מחברותיה הציעה לה לפגוש ברב "קורא בעיניים", שאמר לה כי ניסיון האונס לא היה הפעם הראשונה שפגעו בה, ואז החל לקלל את אביה. בהמשך הוא שאל אותה על ילדותה, ואז גילתה שאין לה כלל זיכרונות ילדות.
בהמשך הידרדר מצבה של הבת, היא חדלה לאכול אוכל מוצק וטענה שאינה זכאית להנאה מהאוכל כחלק מהפרעת האכילה שפיתחה. היא נשלחה לטיפול בהפרעות אלו, אולם זה לא עזר. חברה של הוריה הציעה ללכת לרב "קורא במזוזות", שסיפר לה שאביה פגע ועליה להימלט מהבית.
מפסק הדין עלה עוד כי בהמשך היא טופלה אצל פסיכולוגית, ובאחד הימים, כאשר עבדה במפעל של אביה, שמעה דפיקה עזה ואז חוותה "פלאש-בק" של ההתעללות המינית שחוותה. עם זאת, היא עדיין לא זיהתה שמדובר באביה. זמן קצר לאחר מכן סיפרה לידיד שאביה אנס אותה כשהיתה ילדה, ולפני כחמש שנים, בגיל 26, התלוננה נגד האב.
האב הכחיש את ההאשמות ואמר שמעולם לא פגע בבתו. הוא טען שהיא סובלת מזיכרונות מדומים שהושתלו במוחה על ידי ה"קורא בעיניים", ה"קורא במזוזות" ושאר המטפלים שלה. האב הורשע בבית המשפט המחוזי בתל אביב בשלוש עבירות אינוס, אולם זוכה משאר העבירות בשל התיישנות. ואולם, שופטים העליון קבעו כי גם על מקרי האונס, שלגבי הגיל שבו בוצעו נזכרה הבת בשלב מאוחר יחסית, חלה התיישנות וקבעו כי יש ספק לגבי התאריך המדויק, וספק זה פועל לטובת הנאשם.
השופטים התייחסו בפסק הדין גם לנושא הזיכרון המודחק. השופט יצחק עמית קבע שיש מקום לקבל זיכרונות מודחקים, אבל במקרה זה, שבו ההרשעה התבססה בעיקרה על עדותה של המתלוננת, המבוססת על זיכרונותיה המודחקים, ללא ראיות חיזוק, עלו ספקות לגבי אשמת האב. הוא ציין את העובדה שעד גיל 19, כלומר לאחר ניסיון האונס שעברה, לא ניכרו אצל המתלוננת סימני מצוקה.
כמו כן, כל שלושת המקרים שעוררו את זיכרונה של המתלוננת ניסיון האינוס על ידי החבר של האב והפניית הזרקור לכיוון האב על ידי ה"קורא בעיניים" ועל ידי ה"קורא במזוזות" עלולים היו שלא במודע לכוון את האשמותיה כלפי האב.
לפניות לכתבת גלי גינת: gali.gnt@walla.com